כן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבהכן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבה
English Русский الموقع الفلسطيني
עקבו אחרינו בטוויטר הצטרפו אלינו בפייסבוק ערוץ יוזמת ז'נה ביוטיוב
שומרים על קשר

ז'נבה בשטח
היכנסו לצפות בסרטון מי אנחנו

ד"ר אחמד מג'דלאני, "אל-איאם": מחיר כישלונו של מפגש הסתוו

(24/10/2007)

"אל-איאם", 24.10.07, מאת: ד"ר אחמד מג'דלאני
מחיר כישלונו של מפגש הסתוו
מסעה הכושל האחרון של רייס ניסה לקרב בין הגישות הפלסטינית והישראלית. ניתן לומר כי שאיפתה, אם הייתה זו בפועל שאיפה רצינית לגשר על התהום בין שתי העמדות, הפלסטינית והישראלית, העלתה שאלות מסוימות, לגבי מה עשוי לקרות אם יכשלו השאיפות האמריקאיות בסתוו הקרוב?

הכישלון כאן נובע מהערכה חלקית ולא שלמה, שהינה תוצאה של סך כל אבני הבחן, המגדירות את המטרה או המטרות, אותן מתכוון להשיג המזמין, בצל התזמון הנוכחי. זאת בנוסף על המטרות אותן שואפים הצדדים המוזמנים להשיג דרך הסכמתם להיענות להזמנה זו.
דרך הזמנה זו שואפים האמריקאים להבטיח יצירת גוש ערבי ואסלאמי רחב מתוך השתתפות מדינות אלו בוועידה כעדות לתהליך המדיני, עליו מפקחת ארה"ב. זאת תמורת תמיכתן בה במהלכי המצור והלחץ על איראן במאבקה הגלוי כלפיה. עוד שואפת ארה"ב לבודד את סוריה ולהחלישה או/ו לפתות אותה לקחת חלק בוועידה דרך נוסחה מדינית שתרצה אותה, וזאת על דרך ניתוק הברית שלה עם איראן, כדי לבודד את טהראן, בין אם כהכנה להחלשתה אחרי שבנות בריתה ייסוגו ממנה או ע"י מכה צבאית במידה ויכשלו המאמצים המדיניים ואמצעי הלחץ והשוד האחרים. לצד זאת שואפת ארה"ב להרחיב את הנורמליזציה הערבית והאסלאמית עם ישראל דרך השתתפות ערבית אסלאמית רחבה בוועידה, כולל מדינות שלא השתתפו עדיין במפגשים עם ישראל. זוהי אחת מהשאיפות המדיניות החשובות של ארה"ב במזה"ת, בנוסף על כך שהממשל האמריקאי רואה בהצלחת הוועידה כאמצעי לעגן את כוחה של המפלגה הרפובליקנית בבית הלבן לעוד שנים נוספות. שאיפת הרפובליקנים היא להוכיח כי דרך הלחימה שלהם בטרור היא הנכונה, ובכך למנוע מהדמוקרטים להפיק תועלת אלקטורלית מהכישלון בעיראק.

הפלסטינים רוצים להגיע להצהרה, שתטפל בסוגיות הסכם הקבע: הגבולות, ירושלים המזרחית, הפליטים, ההתנחלויות, המים והביטחון, ושואפים בכל כוחם להשיג רווחים אמיתיים מוועידה זו עם ערבויות ליישום, פיקוח בינלאומי ולוח זמנים בו יוגדרו שלבי היישום בתוך כל אחד מהשלבים, שיוכנסו גם הם תחת תקרת זמנים.

באותו זמן שואפים הישראלים להצהרת עקרונות רחבה שתמצא ביטויה במסמך כללי, אותו יוכל לקרוא כל צד כרצונו. באופן זה הם חותרים לכך שלא יהיה דיון בסוגיות הכאובות במהלך הוועידה, וכך ירוקנו אותה מתוכנה האמיתי. עקב כך לא יהיה הסכם על סדר יום ברור למסמך משותף, שינבע משני הצדדים הפלסטיני והישראלי בסיום הוועידה, בנוסף על ההתחמקות מהגדרת לוח ותקרת זמנים, כבריחה מכל התחייבות שתנבע מההסכם.

למול עמדות מנוגדות אלו של צדי התהליך המדיני, הוועידה מאיימת בכישלון בעצם הפניית ההזמנה אליה. הכנה רצינית ואבטחת הערבויות הנדרשות הן תנאי להצלחתה בהתאם להשלכות השליליות, שעשויות לנבוע מאי-כינוסה או אולי דחייתה, כפי שמדברים כעת, או כינוסה ויציאה ממנה עם תוצאות נמוכות מהמצופה, כפי שקרה בשיחות "קמפ דייויד" בסוף כהונת הנשיא קלינטון.

בהסתמך על המסעות הדיפלומטיים האמריקאים הרבים, התבהרות אי-רצונה של ארה"ב ללחוץ ברצינות על ישראל לגשר על התהום הפעורה בין שתי העמדות, הפלסטינית והישראלית, וכמו כן דבר ההיענות לדרישות כי מדינות ערב, בראשן סעודיה, ייקחו חלק בוועידה, והסתתרות המתווך האמריקאי, כפי שקרה במהלך "שנות התיווך הקודמות", ובהסתמך על אימוץ הדרישות הישראליות באופן הקשור לטיעונים שמטרתם התחמקות מוקדמת מאחריות- הרי שסכנת אי-כינוס הוועידה יכולה להיות אחת האפשרויות המוצעות, אם לא יענו דרישות הסף של הפלסטינים והערבים להשתתפות בוועידה. כאן עולה השאלה האם קיים אינטרס אמריקאי לוותר על כינוס הוועידה ולהוכיח את הפלסטינים והערבים על כך שהביאו לאבדן הזדמנות הפז לכינוס הוועידה, ולהטיל עליהם את האחריות לכישלונה עוד טרם כונסה, וכך להתיר לישראל להמשיך במהלכיה על פני השטח, תוך כדי הסתפקות באפשרות הפעלת לחץ על איראן וסוריה?

התסריט הזה נראה רחוק או שהוא אולי האופציה האחרונה בידי ארה"ב כדי למצוא מפלט בהיגיון הכוח והאלימות, והפניית הגב לבני הברית המקומיים. במצב זה ארה"ב, בנוסף לאבדן מעט האמינות שנשארה לה באזור, מחלישה את תפקיד בנות בריתה ונותנת את ההזדמנות לכוחות המתנגדים לה ולתכניותיה באזור להתחזק, לתקוע יתד חזקה מבעבר, וללכד כוח חדש של התנגדות לארה"ב ולישראל. בכך יפתחו דלתות האזור למתיחות נוספת, למאבקים ולאלימות, שאת מימדיהם ותוצאותיהם המסוכנים קשה להעריך.

ארה"ב תמצא מפלט בפעולת חיבור בין דרישות הפלסטינים והערבים מצד אחד, ודרישות ישראל מצד שני לטובת הצלחת כינוס הוועידה. פה הופך כינוס הוועידה למטרה בפני עצמה, אם רואים בה כאחד ממהלכי התעמולה של יחסי החוץ של ארה"ב. במקרה זה, אם יופעלו לחצים על הפלסטינים והערבים להשתתף בוועידה על בסיס אותו מכנה משותף, הרי שהתוצאות הכחושות והלא משכנעות יגרמו לפגיעה באמינות מחנה המתונים הערבי והפלסטיני, ולפני כל דבר אחר לסיום ידידות ורצינות ארה"ב, לעומת חיזוק דרכו של כוח ההתנגדות למדיניות האמריקאית. במצב זה לא יועיל דבר אם תופל האשמה על הצד הפלסטיני או הערבי לגבי אי-יכולתו או היעדר בשלותו לעמוד בהתחייבויותיו כלפי תהליך השלום. אז תנחת מכה קשה על מחנה המתונים הערבי והפלסטיני, ואולי באקלים של התגברות המתיחות, הסכסוך והאלימות יאבד מחנה זה את כוחו לטובת הצדדים האחרים, בראשם כוחו של האסלאם הפוליטי.

ההערכות לגבי המחיר האפשרי במקרה של כישלון הוועידה הבינלאומית- אין משמען בשום אופן כי נמחה את הדמעות על אי-כינוס, או שנתמוך בכינוס בכל מחיר ובכל דרך, אך החשוב הוא להתרכז בתוכן ובהתאם לדרישות הבאות:
1. הסכם על השגת הסדר קבע במסגרת זמנים מוגדרת.
2. החלטות מועצת הביטחון והעצרת הכללית של האו"מ, עקרונות וועידת השלום במדריד (שטחים תמורת שלום), ויוזמת השלום הערבית הם הבסיס למפגש הבינלאומי, בנוסף לחזון הנשיא בוש בעניין הקמת מדינה פלסטינית עצמאית שבירתה מזרח ירושלים לצד מדינת ישראל.
3. השגת הסכם על מנגנון מעקב, המורכב מהצדדים הנוגעים לעניין, שיפקח על יישום ההתחייבויות עליהן סוכם.
4. חשיבות תפקיד האו"מ כסככה וכשומר של התהליך המדיני להסדרת הסכסוך.
5. הפגישה הבינלאומית תהיה בהשתתפות כל הצדדים הנוגעים לעניין ועל בסיס של שוויון. בראש המדינות המוזמנות צריכות להיות סוריה ולבנון, והמו"מ צריך לכלול את כל המישורים.

דרישות אלו, גם אם הן קשות להשגה עבור המתווך האמריקאי, הן אינן בבחינת הבלתי אפשרי. ארה"ב יכולה לקיים וועידה בינלאומית, ולא מפגש בינלאומי לצרכי צילום ויחסים כלליים. שום צד לא יעריך את הצורך לשלם את חשבון הכישלון.