כן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבהכן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבה
English Русский الموقع الفلسطيني
עקבו אחרינו בטוויטר הצטרפו אלינו בפייסבוק ערוץ יוזמת ז'נה ביוטיוב
שומרים על קשר

ז'נבה בשטח
היכנסו לצפות בסרטון מי אנחנו

מאג'ד כיאלי, "אלאיאם": מה אחרי ממשלת האחדות, הדרישות והאתגרים?

מאג'ד כיאלי, "אלאיאם" (28/02/2007)

קיימת הגזמה רבה במידת הביטחון שתולים האנשים בממשלת האחדות הלאומית בעניין יכולתה להוציא את הזירה הפלסטינית מהמשבר שהיא מבצבצת בו. הניסיון לחזות את מידת ההצלחה של ממשלה זו במילוי המשימות הרובצות לפתחה היא עניין המקדים את זמנו. יש לראות כיצד הרשות הפלסטינית תנהל את ענייניה הפנימיים בגדה וברצועה קודם לכן.

גם אם יתגברו הפלסטינים על היקף התסבוכת הגלומה במשבר הקיים, הרי שעליהם לזכור כי ההסכמה על ממשלת האחדות באה על רקע התגברות המחלוקות הפנימיות עד לשלב של לחימה הדדית ושל ניסיונות כל צד להאשים את הצד האחר בנקיטה במדיניות לא לאומית, בין אם זו מדיניות החבירה עם ישראל, או חבירה לאג'נדה האזורית. אחרי שהבינו הצדדים כי לשווא הוא הניסיון למצוא פתרון לסוגיות הנתונות במחלוקת, שאחת מהן היא הכפילות במנגנון השלטון, מצאו הם את דרכי הלחימה בחזית הפנימית.

הממשלה הצפויה לקום הושגה כתוצאה של מאמצים חיצוניים, בעיקר כתגובה ליוזמה של סעודיה. מאמצים אלו באו לאחד את שורות הפלסטינים. אם כך, הרי שבעייתה המסובכת של ממשלה זו בכך שהיא לא באה כתולדה של שיח והבנות מדיניים פנימיים, והיא אינה הישג שמוליד שכנוע משותף בין חבריה בנוגע להיענות לצרכים משותפים של "חמאס" ו"פתח".

המסקנה הנובעת היא שגורמי המחלוקת, הפילוג, המתיחות וההתנגשות בין הפלסטינים עודם קיימים ועשויים להתלקח מחדש תחת השלטון בעל שני הקטבים. מה שחסר אצל המערכת השלטונית הפלסטינית הוא מילוי תפקיד מוסדות החוק, וזכות השיפוט של אמצעי החקיקה והדמוקרטיה על מנת ליצור איזון.
כפי שניתן לצפות מתנועת "חמאס", הרי שכל עניינה בממשלת האחדות הוא "להרוג את הזמן" ולהקדיש את תפקידה המנהיגותי בזירה הפלסטינית למניעת כל צד חיצוני או פנימי מלשאת בתפקיד זה. משמעות הדברים היא כי תנועת "חמאס" לא שואפת לפעול בהתאם ליסודות השותפות המדינית ארוכת הטווח עם תנועת "פתח" בשל מספר סיבות. אחת מהסיבות האלו היא של"חמאס" אין כל הכשרה לכך. ל"חמאס" אין מורשת או ניסיון בעבודה מדינית במסגרת שכזו, וביסודו של דבר היא תשאף להשריש את הנהגתה כקוטב אחד על הזירה הפלסטינית. אם הדבר לא יעלה בידה בזמן הקרוב תפעל "חמאס" להשגת שאיפה זו בטווח הרחוק.

בנוגע לתנועת "פתח" ברור כי זו מצאה עצמה נאלצת להצטרף לממשלה כזו בשאיפה להכליל את "חמאס" בשלטון הפלסטיני ובתוך כך להרחיקה מההשפעות האזוריות וכך לרכך את עמדותיה המדיניות באופן שיעמוד בהתאמה עם קנה המידה הבינ"ל בתחום זה. מובן מאליו שתנועת "פתח" שואפת דרך הסכמתה להצטרף לממשלה גם לקבץ את נפשות האנשים סביבה, להשיב את הסדר הפנימי לשורותיה והחזיר את מעמדה בזירה הפלסטינית.
מעבר לכך, המחלוקת בנוגע לסדר היום המדיני בין "חמאס" ל"פתח", המחלוקת לגבי חלוקת התיקים ומידת המגע עם הצדדים האזוריים והחיצוניים- כל אלו עדיין לוחצים ומונעים יישום של הסכמה מדינית משותפת וארוכת טווח בזירה הפלסטינית.
לו היתה משימת ממשלת האחדות המדינית מתבטאת במציאת הדרך להסרת המצור מעל העם הפלסטיני בגדה וברצועה, חידוש הזרמת הסיוע לרשות, השגת ביטחון ויציבות לאזרחים הפלסטינים ברצועה ובגדה, ניהול ענייני החברה הפלסטינית ושמירה על מציאות הפסקת האש עם ישראל, אז כתוצאה משאיפות אלו היתה יוצרת הממשלה את התנאים המדיניים המתאימים לחידוש המשא ומתן הישראלי-פלסטיני. אבל ממשלה זו, בעצם קיומה, נראית כחסרת יכולת לבצע את המשימות האלו היות ולא מצויות הנסיבות הבינ"ל והאזוריות המתאימות, היות ולא נמצא רצון מדיני בקרב הנהגות "פתח" ו"חמאס" להשריש את עקרון השותפות המדינית בזירה הפלסטינית.

במישור אחר, כפי שידוע, ההסכמה ההדדית על הרכבת ממשלת אחדות לאומית כרוכה בתנאי הפעלת אש"פ. עניין זה מעלה שאלות רבות, מביניהן:
1. האם קיים רצון מדיני ערבי ובינ"ל להפעיל את מוסדות אש"פ, אחרי שזה יתפורר ואחרי שזה יעלם (או שיועלם) לטובת הישות הגלומה ברשות הפלסטינית בגדה וברצועה?
2. האם נראה שהנהגת "פתח" יכולה, או רוצה, להנהיג את אש"פ לאחר שהפסידה את מעמדה השולט בניהול הרשות, דבר שמשמעו כי יתכן ש"פתח" מפריזה בהנהגתה באש"פ ובכך מוותרת על תפקידה המנהיגותי בזירה הפלסטינית?
3. האם יש עדיין לאש"פ תפקיד שהוא יכול לשחקו, בעודו משתייך לעידן ערבי ופלסטיני שונה, כלומר שייך לזמן של לאומיות ופלגנות?
4. האם נשאר עדיין לקבוצות הפלסטיניות בפזורה תפקיד במדיניות הפלסטינית בנתונים הקיימים כשקיימת רשות פלסטינית?
5. האם ניתן להמשיך לבנות את המשטר הפלסטיני על בסיס "הלגיטימציה המהפכנית" אחרי שהוקמה הרשות על בסיס הבחירות והפסיקה על פי רצון הבוחר וחלו בה התפתחויות שהניבו כוחות שונים בחברה הפלסטינית?

כך אנו מגיעים חיש מהר למסקנה כי הזירה הפלסטינית, יחד עם חשיבות ההסכמה על ממשלת אחדות לאומית, עודנה שבויה בידי משטר בין שני ראשים, שתי ישויות (הרשות ואש"פ), הממשלה תישאר בת ערובה בידי החלוקה והיריבות בין שני קטבים (פתח וחמאס). כמו כן ניתן לומר שהנסיבות הבינ"ל והאזוריות (והישראליות באופן ברור מאליו) לא ירשו, או לא יקלו, על המשך ההסכמה ההדדית בין הפלסטינים, בין אם בעניין ניהול הרשות ובין אם בעניין הפעלת אש"פ; עניין זה הובהר ע"י קונדוליסה רייס בהצהרותיה האחרונות, שהבהירו את ההכרח של התחייבות ממשלת האחדות כלפי תנאי הקוורטט.

משמעות כל זה היא שהזירה הפלסטינית תישאר בכל מצב שבויה במשבר המדיני הפנימי שלה. משבר זה כרוך באי-יכולת אותה זירה לחדש משהו במצב בו היא שרויה, לפתח את בניינה, לצעוד עם סיסמאות ומטרות ברורות, ולפתור או לנהל את מחלוקותיה והפלגנות שבה בדרך של פניה לשיפוטם של מנגנוני ומוסדות החוק והדמוקרטיה. כמו כן כרוך המשבר הזה באי-יכולתם של הפלסטינים, למרות ניסיונם, ליישם משוואה שתתבסס על מזיגה בין מצבם כתנועת שחרור לאומי לבין שאיפתם להקמת ישות מדינית. כמו כן הזירה הפלסטינית תישאר בת ערובה של המשבר הנובע גם מנעילת אופק האפשרויות המדיניות מולה, בין אם אלו כרוכות בהסדר או בהתנגדות, במשא ומתן או במרי אזרחי (אינתיפאדה), בשל הבלבול במאזניים של הכוח, בשל החומרה היתרה בה נוהגים הישראלים, ובשל הנתונים הבינ"ל והאזוריים הבלתי מתאימים, ביניהם האנארכיה המנשבת באזור המזה"ת, וגם בשל התמיכה האמריקאית הבלתי מוגבלת בישראל ובעמדתה.