כן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבהכן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבה
English Русский الموقع الفلسطيني
עקבו אחרינו בטוויטר הצטרפו אלינו בפייסבוק ערוץ יוזמת ז'נה ביוטיוב
שומרים על קשר

ז'נבה בשטח
היכנסו לצפות בסרטון מי אנחנו

תפקיד חמאס אינו לשלוט, אלא בפיקוח על הרשות

יונס אלאשרף, "אלחיאת אלג'דידה", לונדון (26/10/2006)

תפקיד "חמאס" אינו בשלטון, אלא בפיקוח על הרשות

מאת: יונס אלשריף, "אלחיאת אלג'דידה", לונדון

בדף השני של דרכוני הרשות הפלסטינית, שנושאים איתם הפלסטינים, כולל מנהיגי "חמאס", ישנו משפט חשוב שאומר: "מסמך זה ניתן בהסתמך על הסכם אוסלו". משפט זה הוא ערבות שמזכירה לכל בכיר ב"חמאס" שהרשות, שהוא חתר לשלוט בה דרך ההשתתפות בבחירות, היא תולדה של הסכמים והכרות בינ"ל, שהחשובה שבהם היא ההכרה ההדדית בין אש"פ וישראל. כל ההכרות שנבעו מהסכם אוסלו שימשו אבן יסוד שהמדינות הגדולות בנו עליה את הכרתן באותה ישות מדינית הקרויה הרשות הפלסטינית, אשר ניהול ענייני הפנים הפלסטינים תלויים בה. החוק ברשות קובע כי ענייני המשא ומתן ויחסי החוץ מצויים בסמכות אש"פ. הבעיה הפלסטינית עוד לא נפתרה, הכיבוש עוד לא הסתיים והרשות אינה המדינה הפלסטינית שמצפים לה, אלא מנהל מקומי ולא יותר.

זכותה של "חמאס" לא להכיר בישראל, ולא להכיר גם באש"פ, אך משמעות עמדה זו מבחינה חוקית ומדינית היא אי-הכרתה של "חמאס" ברשות הפלסטינית עצמה, אשר הוקמה על בסיס הסכם אוסלו וההכרה ההדדית. איך ומדוע טוענת "חמאס" לשלוט במוסד בו אין היא מכירה? לו לא היה מזניח הנשיא המנוח, יאסר ערפאת, ואחריו מחמוד עבאס את הקמת בית משפט חוקתי, הרי שבית משפט זה יכול היה- במצב בו אנו מצויים היום- לפסוק על אי-החוקיות שבהשתתפות "חמאס" בבחירות, ובכך יכול היה לפסוק על אי- החוקיות של ניצחון התנועה בבחירות האחרונות, מפני שהתנאי הראשוני והחשוב ביותר להשתתפות איזושהי מפלגה פוליטית בבחירות הוא ההכרה בישות אשר המפלגה מבקשת לשלוט עליה. הפחד של ההנהגה הפלסטינית של "פתח" מלפסוק לגבי שלטון החוק, פסיקה שיכולה להגביל חריגות מהחוק בשם הבעיה והמהפיכה הפלסטינית, הוא מה שהביא את הפלסטינים כיום למצוקה התחיקתית. תולדותיה הראשונות של המצוקה הזו הופיעו בדמות אי-המצאותו של מנגנון חוק או משפט שמפריד בין סמכויות הרשות ומוסד הנשיאות הפלסטיני. הזנחת החוק ודחיקת רשות המשפט לשוליים הם צעדים שלא יכולים לסייע בבניית חברה דמוקרטית או במיסוד משטר של צדק. שקיפות הבחירות הפלסטיניות וטוהרן אינם תחליף לקיומם של חוקים ומעצורים, שיש בכוחם לשלוט על פעולת הבחירות. אין ספק כי קוצר הראיה של "פתח", הזנחתה את החוק והחמרת השחיתות בין שורותיה הם האחראים למצב מוזר ולא טיבעי זה, אשר הזירה הפלסטינית עדה לו היום. אין זו אשמת "חמאס" שאלו שקדמו להם בשלטון הכפיפו את החוקים לאינטרסים הפרטיים שלהם ולמגמותיהם, והזניחו את בניית החברה האזרחית ואת שלטון המשפט והחוקה, שהם בסיס כל דמוקרטיה ודוגמה שלה. בפועל המצב מוכיח כי היעדר החוק, היסודות וקנה המידה הכניסו את העם הפלסטיני לסחרחורת פוליטית, שנראה כי השתלטה על חלק ממושגי הדמוקרטיה הצנועים שהיו קיימים. בלי חוק השיח הינו חסר מסגרת ונטול מעצורים, ונראה כי במצב כזה השימוש בנשק מחליף את תפקיד השלטון והמשפט. מצב כזה שורר כיום.

תפישתה של "חמאס" את השלטון ברשות, שהופיע בפתאומיות אחרי נצחונה הבלתי צפוי בבחירות, גרם לה להחמיץ את ההזדמנות לשרת את התנועה ואת החברה הפלסטינית כולה בדרך אחרת. הרוב החמאסי בפרלמנט יכל ועודנו יכול לשלוף את חרב הפיקוח החדה כנגד השחיתות המשתרשת במנגנוני הרשות, לעקור אותה משורשה, לו קיבלה "חמאס" את רעיון הממשלה הטכנוקראטית, שלא שייכת ל"חמאס" או ל"פתח", אחרי הבחירות. לו היתה מקבלת על עצמה "חמאס" את תפקיד הפיקוח על ניהול העניינים הפנימיים ומנהל הרשות הפלסטינית, כמנדט שמוענק לה על ידי העם הפלסטיני, הרי שהכל היו מרוויחים מכך, ו"חמאס" לא היתה מפסידה אף לא אחוז מהקולות שהצביעו לה ולא את עממיותה, והפלסטינים לא היו מפסידים את כלכלתם, כפי שקורה היום. "חמאס" מהווה את לב העם הפלסטיני או את מצפונו, אך היא בפירוש לא מהווה את ההיגיון המדיני שלו. ההיגיון המדיני של "חמאס" לא מוכר על ידי העולם. פה בדיוק נופל הבלבול. מבין הגורמים החשובים ביותר שדחפו את הבוחרים הפלסטינים להצביע לטובת "חמאס" הוא רצונם שהתנועה תשחק תפקיד של פיקוח על שחיתות ה"פתח" המשתרשת, ועצירת פגיעתה של "פתח" בחוק. נכון שהבוחר הפלסטיני הביע דרך אי-בחירתו ב"פתח" את מירמורו ממצב תהליך השלום והמשא ומתן עם ישראל, אך ביטוי דעתו של העם לגבי הדרך המועדפת לניהול האג'נדה מול ישראל ולגבי מות תהליך השלום והשיבה להתנגדות- אין מקומו בבחירות לפרלמנט. בחירה זו- אם אנו מכירים בכך שהיא מתגשמת בכוח במוחו של הבוחר הפלסטיני- מחייבת את פירוק הרשות ולא רק את שינוי שריה. במסגרת זו ניתן להצביע על מקרה שיכול להבהיר באופן אחר מה קרה לפני כן. במלון "מטרופול" באנקרה נפגש השגריר הפלסטיני בתורכיה, נביל מערוף, עם אורח שביקר בתורכיה, ח'אלד משעל, ראש המשרד המדיני של "חמאס" בחורף שעבר. השגריר ניגש לשאלה מדינית מפתיעה באומרו: אני לא חושב שישראל מוכנה לשלום, לא עכשיו ולא בעשר השנים הבאות, והנסיבות הבינ"ל לא יכריחו אותה לכך ואין לה צורך דוחק בשלום עכשיו. אבו אלוליד ענה לו בתמיכה ובהסכמה, ואז הפתיע השגריר בשאלה: אם אתם ב"חמאס" מבינים זאת, ואין לכם תביעה לשלטון, אז מדוע אתם חותרים אליו ומציעים בדרך "הודנה" לעשר שנים עם ישראל באותו זמן שאתם בטוחים שלעולם לא תגיעו לפתרון או לשלום איתה? למה שלא תשארו תנועת התנגדות חמושה ותסתפקו בשלטון מוניציפלי? השגריר לא קיבל תשובה לשאלה זו עד היום, אך שאלתו עודנה במקומה!

"חמאס" יכולה להצליח בהנחה ויישום של תוכניות שירות חברתיות ומוניציפליות מוצלחות והוגנות. יש ביכולתה ללכת במישרין בתוך המחילות ולהלחם בשחיתות, והחשוב מכל, היא יכולה לייצב את שמירתה על הדמוקרטיה הפלסטינית ולתמוך בה על ידי פיקוח. גבולות תפקיד זה לא ימנעו ממנה מלקרוא, אם המצב יחייב, למשאל עם אודות כל פתרון אליו תגיע או תתקרב אש"פ מול ישראל, אם תמצא "חמאס" בפתרון כזה הונאה כלפי וקיפוח של הסוגיה הפלסטינית. ההזדמנות עודנה קיימת עבור "חמאס" לשיבה אל תפקידה הטבעי בחיים הפוליטיים הפלסטינים, תפקיד הפיקוח והאופוזיציה הבונה- כל זמן שהיא דובקת באי-ההכרה בישראל ובאש"פ. תפקיד זה אינו שולי או מישני, אלא הוא תפקיד חיוני והכרחי לצל כישלון "פתח" לנקות ולסדר את ביתה הפנימי, והשתרשות השחיתות בין חבריה ונטיית חלק מהם לויתורים בלא לקבל תמורה. שירות הדמוקרטיה והחברה האזרחית לא קיים רק בישיבה על כיסא השלטון, ויש בפירוש דרכים אחרות.