כן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבהכן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבה
English Русский الموقع الفلسطيني
עקבו אחרינו בטוויטר הצטרפו אלינו בפייסבוק ערוץ יוזמת ז'נה ביוטיוב
שומרים על קשר

ז'נבה בשטח
היכנסו לצפות בסרטון מי אנחנו

ד"ר עבד אל-מג'יד סויילם, "אל-איאם": בנוגע לשטח, לגבולות, למים ולמזרח ירושלים

(25/10/2007)

בנוגע לשטח, לגבולות, למים ולמזרח ירושלים 

(תרגום- מטה יוזמת ז'נבה)
בהמשך למאמר השבוע שעבר, היכן שהבנו שאפשרות ההגעה לפתרון מוסכם ללא הכרת ישראל באחריותה המדינית, החוקית והמוסרית לאסונם של הפליטים הפלסטינים, היא אפשרות שמצריכה בקשת סליחה, דבר שהוא כמעט בלתי אפשרי בטווח הנראה לעין. התרכזנו בכך שהיעדרותו של הפתרון לא צריכה למנוע הגעה ליישום עקרון שתי המדינות, וכי יישום זה מצריך טיפול בסוגיות הגבולות, האדמה, והמים, בנוסף לסוגיות אחרות בעלות זיקה ישירה לסוגיות הליבה. בנוגע לשטח- מתוך מעקב מואץ אחרי המקסימום אליו הגיעו הנהגות ישראל הרשמיות, הרי ש"הויתור" הכואב, עליו סובב הדיון, הוא המוכנות העקרונית לחילופי שטחים באופן שאינו מפחית מ- 8%-9% מכלל שטחי הגדה המערבית, וזאת במטרה "לערוב" לסיפוח גושי ההתנחלות הגדולים, להבטיח את הרציפות המלאה בין גושים אלה לישראל, ולהבטיח שליטה ישראלית מלאה על המעברים והכניסות לגושים אלה מכל הכוונים. בחזרה לדברים של מספר גדול של מומחים פלסטינים, הרי שהתברר לנו שהשליטה על 8%-9% מכלל שטחי הגדה המערבית אינה באה במטרה רק לקבוע את השליטה ולהבטיח את הרציפות בין גושי ההתנחלות וישראל, אלא (ופה העיקר) "לערוב" ליכולת ישראל לשלוט בצמתים המשניות על תנועות ומעבר אנשים וסחורות, כולל את השליטה על הדרכים הראשיות. המומחים עוד מרחיקים לכת מכך, עת מבחינים חלק מהם כי לא ניתן לדבר על איזשהו סוג של רציפות בין אזורי הגדה המערבית במצב בו ישראל שולטת על שיעורי שטח כאלו, בעיקר כשהיקף השטח שתופסים שלשת הגושים הללו לא מגיע לרבע מהשיעור המבוקש, כולל התחום שמכיל את השליטה בכניסות וביציאות משלשת גושים אלו- משמעות הדברים היא שהשאלה אינה מתמצה בסיפוח הגושים, אלא במטרה בסיסית של קטיעת דרכי הגישה בגדה המערבית והפיכת אזוריה השונים לכאלו המרוחקים אחד מהשני, כך שישראל תוכל להפרידם זה מזה בכל רגע שתמצא לנכון. מה שבטוח הוא, שהשליטה על פס, קטן ככל שיהיה, מהשוליים המזרחיים של עמק הירדן- משמעו כי ישראל פועלת לבסס שליטה על הגבול מבלי שתהיה חייבת לשבת על המעברים בעתיד, מפני שהשליטה על המעברים תובטח לה על סמך ההסכמים עצמם. באשר לשליטה על הגבול המזרחי של הגדה- זוהי שאלה אחרת ושונה, אודותיה לא שמענו ולו פעם אחת מפי הנהגה ישראלית על מוכנות מוגדרת וברורה לריבונות הפלסטינית על השוליים המזרחיים של העמק הפלסטיני. כך, מובנן של הריבונות, הרציפות והשליטה הגיאוגרפית הפלסטינית על השטח הפלסטיני, לפי התפיסה הישראלית ובהתאם לתכנון הישראלי, יצטרך להישאר ממושכן בידי ישראל, וקשור וכרוך בשיקולים המדיניים, הכלכליים והביטחוניים הישראליים. דבר זה הופך את השטחים הפלסטינים באופן שרירותי לאזור "שטח חיוני" ישראלי, שנכנס בתוך עמוד השדרה של מנגנון הביטחון הישראלי, באופן ההופך את הריבונות הפלסטינית על השטח ל"איום" ישיר כלפי אותו מנגנון.

ישראל, על סמך השקפה זו ומובן זה, "תגביל" את הריבונות הפלסטינית על השטחים הפלסטינים, ותפעל לכינון ההסכמים, שמטרתם לעגן את דרך ההסתכלות הישראלית, מבלי לקחת בחשבון את האמצעים והאופנים, ומבלי לקחת בחשבון את ההגבלים. ישראל תקשור לחלוטין בין מידת הריבונות הפלסטינית על השטח לבין התנהלות ההנהגה הפלסטינית לפי מידת האיום, שמהווה הריבונות הפלסטינית בפועל על ההשקפה הישראלית כלפי האינטרסים השונים של ישראל וכלפי "התחום החיוני" שלה, על סמך מה שמגדירים אינטרסים אלו. במילים אחרות, כשישראל מדברת על מדינה פלסטינית על 92% או 93% משטחי הגדה המערבית, ומדברת על (סיפוח של) 7% או 8%, היא מדברת על שליטה על כל מרחב הגדה המערבית, כולל על הכניסות והיציאות המערביות, המזרחיות, הצפוניות והדרומיות ממנה, וכולל על המעבר שיחבר בין הגדה לעזה. ישראל אינה מסכימה לכל הימצאות של גורם בינלאומי באיזה מהשטחים, המעברים, היציאות או אזורי הגבול, בשום אופן שלא יבטיח לה את השליטה השרירותית הזאת, ולא יבטיח לה את השליטה הישירה או הבלתי ישירה על השטחים. עד היום אין בישראל אפילו (מנהיג) אחד שמוכן לוותר על דרך ההסתכלות הזאת ועל התפיסה הזאת.
אם נחזור לדיוני קמפ דייויד וטאבה, ואפילו אם נחזור לדיונים שקדמו ואלו שבאו בעקבות הסכם ז'נבה עצמו, ניתן "להיות בטוחים" לגמרי לגבי אמיתות הניתוח הזה, ויתר על כן אפשר להיות בטוחים בדבר דיוק ההבנה הזו גם כן.

בקשר למים- העניין יותר מסובך ויותר מבלבל לאמיתו של דבר, היות והתברר למומחים הפלסטינים בנוגע לעניין, שישראל הקדימה את הדברים והגדירה את התפיסה העתידית של סוגיית המים באופן סופי למחצה, כשהיא שולטת בפועל על החלק הניכר ממקורות המים בגדה, ואין בכוונתה להשאיר איזשהו תחום לריבונות הפלסטינית על החלק הקטן הנותר ממקורות אותם מים. הסקטורים קובעי האסטרטגיה בישראל מחשיבים את סוגיית המים כסוגיית ביטחון לאומי בדרגה העליונה, ורואים בשליטה על מקורות המים אינטרס חיוני שאינו פחות בחשיבותו משאלת הגבולות, השטח והביטחון. יתר על כן, מחשיבים הסקטורים האלו את "השליטה הפלסטינית" על איזה מבין מקורות המים הגדולים בגדה כסוג של איום ביטחוני ישיר על מדינת ישראל, בזמן שאחדים ממגזרים אלו מרחיקים לכת ומעלים את רמת אותו איום מ"איום ביטחוני ישיר" ל"איום הקיומי הכולל".

בנוגע לסוגיית מזרח ירושלים- הדיון שהתנהל לאחרונה, ומתנהל כעת, והדיון שהתנהל במו"מ מן העבר, לא התגבר על הקווים הבאים:
א. אחדות העיר והשליטה הישראלית עליה.
ב. נסיגות חלקיות מחלק השכונות הערביות.
ג. הכפפת המקומות הקדושים תחת משטר מיוחד במסגרת עקרון אחדות העיר והשליטה הישראלית עליה.
ד. השליטה השרירותית ביציאה ובכניסה לירושלים המזרחית, או הכפפת העניין להסכמים מוגבלים לתנועה מירושלים המזרחית ואליה.

זוהי ישראל, שאנחנו הולכים לשאת ולתת איתה על סוגיות הסכם הקבע, וזוהי האמת לגבי העמדות הישראליות. זהו התיאור המרחיק לכת ביותר שאפשר לתאר בטווח הנראה לעין. אין לנו את הלוקסוס של הימנעות ממו"מ. יתכן שאנו נדרשים לשאת ולתת. אין סיבה שתמנע מאיתנו את המו"מ. לא נוכל לשאת באחריות לתוצאות הבריחה מהמו"מ או אפילו לשאת בתוצאות של האחריות להשהייתו של זה. עלינו לנהל את המערכה מתוך תבונה עליונה, זהירות ותשומת לב. עקרון הזהב פה הוא איך לנהל מו"מ מבלי לשאת באחריות לתוצאות הכישלון, ואיך לשאת ולתת מבלי שיהפוך המו"מ הזה לכבלים על גבי החופש שלנו בדרישה לקיים את זכויותינו. בדרישה זו לא קיים חשש מניהול מו"מ, ולא קיים מה שימנע את המשכו עד שיתאפשרו הנסיבות המתאימות לפתרונות המאוזנים.