כן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבהכן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבה
English Русский الموقع الفلسطيني
עקבו אחרינו בטוויטר הצטרפו אלינו בפייסבוק ערוץ יוזמת ז'נה ביוטיוב
שומרים על קשר

ז'נבה בשטח
היכנסו לצפות בסרטון מי אנחנו

"אלאיאם": מהו טבעו האמיתי של הסכסוך הפנים פלסטיני?

אחמד מג'דלאני, "אלאיאם" (19/01/2007)

הינני נזכר בסיפורו של הסופר הרוסי, דוסטוייבסקי, "האחים היריבים", אותו הסיפור דרכו בחן הסופר את מעמקי הנפש וניתח אותם. הסיפור קושר בין הגורמים הנפשיים ו/או המוסריים השונים לבין הגורמים והאינטרסים החומריים. הקשרים והגורמים החומריים הפכו לרמים וחשובים הרבה יותר מאלו החברתיים והאנושיים, כלומר קשרי הדם והאחווה. דרמה זו, שהביאה בסופה ובמסגרת סכסוך תחרות האחים להרג האב, באה להציג לנו את הסמליות שבמעשה. ניתן להחשיב את רצח האב כחלק מהמאבק השורר בין האחים היריבים.

ניסיונות ההיזכרות בסיפור זה במרחבי הסכסוך הפוליטי המתגלע בין הפלסטינים היום, מביאים אותנו לראות שהמאורעות תפסו כוון שאין לו כל קשר למסורת ולמוסר העם הפלסטיני, אפילו בשיאם של המאבקים והפילוגים הפוליטיים החריפים בשנות ה- 30 וה- 70 של המאה הקודמת. הסכסוך קיבל צורה אלימה, המונית ובלתי מוצדקת. התמונה המפחידה של סכסוך האחים בין הפלסטינים יכולה למחוק את התמונה ששיקף דוסטוייבסקי או/ו שהיא, כלומר התמונה, מתיחה של המיתולוגיה הדתית המוזכרת בסיפור הרג הבל את אחיהו קין.

ללא כל ספק התוצאות הטראגיות של הסכסוך הפלסטיני-פלסטיני הפנימי הינן בעלות השלכות רבות יותר ממה שהולידה אותה מיתולוגיה דתית, שהסתיימה בהרג של אח את אחיהו. הדבר נכון גם לגבי הסיפור הרוסי שדרכו השתקף עידן של שינויים חשובים בחברה הרוסית בת אותו הזמן, המבשרים אודות נפילת שכבה ושלב ועליית אחרת על בימת אירועי ההיסטוריה. אותם שינויים ברוסיה הכשירו אחר כך את התפרצות וניצחון מהפכת אוקטובר הקומוניסטית ב- 1917.

החברה הפלסטינית עוברת שינויים עקב המשבר הפוליטי והכלכלי והחמרת המצב החברתי לכוון השלילי, אשר ראשית כל מתבטאים בהחרפת שיעור העוני והאבטלה. השינויים האלו שעוברים על החברה הפלסטינית הינם משמעותיים ביותר מפני שהם לא משקפים תמונה פוליטית בלבד של זרם פוליטי ורעיוני מוגדר, אלא הם משקפים מציאות אסלאמית חדשה-ישנה. מציאות אסלאמית זו רואה בהתרחקות מהדת כסיבה העיקרית למשבר. הזרם האסלאמי רואה בניצחון דרך הפעולה הדמוקרטית, בבחירות לפרלמנט שנערכו בשנה שעברה, כהזדמנות היסטורית לאסלאם הפוליטי, אותו מייצגת תנועת האחים המוסלמים העולמית. הם מחשיבים את הניצחון הזה כצעד הראשון לעבר הרחבת מודל זה לדרך אל השלטון. הזרם האסלאמי ישתמש באמצעים שינתנו לו, דרכם הוא ישיג מה שיוכל, יסרב לכל שותפות פוליטית, וישאף לתרגם את תכניתו המדינית והחברתית הדוגלת בהתאסלמות החברה, הפיכת הפוליטיקה לדתית והדת לפוליטיקה בדרך להקמת מדינת הלכה. הזרם הדתי שואף לאסלם את החברה גם דרך אמצעים של דחיקה לשוליים של המימד הפקידותי, הדבקת כינוי "בוגד" ו"כופר" לכל מי שדעתו ותפיסתו שונים. הזרם הזה נוהג בשפת נאומים של עריצות כלפי ההמון, נאומים המלאים בסיסמאות הנושאות רוחות של קיצוניות והוצאת לשון הרע, שכוללים בדיית שקרים וזיופים. הזרם הדתי מבסס את שלטונו תחת דרכים שונות של פרגמטיות פוליטית, שהמקיאווליסטים החדשים והישנים לא הצליחו להגיע אליה, וזאת למרות ש"חמאס" לועגת למקיאווליזם ולמקיאווליסטים השכם והערב.

לעומת זאת ישנו הזרם הלאומי, על כל גווניו והרכביו. זרם זה נושא על גבו את הלאומיות הפלסטינית במהלך ארבעת העשורים האחרונים, והשיג הישגים כבירים עבור הסוגיה הפלסטינית, החל מההכרה הערבית והבינלאומית באש"פ כנציג החוקי היחיד לעם הערבי הפלסטיני עד להקמת הרשות הלאומית הפלסטינית על האדמה הפלסטינית. הזרם הזה הפסיד את עמדתו לא רק בגלל שנקרע לגזרים, התפזר והתפלג בינו לבין עצמו, אלא בשל כך שתכנית השחרור הלאומית שלו, המושתתת על התחייבות כלפי הציבור הפלסטיני בהצלחת תהליך השלום על בסיס החלטות האו"מ והלגיטימיות הבינלאומית, איבדה את השותף האחר. כמו כן סבל הזרם הזה ממעבר המתווך מעמדה של מפקח הוגן של התהליך המדיני לשותפו של הצד האחר. הזרם הלאומי גם הזניח דרך התנהלות הבירוקרטיה את בעיותיו וסבלו של הציבור. פשטו סוגים שונים של פרוטקציה ושחיתות מנהלית וכספית שברמות מסוימות סיפקו הזדמנות למגזרים רחבים בציבור להפוך לבני חסות של הזרם הלאומי. הזרם הלאומי כשל לא רק בשל דברים אלו אלא גם בשל השימוש שעשה באותה שפה של נאום בעל אופי עממי ודתי, בעיקר מאז פרוץ אינתפאדת אל-אקצא. דבר זה סיפק הזדמנות לזרם ההלכתי לצבור רווחים חשובים בגלל שהזרם הלאומי שיחק במגרש הביתי של הדת. הציבור בחר בעקרון ולא בדרך. הזרם ההלכתי הצליח לנצל את טעויות הלאומנים ולתרגמן למספרים בבחירות.

הזרם הלאומי מחכה לחזור בהקדם האפשרי לשבת על כיסאות השלטון. אופני המאבק הדמוקרטי, שבדרך כלל האופוזיציה משתמשת בהם, לא השתרשו בדרכו. הזרם הלאומי לא מכיר בתבוסתו אך לא בשל כך איבד המאבק הפנים פלסטיני את דרכו הדמוקרטית. המאבק כיום איבד את דרכו הדמוקרטית מפני שהזרם ההלכתי האסלאמי החדש-ישן לא מאפשר לזרם הלאומי ולכל זרם אחר להיות שותף פוליטי. הוא מתנגד לחזור לקלפיות פעם נוספת, במידה ויכשלו מאמצי הדיאלוג ליציאה מהמבוי הסתום השלטוני. כפי שנראה כעת המהלך הדמוקרטי הוא כרטיס נסיעה בכוון אחד עבור הזרם האסלאמי. כרטיס הנסיעה שהביא אותו לכיסא השלטון לא מביא את הזרם הזה לעבור להתנהלות שלטונית בעלת אופי שלם ודמוקרטי, כפי שמתחייב מעקרונות הפעולה הדמוקרטית. כמו כן היעדרו של הזרם הדמוקרטי, הליבראלי והחילוני מזירת העשייה וההשפעה, יוצרת כוח שלישי בחיי הפוליטיקה והחברה, ששומר על האיזון בה, בשל התגברות הקיטוב בין שני הקצוות של הזרם הלאומי וזרם האסלאם הפוליטי.

אם נוח לחלק מהציבור הפלסטיני להעלים עין מטבעו של השלב הנוכחי, אז יש להזכיר לו כי מהות הניגוד היסודי בשל זה הוא מול הכיבוש. יש להעביר שינוי על פני המאבק הפנימי. על המאבק הפנימי לפנות תמיד לבוררות של "חוק האחדות והסכסוך". יש לפתור את הניגודים הפנימיים בהתאם לחוק זה בדרכים ובאמצעים של שלום ודמוקרטיה.
המאבק בין האחים היריבים על פי דוסטויבסקי הביא לאובדנו של האב ולרציחתו באופן סמלי. על פי המיתולוגיה הדתית הרג אח את אחיו. העלמת העין של חלק מהפלסטינים מהצורך לשמור על אחדות עשויה להביא לתוצאות גרועות בהרבה מאלו, וזאת בשל כך שהיא מהווה איום על איבוד הישגיהם עד כה, הישגים שעלו לעם הפלסטיני מחיר גבוה של דם וסבל.

האם יפיקו הפלסטינים, בעיקר הזרם הלאומי, הדמוקרטי והחילוני, תועלת מקריאת המציאות והסקת לקחים מניתוח מדוקדק שלה, לפני שיקרו שינויים עמוקים בחברה, שיקברו את כל ההישגים שצברו במהלך ארבעת העשורים האחרונים? האם יצליחו אלו לאגור מספיק כוח כדי להפעיל לחץ ציבורי כלפי הזרם ההלכתי, במידה שיכשלו דרכי הדיאלוג ויגיעו לדרך ללא מוצא, כדי לגרום לזרם הזה לפנות לפסיקה מחודשת של העם ע"י בחירות? האם יבחרו לפנות אל העם- הנחשב מקור השלטונות- כדרך ליציאה מהמשבר, או שיבחרו את הדרך האחרת; דרך ההתנגשויות, האלימות והטרור, מה שניתן לכנותו "משעול החרטה"?