כן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבהכן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבה
English Русский الموقع الفلسطيني
עקבו אחרינו בטוויטר הצטרפו אלינו בפייסבוק ערוץ יוזמת ז'נה ביוטיוב
שומרים על קשר

ז'נבה בשטח
היכנסו לצפות בסרטון מי אנחנו

"אל-איאם": שר פלסטיני לשעבר מסביר מה יכולים הפלסטינים ללמוד מישראל

(06/08/2008)

אברהים אבראש- פרידה מהסצינה הפוליטית בישראל 

אברהים אבראש, שר התרבות בממשלת פיאד עד לפני כחודשיים, מסתכל מעיניים פלסטיניות על המערך השלטוני בישראל ועל המשבר הנוכחי שפוקד את ממשלת ישראל. הוא טוען כי החולשה הנוכחית אינה משליכה באופן שלילי על תפקוד המדינה, יחסי החוץ שלה ובעיקר לא על יחסיה עם הפלסטינים, אלא להיפך, הממשלה החלשה והמואשמת בשחיתות ניהלה את המשבר באופן שאפשר לה להשיג רווחים, שהביאו את מתחריו ויריביו של אולמרט לומר כי כל ממשלה שתבוא לאחר הבחירות ב"קדימה" תאמץ את הישגי ממשלת אולמרט, בין אם בהקשר לפלסטינים או בסוגיות של לבנון, סוריה ואיראן.

לקחים מהסצינה הפוליטית בישראל:
1. הכרה בכך שבישראל הוכחת מדינאי על לקיחת שוחד של עשרות אלפי דולרים וניצול כרטיסי טיסה לטובתו הפרטית מספיקים כדי להביא ראש ממשלה לכדי התפטרות, בעוד שאצל הפלסטינים ישנן פרשיות שחיתות ולקיחת שוחד שמסתכמות במיליונים ובמיליארדים, כשרק במקרים נדירים הדבר פוגע בבכירים. לא כל שכן, בדרך כלל הבכירים מאפשרים פגיעה באלו הזוטרים ובלבד שכיסאם שלהם לא יפגע. 

2. כל המפלגות הישראליות בעלות הרוב היהודי הינן ציוניות ומחויבות למדינה ולפרויקט הציוני. הישראלים מוכנים להקריב מנהיגים ומפלגות מביניהם, אפילו מנהיגים היסטוריים, ולהרכיב מפלגות חדשות, אם האינטרס הציוני מחייב זאת. 

3. אבראש מתאר את כלל הפעילות הפוליטית בישראל, ככזו שיצרה תרבות של רבגוניות ופלורליזם, אך כל זה במסגרת יסודות הציונות – או "האינטרס הלאומי", לפי המושג הפוליטי בו משתמשים הפלסטינים – אבראש מתאר כמודל לחיקוי את העובדה שבתוך גבולות היסודות המכוננים של הציונות מתקיימות מחלוקות בין מפלגות הימין והשמאל או בין מפלגות דתיות לחילוניות. 

4. השוואת ישראל למדינות דמוקרטיות אינה יכולה להעמיד אותה כדמוקרטיה למופת, שכן הדמוקרטיה הישראלית מתבססת על הסכמת הרוב היהודי על אופן ניהול ענייני המדינה מתוך כפיפות לחוק. סוג הדמוקרטיה הפנימית אינו שולל את הצד התוקפני והגזעני של מדיניות ישראל כלפי מי שאינו יהודי או בכל הנוגע להתנהלותה מול הפלסטינים. הרוב הזה הוא שמגדיר מי נחשב בתוך מחנה הידידים ומי במחנה האויבים, כשכולם כפופים להחלטת הרוב. 

5. אחדות ולכידות החברה הישראלית לצד מוסדותיה הדמוקרטיים נותנים כוח וחסינות למדינה, ומגינים עליה מפני חשיפה לאיום קיומי כלשהו, הנגרם בשל משברים ממשלתיים. כך ניתן לראות כיצד חולשת ממשלת אולמרט לא מנעה ממנה טיפול בתוצאות מלחמת לבנון, ויתר על כן היא רשמה לזכותה הישג אסטרטגי בדמות החלטה 1701 של מועה"ב של האו"מ, והביאה לחתימת הסכם השבויים, באופן בו נסגרה סוגיית המאבק בין לבנון וישראל כך שדינו של הגבול בין ישראל ללבנון הוא כגבולה של ישראל עם יתר מדינות ערב. ממשלתו החלשה של רה"מ חלש המואשם בשחיתות ניהלה את המו"מ עם הפלסטינים באופן ששירת את מדיניות ההתנחלות, ופתר את ישראל מכל מחויבות הכרוכה בנסיגה מהשטחים הכבושים. כמו כן, הצליחה ממשלה זו לסכם על תהדיאה עם תנועת "חמאס", מה שסיפק ביטחון לגבולותיה הדרומיים והגביר את הפילוג בין שני חצאי המדינה הפלסטינית. 

6. על אף משבר ממשלת ישראל, הרי שהסצינה הפוליטית כיום מראה שהבעיה הראשית באזור אינה עם הישראלים, אלא היא עם הפלסטינים בתוך עצמם. בין אם ממשלת ישראל חזקה או חלשה, זו אינה הבעיה כיום. הפוליטיקה הישראלית המצויה במשבר אפילו השתמשה במצב המשברי כאמצעי כוח בהתמודדות נגד הפלסטינים המפולגים והנלחמים זה בזה. אף אחד מבין הפלגים והמוסדות הפלסטינים אינו עסוק במה שקורה בישראל או חושב כיצד להשתמש במשברה של ממשלת ישראל לטובת האינטרס הלאומי הפלסטיני. הרוב עסוקים במחלוקות הפנימיות, בלחימה בעזה, ובמאבק שמפרנס ומשפיל את הרשות והשלטון. אפילו ממשלות ערב מתעסקות בפתרון המחלוקות הפלסטיניות ולא בהפקת תועלת מהמשבר של ממשלת ישראל, למשל באופן שיאלצה להתמודד עם "יוזמת השלום הערבית".

לבסוף ניתן לומר כי אין מקום לספק כלפי נטייתה של ישראל לתוקפנות, ולאי-מוכנותה לשלום הצודק. אין עוד ספק כי ישראל העושקת לא נרתעת מביצוע פשעים כלפי זכויות העם הפלסטיני. ההיסטוריה הפלסטינית עדה למשל לביזויים לאחרונה של חולים מעזה. האם הפלסטינים יכולים לעשות שימוש בזכויות אלה בעניין ישראל כדי להעמיד את העולם מול פני המציאות ולבקש את עזרתו ותמיכתו בסוגיה הלאומית הצודקת שלנו בזמן שהעולם צופה במתרחש בינינו לבין עצמנו? מביש שהענישה בבתי הכלא הפלסטינים אלימה יותר ופוגעת יותר בכבוד האדם מאשר היא בבתי הכלא הישראלים. בושה שאנחנו מדברים על מעצרים ומתווכים בעניין שחרור אסירים פלסטינים מבתי כלא פלסטינים, בעוד שאלפי פלסטינים עצורים בבתי כלא ובבתי מעצר של האויב. אחרי ההשתלחות של "חמאס" כלפי שכונת סג'עייה בעזה, בריחת עשרות לישראל וכל מה שבא לאחר מכן, התחלנו לחשוש מהיום בו ישראל תשמש מתווך בין ממשלת עזה והגדה ובין "פתח" ו"חמאס".