כן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבהכן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבה
English Русский الموقع الفلسطيني
עקבו אחרינו בטוויטר הצטרפו אלינו בפייסבוק ערוץ יוזמת ז'נה ביוטיוב
שומרים על קשר

ז'נבה בשטח
היכנסו לצפות בסרטון מי אנחנו

בכר אבו בכר, "אל-חיאת אל-ג'דידה": האם נחרץ גורל רעיון שתי המדינות?

(14/01/2009)

אל-חיאת אל-גד'ידה, 14.1.09
האם זהו סוף פתרון שתי המדינות?/ מאת בכר אבו בכר

השאלה המשמעותית ביותר כעת היא "מה אחרי עזה?". שאלה זו מוצאת את רוב הפרשנים נוטים בכוון המצפה לגרוע, מלבד מספר נאומי ניצחון העולים מחלק מבירות ערב. אין איש יודע על איזה ניצחון מדברים, בעיקר אחרי נאומו האחרון של חאלד משעל בו טען כי כל שאיפתו היא לאפשר לממשלת "חמאס" לשלוט על מעבר רפיח בניהולה הבלעדי, וכי מטרת המלחמה הזו אינה שחרור פלסטין, ואפילו לא שחרור הגדה או הסרת החומות או ההתנחלויות, כפי שעלה מנאומו.
ניתוחי הפרשנים מצביעים על דבר מה רע שמאיים לבוא אחרי סיום המלחמה בעזה: אין מדינה, אין ריבונות, אין משא ומתן, יש רק הידרדרות של הסוגיה הפלסטינית, התפוררות, התמוטטות והגמוניה לכל מי שיש לו יסודות להישען עליהם.
מה שאני רוצה להציע כאן הוא תמצית מחקר חדש, שהכין מכון וושינגטון למדיניות במזרח התיכון, אחד מהמרכזים הרעיוניים החשובים הנוטים לישראל בארה"ב. המכון הציג את המחקר אותו כתב גיורא איילנד תחת הכותרת "מחשבה מחדש על פתרון שתי המדינות".

הכותב חילק את מחקרו לשני חלקים: בחלק הראשון עסק בקשיים של תהליך השלום, ובחלק השני באופציה הירדנית כחלופה לפתרון שתי המדינות. בחלק הראשון הגדיר המחקר את הדברים כך:
האופטימיות בשנים שבאו אחרי הסכם אוסלו התפזרה כתוצאה מפעולות ההתאבדות והאינתיפאדה השניה של שנת 2000, וגרמה להתגברות דאגת ישראל לביטחונה. הכותב מציין את ניתן לפתור את בעיית הביטחון תוך העמדתה מול סוגיות אחרות שבמחלוקת.
הגבולות: ישראל לא תוכל לשמור על יותר מ- 3%-4% מהגדה, והיא לא תחזיק התנחלויות לאורך בקעת הירדן.
חימוש: הוא רואה אפשרות כי תיכון מדינה פלסטינית בעלת כוחות שמירה על הסדר, שחימושן לא יכלול טנקים, טילים או כלי טייס. מנגנוני השליטה והביצוע הפלסטינים חלשים מידי, ולכן מציע הכותב שליטה רוחבית (של כוח חיצוני) על כ- 8 עד 10 ק"מ לאורך הגבול עם ירדן, על שטח שמהווה 11% מהגדה, דבר שהפלסטינים לא יכולים לקבל, לכן הוא מציע לייפות את כוחה של ירדן לדבר או לפזר כוח בינלאומי. המחקר מציע כי ישראל תוסיף לשלוט על המרחב האווירי של הגדה המערבית, תוך הכרה כי הצד הפלסטיני יתנגד לכך, וכן יתנגד להימצאות מנגנוני מודיעין ישראלים בגדה.
המים: ישראל מקווה כי ירדן תיכנס לנתיב שיתוף הפעולה בתחום חלוקת המים בין ישראל ופלסטין דרך תעלה לשאיבת מים מנהר הירדן, וזאת כדי להימנע מהשפעת משיכת המים מהבארות, וליצירת מקורות מים חדשים, מבלי לפגוע במכסת המים של ישראל ממימי הגדה, העומדת על 60% ממימי הגדה.
הפליטים: פתרון הכולל את פיצוי הפליטים מונח על כתפי הפלסטינים, הישראלים ומדינות ערב. רוב הפליטים צפויים להישאר במדינות המארחות אותם, וישראל, כפי שמוצע, לא תקבל אותם לשטחה, מפני שמהלך כזה יהווה התאבדות מדינית עבורה.
ירושלים המזרחית: מוצע כי העיר העתיקה תהיה אזור מיוחד, שיהיה כפוף לשליטת שני הצדדים יחד, או לכוח בינלאומי או שתהיה הסתמכות על החלוקה הישנה של ירושלים למזרח ומערב, אך קיים בכך מכשול ביטחוני, היכן שהרשות הפלסטינית לא תוכל לאכוף את הביטחון בחלק שלה, כפי שמוצע, מה שמצדיק את סירוב הישראלים לחלוקת העיר.

בחלק השני של מחקרו טוען איילנד כי בצל הקשיים שהוצגו, האופציה האמיתית היא זו הירדנית, כחלופה לפתרון שתי המדינות.
דעתו האחת של הכותב מבחינה כי האופציה הירדנית זוכה לבולטות בשל הצטברות סוגיות המחלוקת בין ישראל והרשות הפלסטינית, ועקב כך הקושי הקיים להגיע להקמת המדינה הפלסטינית העצמאית.
עליית מניותיה של "חמאס" לאחר השתלטותה על השלטון בעזה, והחשש כי תשתלט על הגדה, אם תקום מדינה פלסטינית עצמאית, יביאו לשינוי המשטר בעמאן, לדעת איילנד.
הפלסטינים – לפי מחקרו – יעדיפו לחיות תחת משטר ירדני, במקום תחת "חמאס", על אף סירובה של "פתח" ושל הרשות לרעיון השילוב עם ירדן.
מנקודת הסתכלות ישראלית האופציה הירדנית היא האופציה היחידה המקובלת לנוכח ההתנגדות להקמת מדינה פלסטינית עצמאית, בשל כך שהיא תאפשר את הביטחון ואת הרחקת הבעיה הדמוגרפית. החוקר כותב כי רוב המפלגות הישראליות אינן רוצות בהקמת מדינה פלסטינית עצמאית, אלא כהקדמה לקונפדרציה שלה עם ירדן.
הכותב מעלה 4 סיבות או מכשולים שהכשילו את המשא והמתן הפלסטיני-ישראלי, ועקב כך את פתרון שתי המדינות ומציאת המפלט באופציה הירדנית:
1. הימצאות "חמאס" בעמדת הכוח הנוכחית שלה, המאפשרת לה לפוצץ כל תהליך מדיני.
2. כישלון המשא והמתן בשל הניגודיות בין נקודות ההשקפה של שני הצדדים.
3. קושי לגשר על הפערים, שהפך את המשא והמתן למשוואת סכום אפס.
4. ההנחה כי אפשר ליישם את הבלתי אפשרי דרך הדמיון כי ניתן לפתור את שלוש הבעיות הקודמות ועקב כך להשלים הסכם שלום שיוביל לפינוי 100% מהישראלים בגדה.


בנוגע למימד האזורי של האופציה הירדנית מציע המחקר כך:
על מצרים להעביר לפלסטינים את הריבונות אזור מדרום לרצועת עזה כך שיקלטו שטח של 600 קמ"ר.
החוקר תומך בהעברת הריבונות על השטח הקרוב לנהר הירדן למדינה הפלסטינית כדי לקלוט לתוכו פלסטינים. שטח זה יועבר כפיצוי על השטח שתספח ישראל.
ישראל תעביר את הריבונות על האזור הנמצא דרומית למדבר הנגב לאורך הגבול עם סיני. תיחפר מנהרה, שתעבור דרך שטח ישראל, מצפון לאילת, ותחבר בין ירדן ומצרים. המנהרה תהיה כפופה למצרים ובה יועברו נפט וגז. על האזור הזה תקבל המדינה הפלסטינית כ- 105% משטחי 1967 והיא תיקח חלק בפתרון בעיית הפליטים. ירדן תקלוט לתוכה הגירה פלסטינית בשל מצוקת תנאי המחייה בגדה ובעזה.

המחקר המסוכן הזה והקולות שהחלו להישמע בכוון זה מביאים את מקבלי ההחלטות הפלסטינים מכל הקשת הפוליטית לנהוג בצניעות מסוימת, לוותר על התעקשותם ולהפקיד את רצונם בידי אחרים. נדרש ממקבל ההחלטות הפלסטיני לעשות בדק בית מחודש, ואחר כך לתמוך בעריכת בדק בית בעולם הערבי, בלעדיו יהיו הפלסטינים כמו נוצה ברוח.