כן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבהכן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבה
English Русский الموقع الفلسطيني
עקבו אחרינו בטוויטר הצטרפו אלינו בפייסבוק ערוץ יוזמת ז'נה ביוטיוב
שומרים על קשר

ז'נבה בשטח
היכנסו לצפות בסרטון מי אנחנו

19.2 "אלקודס": חמשת ה"לאוים" של ממשלת ישראל

חבר הפרלמנט חסאם כמאל אלטויל, "אלקודס" (19/02/2007)

אחרי שבועות קשים בהם חיו הפלסטינים בצל מצב של משיכה לכיוונים מנוגדים, ירי חיצים הדדי והתנגשויות, שבים הם היום מחדש אל הדרך הנכונה. השבועות האחרונים התבטאו בהידרדרות חמורה ביחסים הפנים פלסטיניים שהטילו צל על תקוות, שאיפות ויעדי העם הפלסטיני. עתה שבים הפלסטינים לתכנית האחדות הלאומית כדי שיתפשו את מקומם הטבעי דרך הפעולה המדינית וזאת על פי שלשת האמיתות שמושרשות בזירה הפלסטינית: אף אחד לא יכול להרחיק את האחר, אף אחד לא יכול להחזיק את ההגה לבדו, במובן זה שגודל האחריות הלאומית כלפי הבעיה הפלסטינית מביא לכך שכולם צריכים לנהוג בשכל ובלב פתוחים כדי שישאו בכל האחריות כלפי הסוגיה שמהווה את גרעין ומרכז הסכסוך הישראלי-ערבי.
האמת השלישית באה לומר כי אין מרוויח או מנצח במערכת הקרב הפנימי המתועב. הכלל הפלסטיני יוצא נפסד והמרוויח היחיד הוא הכיבוש הישראלי, שממשיך להרוויח זמן כדי ליישם את תכניותיו בנוגע להשלמת בידוד וייהוד ירושלים המזרחית, השלמת בניית גדר בליעת השטחים ועשיית כל שניתן במסגרת מדיניות כפיית העובדות על פני השטח.

במסגרת זו הגיע הסכם מכה כסימן המגדיר עידן פלסטיני חדש. הסכם מכה הינו אות ציון שמונע מהדם הפלסטיני להוסיף להישפך על מזבח ההתנגשויות הפנימיות. ההסכם הוא יסוד לשותפות מדינית אמיתית והוא מכשיר את הדרך לטובת הרכבת ממשלת אחדות לאומית פלסטינית. לא ניתן לפסוק כלפי הסכם מכה כי הוא הסכם דואלי בין "פתח" ל"חמאס". אנו רואים כי הסכם מכה בא כתוצאה של מאמצים רבים, יוזמות ומסעות שיח פלסטיני רחב יריעה.

השיחות בקהיר ב- 2005 היו אחת מלבני הבניין, ההמשך היה במסע הדיאלוג הלאומי סביב "מסמך האסירים" שהביא ל"מסמך ההסכמה הלאומית", שהוא הבסיס להסכם מכה. אסור לשכוח שההסכם הגיע גם כתוצאה מהמאמצים והיוזמות הערביים השונים: התפקיד הגדול בו נשאו המצרים לאיחוד החזית הפנימית ותיקון הסדק תחת הנסיבות האפלות ביותר, היוזמה הקטארית והמאמצים הסוריים- כל אלה משליכים על כך שתכנית האחדות הלאומית הפלסטינית זוכה לחיבוק ערבי חזק שמהווה את העומק האסטרטגי לעמדה הפלסטינית ומהווה נקודת מרכז יסודית במסגרת המאבק המצטבר לטובת שבירת פרקי המצור הנוכחי אשר אותו מובילה ארה"ב נגד העם הפלסטיני השואף לחופש.

כאן ניתן לומר כי הסכם מכה הוא ביטוי של הרצון המדיני הפלסטיני העצמאי על פני רצון ארה"ב הנוטה לגמרי לטובת ישראל על חשבון הזכות הפלסטינית. אמת זו קיבלה לאחרונה ביטוי טוב, אולי, דרך אמצעי התקשורת דרך כעסם של מזכירת המדינה האמריקאית, קונדוליסה רייס, וראש ממשלת הכיבוש, אהוד אולמרט, כלפי הסכם מכה וכלפי מחמוד עבאס, כאשר זה מינה את אסמעיל הניה להרכיב את ממשלת האחדות הלאומית הפלסטינית.
אנו מצפים כי הנשיא מחמוד עבאס יפנה לרייס ולאולמרט שורה של שאלות, פרשנויות ובקשות לביאור לגבי הסכם מכה ולגבי הממשלה הפלסטינית הצפויה. אנו אומרים כי הנשיא, מחמוד עבאס, הינו מחוסן הפעם ע"י עמדה מדינית מאוחדת, והוא מבטא את רצון העם הפלסטיני. עבאס כמו כן מחוסן ע"י עמדה ערבית של הסכמה אחידה התומכת בעמדה הפלסטינית. עבאס גם מחוסן בעמדה בינלאומית שנבדלת שעמדת ארה"ב. הבולטת מבין המדינות שמבטאת עמדה שונה מזו של ארה"ב היא רוסיה, שמתנגדת להכתבת תנאי הקוורטט, שרוסיה היא אחת מחברותיה, על הממשלה הפלסטינית. רוסיה קוראת לייסוד קשרים דיפלומטיים עם ממשלה זו.

אנו רואים כי הנשיא הפלסטיני הולך לפסגה המשולשת כשהוא מחוסן מכוח הזכות הפלסטינית בתקופה שהכיבוש מתחסן בזכות הכוח. הנשיא מגיע לפגישה כעומד מול ניסיונות רייס לכפות תנאים כחרב השולטת על הממשלה הפלסטינית הבאה ומונחת על צוואר העם הפלסטיני. אין מנוס מהפניית זרקור על העמדה והמדיניות הישראלית המוצהרת הבנויה על חמש "לאוים" יסודיים: "לא" לקוי 67' כגבולות המדינה הפלסטינית העצמאית, "לא" לירושלים המזרחית כבירת המדינה הפלסטינית, "לא" לזכות השיבה של הפליטים הפלסטינים, "לא" לפירוק התנחלויות הגדה המערבית וירושלים המזרחית, ו"לא" לנסיגה משטחי הגדה המערבית.

ה"לאוים" האלו מחריבים את יסודות תהליך השלום אשר התחיל מאז ועידת מדריד ונמשך עד היום. אם ארה"ב רוצה יציבות באזור זה כפי שהיא אומרת, הרי כי הדבר לא יתרחש אלא ע"י מתן דחיפה לדברים הנדרשים לטובת יציבות זו, שמתבטאים בהשבת הזכויות הערביות, ובראשן הזכויות הפלסטיניות לחופש, שיבה,ועצמאות. על ארה"ב להימנע ממדיניות המוסר הכפול ולהימנע מהמלחמה בזכויות העמים. המדיניות האמריקאית הקיימת לא מביאה אלא להתחלת תיכון חדש (במקום "מזרח תיכון חדש"- א.ד) ולמצב של יציבות באזור שכולם סובלים מפגעיו.

אנו צופים כי ארה"ב תודיע בפסגה המשולשת באופן ישיר על איומיה להמשיך את המצור המקפח על העם הפלסטיני. ארה"ב צפויה שלא להתנהל מול הממשלה הפלסטינית שאמורה לקום, אך זה לא אמור לשבור את זרוע הפלסטינים או להשפיע על השלמת בניית תכנית האחדות והרכבת ממשלת אחדות לאומית. יתר על כן, הדבר צריך לדחוף את הפלסטינים להתקדם לפי דרך "מסמך ההסכמה הלאומית" מפני שפעולת שבירת המצור היא פעולה של מאבק מצטבר, שהפלסטינים צריכים להיכנס אליה כשהם מאוחדים ופועלים בשותפות פוליטית. מוטב להתאחד מאשר לסבול את אסונות המצור במצב של מחלוקת ופירוד.

מדיניות ארה"ב בתקופת ממשל הנשיא בוש נכשלה יום אחר יום בבניית האסטרטגיה האמריקאית מבחינה מדינית וצבאית באזור. האמריקאים בונים את האסטרטגיה שלהם על בסיס שקרים בנוגע לנשק להשמדה המונית. תחת מעטה של מפיצי החופש והדמוקרטיה הם מביאים מדיניות של הרס כולל בעיראק, וניסיון לזרוע פירוד ומלחמת אזרחים בלבנון ובפלסטין.

אחרי כל זאת אנו רואים כיום את תחילת התמוטטות עמודי התווך של מדיניות זו בתוך אמריקה עצמה. נפילת בולטון במועצת האו"מ, התפטרות ראמספלד ממשרד ההגנה ותבוסת הרפובליקנים בבחירות האחרונות לסנאט ולועדות הביצועיות השונות- כל אלו מסמלים את תחילתה של מדיניות אמריקאית חדשה, שאנו מקווים שתיבנה על בסיס איזון בין עמדות ואינטרסים, באופן השונה מהמדיניות האמריקאית הנוכחית, שתרמה בנטיעת זרעי מלחמת האחים, השטנה והשנאה באזור. כל התוצאות של מדיניותה זו של ארה"ב תרמו להקשחת העמדה הפלסטינית, שימשו כזרז להיצמדות לתכנית האחדות ולאי מוכנות לויתורים כלשהם.