כן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבהכן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבה
English Русский الموقع الفلسطيني
עקבו אחרינו בטוויטר הצטרפו אלינו בפייסבוק ערוץ יוזמת ז'נה ביוטיוב
שומרים על קשר

ז'נבה בשטח
היכנסו לצפות בסרטון מי אנחנו

חסן עצפור, "אל-איאם": על הפלסטינים לקיים חשיבה משותפת עם מדינות ערב

(04/12/2007)

הקשחת שתי החזיתות הפנימית והערבית- הכרח פלסטיני 

לאחר השיבה מאנאפוליס, הרחק מחישובי "החנווני" של רווח והפסד, וכהכנה להתמודדות עם המערכות השונות, זקוק הממסד הפלסטיני הרשמי לבחון שוב את מערך היחסים הקרב, זה הקשור במצב הפנימי, וזה הקשור לעומק הערבי והבינלאומי.

מפני שישנם כאלו המתנהלים עם סוגיות היסוד בהתאם למשבי רוח זמניים, הרי שהלגיטימציה הלאומית אינה כפופה להתייחסות כזו או אחרת, למרות שבבסיסה היא התייחסות מחשבתית ומדינית. יש הכרח לקיים עיון מחודש כדי לעמוד בפני "הסיכונים" שיוצרת מציאות ההפיכה (בעזה). הדברים אמורים בעיקר לגבי ישראל. זו עושה כל מה שניתן לטובת הנצחת ה"הפיכה" ולהזנתה, מפני שהיא יודעת שמצב המדיני הזה הוא הצעד החשוב ביותר, בו ישראל יכולה להשתמש כמנוף, כדי לברוח מכל התחייבות מדינית הנובעת מתהליך המו"מ, בהנחה שהיא תגיע למסמך משותף עם הצד הפלסטיני.

מכלול ההצעות הישראליות, העולות מפי נציגי הממסד השלטוני ומקצת יועציו, מכריזות על כך מפורשות, יחד עם "עמימות" לעיתים. רה"מ הישראלי אחרי חזרתו מאנאפוליס, האשים את אבו מאזן על חולשתו וחוסר יכולתו ליישם כל הסכם אליו יגיעו, ואח"כ קשירתו להגעה להסכם ישיר לגבי "מפת הדרכים" על כל סעיפיה בגדה המערבית ובעזה. דברים אלו נאמרו באותם ימים בהם אמר האלוף הישראלי לשעבר, גיורא איילנד- מהנדס תכנית שרון לנסיגה מעזה- שהודיע על ההכרח למצוא הבנה משותפת עם "הישות העוינת" ברצועת עזה בהנהגת "חמאס", ולהגיע אותה להסכמים ברורים ומנגנוני פעולה דרך מו"מ בנושא.

"רעיונות" כגון אלו ותחילת "המו"מ על הסכם קבע"- שסוכם כי יחל ב- 12 בדצמבר- הם מסר ברור וגלוי לצד הפלסטיני, שתוצאות המו"מ, שאין לו תאריכים מקודשים על פי אולמרט, שחזר על ביטוי של רבין באופן לקוי פוליטית לפחות, הן חסרות משמעות. הרעיונות האלו וכיוצא בהם, אינם ניתנים לביצוע, אלא אם הם מותאמים לאינטרס הישראלי.

ההתנהגות המדינית הישראלית לא תגרום לצד הפלסטיני להחרים את תהליך המו"מ או להימנע מהשתתפות בו. יתר על כן, זהו זרז רציני למחשבה על שיבה מחודשת לשיח הלאומי הכולל (שלא יכלול את מבצעי ההפיכה, כל עוד הם לא יחזרו בהם מההפיכה ויתנצלו בפני העם הפלסטיני), סביב מכלול הסוגיות הפנימיות הפלסטיניות והחשבתן בראש סדר העדיפות המדיני.

יש לגבש הרכב חדש לפרלמנט הלאומי לפני שפותחים ב"התמודדות המדינית הגדולה" עם ישראל וכמו כן עם "ההפיכה". כיום ישנו הכרח גדול יותר לכנס את המועצה המרכזית הפלסטינית לדיון במכלול ההתפתחויות שארעו ואלו שצפויות. יש לגבש תכנית מדינית לפעולה העתידית במישור המו"מ עם ישראל, ולדון בבסיסי התהליך המדיני במסגרת אש"פ, בעיקר היות ו"הועד הפועל" זקוק לתהליך השלמה לאור המשרות הפנויות הקיימות (האחרונה התפנתה עם מותו של ד"ר אמיל ג'רג'ועי). שתי השאלות- המו"מ ומצב "הועד הפועל" הן הכרח שאין בלתו.

המצב הפוליטי הקיים ומצב הממשלה הפלסטינית מחייבים דיון רציני, לא פומבי ולא חשאי. עיסוק במצב אפשרי רק אם יתנהל באופן ברו. אי אפשר להמשיך עם פעילות הממשלה כפי שהיא כעת. ממשלה זו מתנהגת באופן מאופק ושנוי במחלוקת בהתאם ליסודות המגדירים גורמים לאומיים במסגרת הלגיטימיות בראשות אבו מאזן. הממשלה צריכה גב שיוכל להגן עליה באופן מספק עם כניסתה למספר מערכות.

למצב ברצועת עזה ישנה חשיבות עליונות בדיון הלאומי. לצד זאת, אין זה מספיק להמשיך בתיאורי המצב הפוליטי והמצב בשטח לגבי עזה. הזמן הופך לדוחק ויש לשאול את השאלה החבויה בדיון בנושא- כיצד נשיב את עזה?! שאלה זו היא אכן דלת הפעולה לגבי העיקשות הלאומית בהתמודדותה עם הכיבוש ובהתמודדותה עם מערכת המו"מ.
ישראל מהמרת על השאלה הזו, בטענה שאין לה מענה. בתוקף כך היא פועלת להנצחת הפילוג בכל הדרכים.

הדיון הלאומי הפלסטיני הצפוי צריך לכלול ברוח חדשה ויצירתית את תוכן היחסים הפלסטינים-ערביים, באופן שמגן על הלאומיות הפלסטינית, אך מבלי להתרחק מתוכנה. השיבה לדיון על הקשר ההדדי בין המימד הלאומי והאזורי הערבי הוא הכרח מדיני, שבלעדיו אין מקום ליישום איזושהי מהמטרות הלאומיות הפלסטיניות, עבורן נלחם העם הפלסטיני זמן ארוך. אין מנוס מהגדרה של יסודות הקשר ותוכנו ולחזרה שוב לשיתוף של גורמים ערביים בתהליך המו"מ. דבר זה דורש מהצד הפלסטיני לפעול כך:
א. להרכיב תא פעולה מדיני במסגרת הליגה הערבית לצורך מעקב אחר התהליך המדיני. הפעולה תסתמך על "יוזמתה שלום הערבית".
ב. הגדרת הסוגיות המצטלבות בין המישור הפלסטיני והמישורים הערביים האחרים.
ג. הגדרת נושאי עניין משותף בין הצד הפלסטיני לגורמים ערביים. מבין נושאים אלו ישנו עניין מזרח ירושלים על המימד הלאומי והדתי שלו, וכן סוגיות הפליטים, המים, הגבולות ושיתוף הפעולה האזורי המוצע. קבוצת שאלות בעלות עניין משותף ראויות לבחינה משותפת מבלי לפגוע בעצמאות הפלסטינים בתחום, אך כדי להגן עליה בצל המצב הבוער והמורכב.