כן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבהכן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבה
English Русский الموقع الفلسطيني
עקבו אחרינו בטוויטר הצטרפו אלינו בפייסבוק ערוץ יוזמת ז'נה ביוטיוב
שומרים על קשר

ז'נבה בשטח
היכנסו לצפות בסרטון מי אנחנו

חסן אל-בטל, "אל-איאם": מפתח ביטחוני בתוך המנעול המדיני

(17/07/2007)

מפתח ביטחוני בתוך המנעול המדיני 

הבנה הדדית ביטחונית פלסטינית- ישראלית בעניין רשימת המבוקשים עולה בחשיבותה על יוזמת הרצון הטוב של המדיניות הישראלית בנוגע לרשימת האסירים שישוחררו, מפני שההבנה הראשונה נחשבת תקדים ביטחוני לפחות מאז 28 בספטמבר 2000, או מפני שתקדים זה הוא תוצאה של הבנה מדינית, ולא תוצאה של יוזמה חד צדדית!

מילוי עניין ביטחוני כדוגמת זה, שהינו בעל משמעות מדינית, לא נחשב בתכניות שעליהן חתומים מתווכים אמריקאים ביטחוניים-מדיניים בכירים כגון: ג'ורג' טנט, ג'ורג' מיטשל ואנטוני זיני, אפילו שכישלון תוכניות ומסמכים אלו הכשירו את הנחת "חזון הנשיא בוש", שהפך אח"כ לתכנית הפתרון הידוע כ"מפת הדרכים".

מה שהיה בעבר הכשיר את שתי הרשימות: ההגנה על המבוקשים והשחרור של 250 אסירים, לטובת מימוש תכנית המפה, והעברה שלה מסעיפים כתובים על דף לכדי מציאת פתח באופק המדיני.

הפתח באופק המדיני, בתורו, משמעותו סיום הבחירה הישראלית בחד-צדדיות, אותה עיגן ויישם בעזה אריאל שרון. אותה בחירה ישראלית כונתה "התכנסות חד-צדדית", כשניסה מחליפו של שרון, אולמרט, ליישם את רעיון ההתנתקות החד-צדדית בגדה.

התפתחות זו, על פי סימניה המעשיים הראשנים, מהווה גם את סיום התלם שהתווה אהוד ברק אחרי שיחות קמפ דייויד 2000, תלם אותו המשיך שרון אחריו, ששולל קיומו של שותף פלסטיני לתהליך המדיני ולתהליך הביטחוני היינו הך.

יודעים אנו, כמו גם הישראלים, האמריקאים, האירופאים ומדינות הליגה הערבית, כי מנעול התהליך המדיני זקוק למפתח של פעולה ביטחונית. כלומר, החזרה הישראלית לקווים בהם נמצאה ב -28 בספטמבר 2000 משמעה חזרה מדינית וביטחונית, שבלעדיה יוותר האופק המדיני ל"מפת הדרכים" סגור בפני המטרה המדינית של הקמת "מדינה פלסטינית אמיתית" לפי דברי וושינגטון מהיום, אחרי שהמשיגה בעבר מדינה פלסטינית כ"ברת קיימא ובעלת רציפות טריטוריאלית".

יחד עם זאת, אם נהיה כנים עם עצמנו, הרי שההבנות לגבי רשימות המבוקשים והאסירים, משמען ניתוק ביטחון הגדה מביטחון הרצועה אחרי שזו נפלה בידי חמאס, בידיעה כי שלוש או ארבע היוזמות להפסקת אש עם ישראל, אותן רקח אבו מאזן, נכשלו בשל שתי סיבות: א. אלו היו יוזמות פלסטיניות חד-צדדיות (ששני הצדדים פגעו בהן). ב. סירוב ישראל להרחיב את הפסקת האש מעזה לגדה.

הפסקת האש הרופפת והקלות של שני הצדדים לטעון טיעונים כדי למצוא בה פרצות הזינה והעצימה את מצב האנארכיה הביטחונית בעזה, בגלל שישראל אינה מכירה בתוצאות הבחירות הכלליות לפרלמנט מ- 2006, כמו גם בגלל שחמאס השתמשה לשווא במפתח הביטחוני כדי להשבית את המנעול המדיני, או כדי לכפות את חזונה שבמקום שיחיו שתי מדינות זו לצד זו בשלום, יחיו זו לצד זו שתי מדינות זמניות שביניהן "הודנה" ביטחונית קצובה.

אם נשאב מגישת הפלגים, שהינה לעיתים רחוקה מהמציאות ולעיתים מפעילה אותה, הרי שקל יהיה לגנות את שתי רשימות המבוקשים והאסירים, מתוך ראייה שלהן ככיבוד ישראלי כלפי תנועת "פתח", הגוועת בתבוסתה הקשה בעזה, וכמו כן כלפי הרשות ונשיאה.

אך במציאות אין ארוחות חינם, מפני שישראל היא זו שזעזעה הבנות ביטחוניות קודמות לגבי סוגיית המבוקשים, מאז שפוצצה את השקט ביטחוני בכך שהתנקשה בד"ר ת'אבת ת'אבת בכיר "פתח" בטול כרם בחודש אוגוסט 2001, ואח"כ חיסלה את רא'אד אל-כרמי, מייסד ומפקד גדודי אל-אקצא במרץ 2002. אחרי פעולת "חומת מגן" באפריל 2002 נהפכה השאלה הביטחונית כולה, ומתוכה סוגיית המבוקשים, ליער של קוצים, או של מוקשים מתפוצצים. כיום, המיליציות של "פתח" נסוגות מהטרור, והצבא הישראלי מהדרישה כי הרשות תילחם בטרור.

על סמך תקדים העבר, משמעות הצלחת הבנות פיאד-ברק הביטחוניות בעניין המבוקשים, היא השבתת הפתיל הבוער, והעברת נושא המפגשים המדיניים בין אולמרט לעבאס מדאגות כלפי התיק הביטחוני הכאוב לסוגיות התיק המדיני הפתוחות.

החשוב מכל הסקירה וממסקנות העבר, הוא שהרשות תצליח למנוע מצב בו תעבור ההפקרות הביטחונית מעזה לגדה, ואח"כ תצליח ליישם על פני השטח את נוסחת אבו מאזן: רשות ביטחונית אחת. נשק לגיטימי אחד. דבר זה אינו אפשרי ללא משמעת של מיליציות "פתח". בלי משמעת זו יוותר צו הנשיא לגבי פירוק המיליציות כולן כאילו הוא מכוון למיליציות של "חמאס", כאין נקמה כלפי מה שזו עשתה בעזה.
כן, ישראל רוצה שקט בגדה כדי שתוכל להתעסק בתיקים הביטחוניים והמדיניים עם איראן וסוריה.
כל אחד עוקר את הקוצים שלו.