כן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבהכן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבה
English Русский الموقع الفلسطيني
עקבו אחרינו בטוויטר הצטרפו אלינו בפייסבוק ערוץ יוזמת ז'נה ביוטיוב
שומרים על קשר

ז'נבה בשטח
היכנסו לצפות בסרטון מי אנחנו

היום שלאחר הסכמת הפלסטינים לחדש את המו"מ

(20/07/2013)

אלאיאם

ההחלטה (מאמר מערכת)

http://www.al-ayyam.com/article.aspx?did=219805&Date=7/20/2013

מאז אוסלו, קיבלה ההנהגה הפלסטינית שרשרת של החלטות קשות. ההסכמה הקשה בקהיר בשנת 1995 לקבל את התנאים של התרחבות הרשות לערי הגדה שערפאת לא היה מסופק בהם. אחר כך האיום בהכרזת מדינה בצורה חד-צדדית בשנת 1998, אחר כך ההליכה למו"מ בווי ריבר עם נתניהו וקלינטון ולבסוף ההחלטה הקשה מאד ללכת לקמפ דיוויד בשנת 2000.

גם לעבאס היו החלטות קשות כמו המו"מ עם אהוד אולמרט בשנת 2008 ונתניהו ב2010. אבל ההחלטה היום היא הקשה ביותר משום שפצעי המו"מ ואכזבותינו הפכו רבות וחוזרות על עצמן.נכון, תכנית קרי למו"מ נוסף וישיר היא הקשה מכולן משום שהיא הכי מפורטת ודורשת החלטה פלסטינית שהיא הקשה מכל החלטות אבו מאזן ואולי אפילו יאסר ערפאת.

בכל ביקור של קרי התנהלו פגישות מרתוניות עם הנשיא הפלסטיני וראש הממשלה הישראלי, אלא שבביקורו השישי התקיים דיון בן 5 שעות בעמאן בין קרי לעבאס מזמן שבירת הצום עד לעלות השחר.

למה עמאן ולא ירושלים או רמאללה? בגלל שהדרישה האמריקאית היא החלטה קשה לפלסטינים ונדרשת לה מטריה ערבית (משלחת הליגה הערבית) ומטריה אירופאית (החלטת הניתוק הכלכלי בין ישראל וההתנחלויות).

משלחת הליגה הערבית הבהירה את יוזמת השלום הערבית כאשר ביקרה בוושינגטון וקיבלה את רעיון חילופי השטחים, ובעמאן לאחר פגישת השרים הערבים עם קרי הם קיבלו את עקרון חידוש המו"מ.. וקרי ראה התקדמות בביקורו החמישי שהתקרבה להבקעה שבאה בביקור השישי.

מה נותר להחלטה הפלסטינית הקשה? שרוב חברי הועד הפועל יסכימו לו משום שקרי מחכה בעמאן להחלטה דומה ל"יום שישי הטוב" עבור מאמציו שנמשכו חצי שנה. אבל ההבדל הוא שג'ורג' מיטשל סיים את הסכסוך באירלנד ב"יום שישי הטוב" וקרי רק הביא את שני הצדדים להסכים לחזור למו"מ נוסף לסיום סכסוך הפלסטיני-ישראלי בן מאה השנים.

ג'יימס בייקר הוציא בכוח מיצחק שמיר החלטה קשה ללכת לועידת מדריד, וביל קלינטון הוציא בכוח מערפאת החלטה קשה ללכת לקמפ דיוויד בשנת 2000. לאחר מכן קלינטון הטיל על הצד הפלסטיני את האחריות לכישלון. הפעם יטילו עבאס ונתניהו אחד על השני את האחריות לכישלון האפשרי ויזרקו את האחריות כאילו הייתה ערמונים שיצאו מהאש או תפוח אדמה חם.

לתחילת המו"מ תהיה משוואה מהבחינה הביצועית: פלסטין לא תלך לאו"ם נגד ישראל בספטמבר, וישראל תשחרר חלק או את כל האסירים מלפני אוסלו ותקפיא את הבנייה בהתנחלויות במהלך השיחות.

מבחינה מהותית קרי שיבח את יוזמת השלום הערבית ואמר "על ישראל לבחון אותה בצורה רצינית ומעמיקה". את מטרת המו"מ תאר קרי בתור ישראל כמדינה יהודית ופלסטין כמדינה פלסטינית והמו"מ יתנהל בהתאם לעקרון שתי מדינות לשני עמים, על בסיס קווי 1967 עם חילופי שטחים. האם לגבי ארה"ב פתרון שתי המדינות לא הגיע לנקודת האל-חזור?

האם יצליח הנשיא הפלסטיני לשכנע את חברי ההנהגה הפלסטיני שוושינגטון תהיה בעמדה מתערבת עמוקה וישירה במו"מ, בעוד שהייתה מתווכת או שהשאירה את הצדדים לנהל מו"מ, כמו לאחר אנאפוליס.

אולי אבו מאזן יצליח להיות איש ההחלטה הקשה, אבל השאלה היא האם יצליח נתניהו לקבל את ההחלטה הקשה של מו"מ על בסיס קווי 67?

אלקודס

ישראל תישא באחריות של כישלון קרי (מאמר מערכת)

http://www.alquds.com/news/article/view/id/451381

מה שחשפו אתמול אמצעי התקשורת הישראליים שנתניהו הבטיח לשרי ממשלתו כי אינו מקבל את קווי 67 כבסיס להסדר וכי הוא מתנגד לכל הצעה אמריקאית לחידוש המו"מ על בסיס זה חושף למעשה את אחת הסיבות הראשיות לכישלון השר קרי אשר השקיע מאמצים כבירים בביקורו האחרון להחיות את המו"מ. הוא חזר על העמדות הקיצוניות של נתניהו והתעקשותו להמשיך לבנות בהתנחלויות כמו גם ביקורו הפרובוקטיבי שלשום במנהרות הכותל והמשך ייהוד ירושלים וכו'. עמדות אלו תפוצצנה את תהליך השלום.

עמדות אלו מראות שישראל מסרבת למפת הדרכים ולחוקים הבינלאומיים ולעקרונות תהליך השלום, בדיוק כפי שהיא מתעלמת מהקונצנזוס העולמי להכיר בפלסטין כמדינה בגבולות 67.

המשונה במאמצים הנוכחיים לחידוש תהליך השלום הוא שישראל מבצעת הפרות בחוק הבינלאומי וכובשת אדמות בצורה בלתי חוקית בעוד הקוורטט חסר אונים מלהכריח את ישראל להיכנע לחוק הבינלאומי כדי ונראה שהיא מעניקה פרס לכיבוש, להתנחלות ולהתמקחות עם ארה"ב.

מה שצריך להיאמר כאן הוא שהמדיניות ההססנית מול הכיבוש הישראל, כפי שארה"ב מנהלת וחלק ממדינות אירופה, וההתעלמות מהפרותיה הגסות של ישראל הינן הסיבה המרכזית לכישלון מאמצי השלום. מי נתן לישראל את הזכות לשים את עצמה מעל לחוק הבינלאומי וההחלטות הבינלאומיות כשהיא מכריזה על סירובה להכיר בגבולות 67 כבסיס לפתרון? ומי נתן לה את הזכות לייהד את ירושלים ולסרב לדבר עליה ועל שיבת הפליטים במסגרת ההחלטות הבינלאומיות?

אם ממשלת ישראל והכנסת הינן קיצוניות עד כדי כך שעשרות ח"כים דרשו מהממשלה להגיב לחרם האירופי בהרחבת הבנייה בהתנחלוית, אז משמע הדבר שאנחנו עומדים מול כוח כיבוש המשתדל להשריש ולבסס את ההתנחלויות והכיבוש ולא מעוניינת בעשיית שלום המבוסס על החוק הבינלאומי.

מצער שקרי מנסה ללחוץ על הצד הפלסטיני שיעשה ויתורים שיספקו את שאיפות הכיבוש הישראלי כדי לאפשר את חידוש המו"מ. אין בכך תוחלת וזה לא יוביל לעשיית שלום אמיתי. הצד הפלסטיני שעשה ויתורים כואבים למען מימוש השלום והוכיח את התחייבותו לחוק הבינלאומי במפת הדרכים הוא הצד אשר צריך ללחוץ על ישראל כדי לסיים את הכיבוש הבלתי חוקי ולבוא אתו בחשבון על הסבל והנזק שגרם לעם הפלסטיני בעקבות הכיבוש הנמשך מזה עשרות שנים ולחייבו ליישם את החלטות הקהילה הבינלאומית ביחס לסוגיה הפלסטינית.

ולסיום, על ארה"ב לבחון מחדש את אופן הטיפול שלה בתהליך השלום ועמדותיה לגבי הכיבוש הישראלי ולצרף את מאמציה למאמצי הקהילה הבינלאומי כדי לחייב את ישראל לסיים את הכיבוש המתועב הזה ולאפשר לעם הפלסטיני לממש את זכותו להגדרה עצמית ולהקמת מדינתו העצמאית על אדמתו הלאומית.

סוכנות הידיעות מען

אבו מאזן חצה את הנהר מבלי להחליף את סוסים (מאמר מערכת)

http://www.maannews.net/arb/ViewDetails.aspx?ID=614940

...מאז אתמול בלילה רוב העיתונאים מדברים או מנסים לדבר עם ההנהגה הפלסטינית כדי לדעת האם תשוב למו"מ עם ישראל או לא? אבל שכחנו לשאול: כמה זמן עוד נותר עוד לנהל מו"מ?...אם הפלסטינים החליטו לשוב למו"מ הם יתחרטו ואם החליטו שלא לשוב למו"מ הם יתחרטו עוד יותר.

רק אבו מאזן לבדו ישא באחריות לכישלון ואבו מאזן לבדו יכול להזיז את כלי השחמט... עליו לנקוב בתאריך תפוגה למו"מ ולהפוך את שנת 2013 לשנת הבחירות לפרלמנט ולנשיאות.