כן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבהכן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבה
English Русский الموقع الفلسطيني
עקבו אחרינו בטוויטר הצטרפו אלינו בפייסבוק ערוץ יוזמת ז'נה ביוטיוב
שומרים על קשר

ז'נבה בשטח
היכנסו לצפות בסרטון מי אנחנו

חאפז אל-ברגותי, "אל-חיאת אל-ג'דידה": לחזק את הפסקת האש

(25/06/2008)

"אל-חיאת אל-ג'דידה", 25.6.08
חיזוק הפסקת האש, מאת: חאפז אל-ברגותי (העורך הראשי של העיתון) 

מלחמת הטילים התחילה כאשר "פלוגות אל-קודס" ביצעו פיגוע בנתניה אחרי נסיגת ישראל מרצועת עזה, עליו הגיבה ישראל במסע מעצרים בו שמה ידה על עשרות מפעילי תנועת הג'יהאד בצפון הגדה המערבית. תנועת הג'יהאד בעזה הגיבה בירי טילים, מה שהביא לסיום ה"הודנה מצד אחד" עליה הכריז אבו מאזן, שמטרתו היתה לפנות מרחב לנסיגה הישראלית מצד אחד ולהתכונן לפרוייקט צמיחה של עזה המשוחררת מצד שני. אני זוכר תאריך זה היטב, מפני שישראל הקימה מייד לאחר הפיגוע את מחסום עטרה מצפון לביר זית ששימש כמכשול לתנועת העוברים ושבים. המחסום קיים עד היום ואני שהיתי בו סך מצטבר של כאלף שעות בהמתנה ובהתבזות.

שחר ליום אתמול הרגה ישראל את אחד מפעילי הג'יהאד, טארק אבו ע'אלי, ואת תלמיד האוניברסיטה, איאד ח'נפר, בעודה יודעת כי התגובה תהיה ירי טילים. מי שנתן את ההוראה לבצע את החיסול שם לו כמטרה לגשש את דופק הפסקת האש וביקש אחד מבין שני הדברים: א. תגובה של ירי טילים שתאפשר לישראל לשוב למדיניות ההפצצות, הפלישות והמכות האויריות. ב. לטרוף את הקלפים בתוך עזה ולהכות את הג'יהאד בהתלהבות (משחק מילים: ניתן לתרגם גם: "להכות את הג'יהאד בחמאס") וההיפך הוא הנכון. מפני שתנועת "חמאס" היא בעלת תכנית הפסקת האש, והיא תשמור על ביצועה אולי יותר ממה ששמרה הרשות בעלת הסמכות על הפסקת האש, כאשר "חמאס" היתה מי שהשתלטה על הסדק שבה.

אני סובר שישראל היא המרוויחה משני המצבים שתוארו מקודם, מפני שהחלל הפוליטי בישראל והמאבק הפנימי ידחוף את המיליטריסט אהוד ברק לזעזע את יסודות המדיניות של אהוד אולמרט. במהלך דו-הקרב בין שני האהודים הם מחליפים ביניהם את תפקידי הניצים והיונים על סמך ההתרחשות הפוליטית הפנימית, שהרי לפני מספר חודשים היה ברק ניצי ודגל במתקפה על עזה ואולמרט היה יוני, שרצה פתרון מדיני. לפני מספר שבועות הפך ברק ליוני שמאמין בהפסקת אש, בעוד אולמרט עולה עליו בכך שהוא מתנגד לפעולה הצבאית אחרי פיצוץ החשדות על שחיתות העומדים נגדו.

אני סובר, על אף הכל, כי הפסקת האש היא דרישה פלסטינית, מפני שעזה רוצה לנשום וצריך להתחייב כלפי הפסקת האש, שכן העניין הוא להתחייב כלפי מה שחוששת ממנו ישראל. אני סובר שישראל אינה אוהדת את הפסקת האש, ועלינו כן לדגול בה, מפני שהיא אינטרס של עם שנמצא במצור, ואין הכרח להיכנס למלחמה בשמם של אחרים. מה שנדרש הוא לקדם את הרחבת הפסקת האש כך שתכלול את הגדה המערבית, ולקדם את המשך פעילות הרשות להכיל בתוכה את אנשי ההתנגדות ולעצור את רדיפתם על ידי ישראל.