כן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבהכן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבה
English Русский الموقع الفلسطيني
עקבו אחרינו בטוויטר הצטרפו אלינו בפייסבוק ערוץ יוזמת ז'נה ביוטיוב
שומרים על קשר

ז'נבה בשטח
היכנסו לצפות בסרטון מי אנחנו

אשרף אל-עג'רמי, "אל-איאם": סלאם פיאד: פעולה שמצריכה תמיכה ולא מתקפה

(07/04/2010)

"אל-איאם", 7.4.2010

"סלאם פיאד: פעולה שמצריכה תמיכה ולא מתקפה" / אשרף אל- עג'רמי

מתברר מהתגובות לדברים שאמר רה"מ סלאם פיאד לעיתון "הארץ" ב- 2.4, בנוגע למוכנות לקליטת הפליטים הפלסטינים שירצו לשוב למדינת פלסטין, כי ישנם גורמים רבים שאינם עושים דבר מלבד לפרסם הודעות ביקורת כדי להזכיר לציבור שהם עודם קיימים. גורמים אלו עודם שוקדים על סיסמאות שאינם עושים דבר כדי להביא ליישומן.

ההתקפה לה נחשף סלאם פיאד אחרי אותו ראיון הייתה רשעית וחסרת היגיון באופן מוחלט, שכן האיש לא דיבר על קריטריונים חדשים לפתרון בעיית הפליטים הפלסטינים, והוא אינו נושא ונותן מדיני. מלאכת המו"מ הופקדה בידי מחלקת המו"מ של אש"פ, והיא מתקיימת בפיקוח והתערבות אישית של הנשיא, אבו מאזן. עקב כך, הרי שתשובתו לשאלת העיתון מבטאת את עמדת הממשלה כגוף מבצע, שעושה את מה שנדרש בדרך לבנות את מוסדות המדינה העתידית ובכלל זה ליצור את התשתית הנדרשת וההכרחית לקיום המדינה ולקליטת הפליטים הפלסטינים, שירצו לשוב אליה. זו זכות, שכל פליט יוכל ליישמה לאחר שיושג הסדר מדיני.

פיאד לא התכוון לוותר על זכות השיבה או להציג אלטרנטיבה למה שכתוב ב"יוזמת השלום הערבית" בנוגע לסוגיה זו: פתרון צודק ומוסכם לבעיית הפליטים. פיאד ידע במידה רבה של פיקחות כיצד לא לשגות בנאיביות מדינית. כך שמי שמחפש תירוץ להפנות ביקורת כלפי ראש הממשלה התאכזב הפעם. כל מה שנאמר סביב שאלה זו הוא סוג של בועות אויר ולא יותר.

ביקורת לכשעצמה נדרשת כדי להפנות את תשומת הלב למשגים או כישלונות, על מנת לתקן כל התנהגות, החלטה או אמצעי שאינם כמתבקש. הממשלה משמשת מושא לביקורת כל הזמן, אך ביקורת שנובעת מטעות שמצריכה תיקון. ברור שהזירה הפלסטינית עודנה מלאה במי שמנסים לצוד כל דבר לצרכי חיסול חשבונות, שאין להם קשר לנושא הביקורת. תיאור זה תואם במידה רבה חלק גדול ממי שהפנו חיצי ביקורת כלפי רה"מ, כאילו הוא מכר את סוגיית שיבת הפליטים והגיש לישראל פתרון, העומד בסתירה למה שמוסכם בין הפלסטינים במסגרת אש"פ. לא קיים נושא שמצריך מתקפה כזו רשעית וקשה. זאת, למרות שבימינו סוגיית הפליטים עברה שינויים יסודיים, בין אם דרך מה שקרה על אדמת פלסטין ההיסטורית או אפילו דרך ההסכמה הפלסטינית והבין-ערבית לקבל את "יוזמת השלום הערבית", המדברת על פתרון שיהיה מוסכם על ישראל והקהילה הבינלאומית.

איננו רוצים להיכנס לעובי הקורה של אופן פתרון סוגיית הפליטים, אך יש דבר מה בסיסי שצריך להיות חלק בכל הסכם, והוא זכותו של הפליט הפרט לבחור בין השיבה או כל אפשרות אחרת בהתאם למה שיופיע בהסכם. איש לא יכול למנוע מהפליטים את הזכות הזו. בכל מקרה ישובו למדינת פלסטין מספר גדול של פליטים, המחפשים את ישותם העצמאית ואת זהותם הלאומית. כאן נמצאת אחריות הרשות לספק את התשתית המתאימה, שתאפשר את ההשתלבות בחברה ומרכיבי חיים מכובדים עבורם, גם אם מדובר על מתן פיצוי לו הם ראויים, ועל אף שאין מה שיכול לפצות על הסבל והטרגדיה שחווה העם הפלסטיני בגלות ובפזורה.

אלו שמיהרו להתקיף את סלאם פיאד היו חופשיים לקרוא את הראיון עמו, כדי שלא ליפול לתוך מה שניסתה העיתונות הישראלית להדביק לו. הם נתנו פרשנויות לראש הממשלה מתוך כך שהדברים נראו להם עמומים, ולא הצליחו להבין את מה שבין השורות. העניין המהותי בדיון שהעלה ראש הממשלה הוא ההתרכזות בתכנית הממשלה לבנות את מוסדות המדינה העתידית, כהכנה להכרזה עליה ולהכרת העולם בה מייד אחרי ההכרזה. סוגיית קליטת הפליטים, שיחליטו לשוב למדינה הפלסטינית, הופיעה בהקשר זה ולא מעבר לכך.

סוגיית בניית המדינה הושמה לכשעצמה תחת קיטונות של ביקורת. היה מי שהטיל ספק ביכולת הממשלה ליישם תכנית זו, והיה מי שהתנגד לרעיון מיסודו וראה בו סוג של פלפול או כפירה בעיקר. רבים ממי שהפנו ביקורת לא מצאו עצמם חלק מהפעולה המתישה, שהצלחתה מצריכה את מאמצי הכלל. ישנו מי שרואה עצמו כשופט היושב על אם הדרך ונותן הוראות בכל עניין מבלי לעשות דבר. הלא כל העם שותף להגשמת המטרה של המדינה העצמאית?!

אין זה מספיק לחזור ולדבר מאבקינו ומאבק קודמינו כדי להוסיף ולדבר על הגבורה והמאבק.

ישנה כיום הסכמה בין הגורמים בגדה וברצועה כי השלב בו אנו נמצאים היום אינו שלב של סיסמאות וקלישאות, שזמנן חלף. אנו מוצאים אפילו את אלו שסוחרים בסיסמאות מתאפיינים במציאותיות ובפרקטיות גדולה אף יותר מאלו שידועים בריאליזם שלהם. זאת, כאשר הם מרגישים שהסיסמאות חסרות האחריות פוגעות באינטרסים שלהם או חושפות אותם לסכנה.

כולם כיום נדרשים לפעול למען ביסוס סיסמת המדינה העצמאית לכדי עובדה קיימת, כפי שעשתה ישראל או התנועה הציונית לפני ההכרזה על מדינת ישראל. זה צריך להיעשות בתוך שיתוף פעולה בין כל מרכיבי החברה הפלסטינית: הממשלה, המפלגות, המוסדות, הארגונים והפרט, במקום לשבת זה לצד זה, לפסוק פסיקות חסרות שיקול דעת ולקלל את הזמן.