כן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבהכן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבה
English Русский الموقع الفلسطيني
עקבו אחרינו בטוויטר הצטרפו אלינו בפייסבוק ערוץ יוזמת ז'נה ביוטיוב
שומרים על קשר

ז'נבה בשטח
היכנסו לצפות בסרטון מי אנחנו

אשרף אל-עג'רמי, "אל-איאם": התנתקות או סיפוח: כל דבר אפשרי מלבד השלום

(21/07/2010)

"אל-איאם", 21.7.2010

התנתקות או סיפוח: כל דבר אפשרי חוץ מהשלום / מאת: אשרף אל-עג'רמי

הישראלים תוהים מה לעשות עימנו כדי להתחמק ממתן תשובה לשאלה העומדת על הפרק: האם ישראל רוצה בפתרון שתי המדינות על בסיס גבולות 1967? עד כה ממשלת בנימין נתניהו לא הגדירה מה משמעותו של הסכם עבורה, ולא השיבה לשתי השאלות על הגבולות והביטחון. שתי סוגיות אלו הינן הפרוזדור שיוביל לדיון על כל הסוגיות האחרות. השגת הבנה לגבי שתי סוגיות אלו תסלול את הדרך לעבר מו"מ מדיני ישיר ואמיתי תחת פיקוח בינלאומי.

ישנו בלבול ניכר לעין בקרב הדרג המדיני הישראלי, המנסה להתחמק ממתן תשובה וממוסס את השאלות כשהוא שואף לעבר גבולות מרחיקי הלכת ביותר על ידי האמירה שישראל לא תוותר על ירושלים המזרחית, בקעת הירדן וגושי ההתנחלויות, שגבולם כבר אינו ברור יותר. כמו כן ממשיכה ישראל לבנות בהתנחלויות באזורים אותם רוצה היא לספח אליה בכל הסדר עתידי. בנקודה זו מחליטה ממשלת ישראל באופן חד – צדדי היכן יעבור קו הגבול בין ישראל לישות הפלסטינית, שאין לה כוונה להפכה למדינה עצמאית, ריבונית וברת קיימא. הבכירים הישראלים שוברים את הראש כדי למצוא דרכים חדשות כדי להשתלט על האדמה הפלסטינית, ולפנות ממנה כמה פלסטינים שאפשר, וזאת תחת טענות ואמתלות שונות, כמו למשל בנייה ללא רישיון. ולבסוף ישנה ההשתלטות על רכוש הנפקדים באזור ירושלים המזרחית.

היצירתיות של ממשלת ישראל התגלתה בצורתה הנפלאה ביותר בתכניתו של אביגדור ליברמן, שר החוץ, שדיבר על ההתנתקות הסופית מרצועת עזה וניתוק כל זיקה אליה, כולל הפסקת אספקת מים וחשמל לרצועה. משמעות הדבר הוא זריקת הרצועה בפניה של מצרים ואל הים הפתוח לעולם החיצוני, שידאג לענייניה האזרחיים של הרצועה. הרצועה תישאר כפופה לפיקוח ביטחוני דרך סוכנים בינלאומיים ודרכים טכניות אחרות, שיאפשרו לישראל להותיר אותה תחת פיקוחה.

שאיפתה היחידה של תכנית זו היא חיסול רעיון השלום, ניתוקו משורשיו וניתוק הדרך עבור כל ניסיון בינלאומי להחיות ולקדם את התהליך המדיני. התכנית מרחיקה את ישראל ממתן מענה לשאלת הזמן הזה. כיבוש השטחים הפלסטינים נחשב לכיבוש הקולוניאלי האחרון שמקשה על הצדק הבינלאומי מאז אמצע המאה הקודמת. אם תבצע ישראל את תכנית ליברמן, משמעות הדבר תהיה היעדר אפשרות להקים מדינה פלסטינית, ועקב כך היעדר אפשרות ליישם את פתרון שתי המדינות, כלומר השלום יהפוך לבלתי אפשרי והסכסוך ימשיך להתנהל ויכריע בדבר עמדות הצדדים. יתכן וליברמן אינו יודע כי אם תתבצע ההתנתקות מרצועת עזה באופן זה, הרי שהרצועה תשוב לליבה של ישראל בדרך יותר כואבת ואלימה. הסכסוך יפתח דלתותיו בפני כל האפשרויות, וביטחון ישראל יעשה חלום בלתי מושג, ללא קשר לחוזקה. "כיפת הברזל" וכל סוג אחר של שריון עצמי לא יעזרו בהתמודדות עם הסכנות שיופנו אל ישראל משכנותיה הקרובות והרחוקות.

ההימור של ליברמן ושכמותו על "חמאס" הוא הימור כושל. "חמאס" לא תישאר "חמאס" בשל שורה של שינויים עצמיים ואובייקטיביים. השחיתות ב"חמאס" ולצידה תאוות הבצע לרשות והסכסוכים הפנימיים יובילו בהכרח לכך ש"חמאס" תתפורר מבפנים. מתוכה ייוצרו קבוצות יותר קיצוניות ואלימות. דבר זה מתרחש כיום באופן שאינו רחב היקף, אך הימים הבאים טומנים בחובם התפתחויות, שיגרמו לישראל להתגעגע לימי הרשות הלאומית, ואפילו לימי "חמאס" הנוכחיים, היכן שחמאס מבטיחה את גבולותיה ומדכאת גורמי התנגדות כחלק משמירה על שלטונה.חיסול רעיון פתרון שתי המדינות יוביל בהחלט לפתרון המדינה האחת, אפילו לעוד הרבה זמן, וסכסוך הדמים יימשך תקופה נוספת. אך פתרון זה לא יושג בדרכו של שר הביטחון הישראלי לשעבר, משה ארנס, שקרא לסיפוח הגדה המערבית והענקת אזרחות ישראלית לתושביה, מפני שכך ישראל לא תהיה עוד מדינה יהודית טהורה, אלא מדינה דו לאומית. דמיונם של מספר מנהיגי עבר והווה ישראלים משתעשע במחשבה על פתרון בו תסופח הגדה המערבית ותינתן לתושביה אזרחות ישראלית, שכן הוא מרחיק אותם מיישום רעיון חלוקת מה שהם מכנים "המולדת היהודית". השיח סובב רק סביב הגדה המערבית, שהישראלים היהודים אומרים כי אינם יכולים לוותר עליה בשל סיבות דתיות והיסטוריות. יש בכך בכדי לחזק את צידוק רעיון המולדת היהודית, אך רעיון סיפוח הגדה יבטל באופן מוחלט וסופי את שאלת המדינה היהודית, ויפתור באופן חלקי את סוגיית הפליטים.

מוחם של אלו אינו מביא בחשבון כי הפלסטינים הם עם שהוכיח את זהותו הלאומית, ולא יכול לוותר על חלקים מהמולדת או על חלקים מהעם בתוך הארץ או מחוצה לה. ישראל אינה יכולה לנתק את רצועת עזה מהגדה, ולנתק את בני העם הפלסטיני בגדה מאחיהם ברצועה ובפזורה. אם ישראל אינה רוצה לחלק את פלסטין ההיסטורית, הרי שיש ללכת ישירות לפתרון המדינה האחת, שתהיה דו – לאומית על בסיס של שוויון מלא בזכויות, או שתהיה מדינה דמוקרטית מאוחדת, בה יהיו כל האזרחים שווים ללא קשר לשיוכם הדתי, הגזעי, הפוליטי או החברתי. זו תהיה המדינה החילונית הדמוקרטית, אליה כוון אש"פ לפני שאימץ את תכנית שתי המדינות.

הבעיה בהצעה הישראלית היא הסתירה המוזרה בין מה שהם רוצים או מה שהם עושים על פני הקרקע, לבין מה שהם אומרים. עד עכשיו אין בידי ממשלת נתניהו כל תכנית אמיתית או רצון לצעוד לעבר הסדר מדיני הגיוני שיסיים את הסכסוך ויפתח את השער בפני תקופה חדשה של ביטחון, שלום ויציבות באזור זה. עניין זה חייב לצור אינטרס ישראלי אמיתי.

אם חושבים בחוגים הפוליטיים הישראליים כי הם מרוויחים זמן, וכי הם מצילים את עצמם דרך התעלמות ממה שמתחייב מהשגת שלום, הרי שהם נתונים באשליות. כיום ישנם בכירים בהנהגה הישראלית, כמו שגרירת ישראל באו"מ ושגריר ישראל בוושינגטון, המכירים בכך שמעמדה של מדינת ישראל בעולם נמצא בשפל המדרגה. מכירים בכך שבכל פעם שישראל בורחת ממחיר השלום היא מוצאת עצמה במצב גרוע יותר. אין ספק שהיום בו ייכפה הרצון הבינלאומי על ישראל הפך קרוב יותר מכל זמן שהוא בעבר. האם הנהגת ישראל תלמד את הלקח?!