כן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבהכן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבה
English Русский الموقع الفلسطيني
עקבו אחרינו בטוויטר הצטרפו אלינו בפייסבוק ערוץ יוזמת ז'נה ביוטיוב
שומרים על קשר

ז'נבה בשטח
היכנסו לצפות בסרטון מי אנחנו

ביילין ל"ישראל היום": דרישת נתניהו להכרה פלסטינית במדינה יהודית - מיותרת

(20/04/2009)

ישראל היום, 20.4.09

יוסי ביילין - מו"מ מדיני: דרישה מיותרת

אני מודה שקשה לי להבין מה מבקש ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בדרישתו, כי הפלסטינים יכירו בישראל כמדינה יהודית. לכאורה זו חזרה על מה שעשה נתניהו בכהונתו הראשונה כראש ממשלה. ב- 1996 הוא קטע את תהליך אוסלו בטענה שעד שהפלסטינים לא יממשו את כל מחויבויותיהם, פטורה ישראל מהתקדמות מדינית כלשהי. לכאורה - דרישה הגיונית; למעשה - תירוץ להימנעות מהמשך תהליך שלא רצה בו ולא האמין בו.

האם גם הפעם מדובר בדרישה דומה? ייתכן שכן וייתכן שלא. כלומר, ייתכן כי נתניהו יוצר מכשלה שאיננה קיימת במציאות, וזאת כדי להצדיק בעיני ידידיו הניצים את נכונותו לקבל את פתרון שתי המדינות, פתרון אשר קודמו בראשות הליכוד, אריק שרון, קיבל בהיותו ראש ממשלה.

כדאי לדעת כי כאשר קיימנו באוסלו את המשא ומתן עם הפלסטינים, הוסכם בינינו מה יהיו הנושאים שיועלו לדיון במו"מ העתידי על הסכם הקבע (גבולות, ירושלים, הסדרי ביטחון, פליטים). שאלת קיומה של מדינה פלסטינית לא הועלתה כלל לדיון, והיו אלה דווקא הפלסטינים שהתנגדו לכך. הסיבה הייתה נעוצה בכך שלטענתם שאלת המדינה אינה עומדת למשא ומתן כלל. המדינה שלהם הוקמה מבחינתם ב- 14 בנובמבר 1988, מדינות רבות הכירו בה, וזה איננו מסוג הדברים שישראל אמורה "להעניק" לפלסטינים.

אילו טרח בנימין נתניהו לקרוא את הכרזת העצמאות הפלסטינית מאותו היום הוא היה מוצא בה את המשפט הבא: "למרות אי הצדק ההיסטורי שנעשה לעם הערבי-פלסטיני על ידי הגלייתו וקיפוח זכותו להגדרה עצמית אחרי החלטת העצרת הכללית של האו"ם 181 מ- 1947, אשר חילקה את פלסטין לשתי מדינות, יהודית וערבית - מעניקה החלטה זו את הבסיס החוקי לזכות העם הערבי - פלסטיני לריבונות לאומית ולעצמאות".

כלומר, אם יבקש הנשיא אובמה מן הנשיא מחמוד עבאס להיענות לדרישה של נתניהו, לא יהיה דבר פשוט מזה עבור אבו מאזן שיוציא מתיקו את הכרזת העצמאות, המודגשת, מן הסתם, באמצעות המרקר של סאיב עריקאת, ובכך יוכיח לנשיא האמריקאי שהתביעה הזו כבר הוגשמה.

ביוזמץ ז'נבה, מ-2003, הוסכם על הנוסח שלפיו מסכימים ישראל ואש"ף כי "הסכם זה מציין את ההכרה בזכותו של העם היהודי למדינה, ואת ההכרה בזכותו של העם הפלסטיני למדינה, מבלי לפגוע בזכויותיהם השוות של אזרחי שני הצדדים". ועוד נאמר כי "הצדדים מכירים בפלסטין ובישראל כבתים הלאומיים של עמיהם".

כיוון שההנהגה הפלסטינית, בראשות יאסר עראפת, הסכינה עם הניסוחים הללו, אני מניח שאבו מאזן יוכל לומר שבהסכם הקבע ייאמרו הדברים הללו מפורשות.

לכן, אם רצה נתניהו להציב דרישה קלה, הוא דווקא עלול למצוא תגובה פלסטינית נוקשה שתנבע מעצם הצבת הדרישה שלו, ולאו דווקא מן הקושי להיענות לה. ואם רצה להציב להם דרישה מקדימה קשה - הוא עשוי לגלות שאין לפלסטינים בעיה לקבל אותה.

בשני המקרים גישתו תהווה טעות מדינית קשה.