כן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבהכן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבה
English Русский الموقع الفلسطيني
עקבו אחרינו בטוויטר הצטרפו אלינו בפייסבוק ערוץ יוזמת ז'נה ביוטיוב
שומרים על קשר

ז'נבה בשטח
היכנסו לצפות בסרטון מי אנחנו

עבד אל-מג'יד סוילם, "אל-איאם": ההנהגה הפלסטינית מתמודדת עם לחצים כבירים

(29/07/2010)

"אל-איאם", 29.7.2010

ההנהגה הפלסטינית מתמודדת עם לחצים כבירים / מאת: עבד אל-מג'יד סוילם

הממשל האמריקאי אינו מסתפק בנסיגה והתחמקות מכל עמדותיו המוצהרות ומכל התחייבויותיו עליהן חזר שוב ושוב מאז נאום קהיר של אובמה בנוגע להתנחלויות וסוגיות נוספות העומדות למו"מ. הממשל לא הסתפק בהתקפלות מעציבה מול נתניהו ורצונו לפתוח במו"מ ישיר ללא תנאים, אלא גם לא נחשל להביע תמיכה בעמדות נתניהו, הרוצה להעביר את מהלכי בניית האמון מדבר שצריך לבצע לפני המו"מ לסוגיה נתונה למו"מ, שדינה כדין כל הסוגיות הנקראות "סוגיות הסכם הקבע".

כיצד מכתיר הממשל את מהלך הנסיגה המבישה הזו? העניין הגיע לכדי חרפה, כשהממשל האמריקאי יצא במסע לחצים מאורגן על ההנהגה הפלסטינית תוך שימוש בכל הדרכים והאמצעים, כולל אלו שנחשבים כאמצעים מקובלים בהתחשב בטבע היחסים בין ממשל זה לבין ההנהגה הפלסטינית.

אין זה סוד שהממשל האמריקאי מפעיל כעת לחצים מיוחדים על הנהגות מדינות ערב, שתומכות בעמדת ההנהגה הפלסטינית הדורשת ללכת למו"מ על בסיס הגדרה ברורה של מתווה מו"מ זה - מתווה מו"מ שיתבטא בכך שהשטחים הפלסטינים, שנכבשו ב- 1967 הם הבסיס הלגיטימי למו"מ זה, בנוסף ישנו הכרח לעצור את הבנייה בהתנחלויות בכל השטחים, כולל בירושלים המזרחית עד שיושג הסכם מדיני כולל עבור כל סוגיות הסכם הקבע.

התנגדותה של ארה"ב לעמדה הפלסטינית, אימוצה את העמדות הישראליות בכללותן, נסיגתה מכל התחייבויותיה ועמדותיה הקודמות, והפעלת לחצים על ההנהגות הפלסטינית ואלו של מדינות ערב – כל אלו אינם רק משחק שמטרתו לשמור על הקואליציה השלטת בישראל. ארה"ב נוהגת בסוגיית חידוש המו"מ כסחורה שעומדת על המקח בשוק של בחירות האמצע בקונגרס האמריקאי. זכותם ואף חובתם של הפלסטינים שלא להיות חלק מהסיבות והגורמים ולא חלק מהתוצאות של מהלך האמריקאים!!?

ההנחה כי עמדות הממשל האמריקאי יבטאו כוונות טובות שקולה היום לקצת יותר מנאיביות ומעט מאד תבונה. ההנחה כי הממשל האמריקאי רוצה לקבץ את הצדדים לשולחן לטובת מו"מ רציני הוכחה כנאיבית גם כן. ההנחה כי הממשל האמריקאי "אינו יכול" להפעיל לחץ כלשהו על נתניהו גם היא תמימה מאד. בעקבות המצב לא נותר לממשל אלא ללחוץ על הצד הפלסטיני, מאחר והוא הצד החלש יותר לאין שיעור ומפני שניתן לסחוט את הפלסטינים היטב בזמן שכמעט ואין אמצעים דרכם יכול אובמה ללחוץ על ישראל.

אם כן, השאלה אינה רק "חוסר היכולת" של האמריקאים. השאלה היא האם מתקיימים התנאים המתאימים ללחוץ על הצד החלש יותר, מפני שלפלסטינים אין ממה לסגת. אין להם את התנאים, שאפשר לשער כי הם מהווים קרקע פורייה להפעיל עליה לחץ, חוץ מעצירת המשכורות. זה מפני שסגירת המשכורות עבור הפלסטינים היא כמו לחתוך את גרונותיהם. גרונותיהם ייחתכו בכל מקרה, אם ההנהגה הפלסטינית תיכנע לתנאים הישראלים.

הנהגה שתיגש למו"מ ישיר ללא הקפאה בהתנחלויות, ללא מתווה כללי למו"מ וללא התקדמות מסוימת בסוגיות הביטחון והגבולות לעולם לא תוכל להשיג הסכם, שיבטיח לה מינימום מהתנאים הלאומיים הנדרשים עבור הסדר. עקב כך הנהגה כזו לא תוכל לשווק כל תכנית להסדר מבלי שיהיה מינימום מסוים מדרישותיה. הדברים מסתכמים בתוצאה אחת: קבלה של התנאים של ישראל – דבר שמשמעו סוף תהליך השלום, או אי-קבלה שלתנאים אלה – דבר שמשמעו כישלון של תהליך השלום עבור הישראלים והאמריקאים.

כל שיכולה כעת ההנהגה הפלסטינית לעשות הוא לעמוד איתן ולהיתמך על ידי עמדה מסייעת מצידן של מדינות ערב כדי להתמודד עם הלחצים הכבירים, להתמודד עם היהירות, שמעמידה מדיניות ארה"ב כלפי הסכסוך המתמשך באזור.

אנחנו לא נדרשים להתנגש באף אחד, ולא לנהוג במעשי גבורה חסרי תועלת. אך לעומת זאת איננו צריכים להיכנע לשום ממשל ולמכור את בשרנו לאף אחד.

הממשל האמריקאי זקוק לפלסטינים בדרגה כזו שהוא לא יכול להגיע להסדר מדיני באזור ללא רצון, הסכמה ותעמולה פלסטינים. זו נקודה חזקה מאד. הממשל האמריקאי זקוק לצד הערבי באותה המידה שהוא זקוק לצד הפלסטיני, מפני שכל הסכם שיזכה להתנגדות מצד "המחנה המתון" של העולם הערבי יהיה הסדר כושל עוד לפני שתהיה בו הכרה ויזכה ללגיטימציה.

הממשל האמריקאי זקוק גם לצד הישראלי במידה כזו שלא ניתן יהיה להגיע לשלום אמיתי באזור ללא הסכמה של הצד הישראלי לשלום זה. אך ההבדל היסודי כאן הוא שההתנגדות הישראלית לשלום היא בלתי אפשרית ללא הסכמה אמריקאית לכך. הסכמת הממשל האמריקאי להתנגדות הישראלית היא הסיבה המרכזית לעמדת ההתנגדות הישראלית. באותו הזמן העמדה הפלסטינית והערבית, התרה אחר השלום, אינה קשורה בעמדה האמריקאית, אלא בבחינת המחויבות האמריקאית כלפי הלגיטימציה הבינלאומית וכלפי החוק הבינלאומי. במובן זה ארה"ב חייבת לסגת מעמדתה הנוכחית, שכן העמדה הפלסטינית תיוותר כפי שהיא וכך גם עמדת מדינות ערב , שימשיכו לתמוך בפלסטינים.

ארה"ב וישראל חזקות, אך לא עד כדי כפיית האג'נדה שלהן עלינו – החלשים.

ארה"ב לא תיכנס לקרב על הלגיטימציה הבינלאומית כדי להגן על הפלסטינים, מפני שאף אחד לא מחייב אותה לכך. אך ארה"ב אולי תיכנס לקרב זה כדי להגן על תפקידה ומעמדה, אם העמידה האיתנה של הפלסטינים תחייב אותה לכך. זה הוא הלקח.

מי שחושב שההנהגה הפלסטינית הועמדה בפינה וניצבת בין קבלת תנאיה של ישראל לסחטנות האמריקאית – טועה.

יש בכוחה של עמדת מדינות ערב להציל את עמדת הפלסטינים, אם תרצנה מדינות אלו בכך. מדינות ערב יוכלו לתקן במלואו את המרחב הדל הזה, אם יהיה להן רצון, אך בטווח הזמן הקצר הדבר נראה קשה.