כן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבהכן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבה
English Русский الموقع الفلسطيني
עקבו אחרינו בטוויטר הצטרפו אלינו בפייסבוק ערוץ יוזמת ז'נה ביוטיוב
שומרים על קשר

ז'נבה בשטח
היכנסו לצפות בסרטון מי אנחנו

עיתון "אל איאם": סקרי דעת קהל מצביעים על עליה בתמיכה בפתח ברצועת עזה

(02/05/2009)


"עליה בתמיכה בחמאס בגדה ובתמיכה בפתח בעזה", 

מאת האני אל-מצרי, אל-איאם, 2.5.09 (תורגם ע"י אלעד דוניבסקי)

לאחר סיום המלחמה הישראלית על רצועת עזה הופיעו מספר סימנים, שהחשובים בהם הינם מספר סקרי דעת קהל, המעידים כי שיעור התמיכה ב"חמאס" ובממשלה המפוטרת בראשות אסמעיל הניה, עלתה בגדה המערבית בשיעור ניכר, בעוד שחלה ירידה בשיעור תמיכה זה בעזה.
וכן להיפך, שיעור התמיכה בנשיא אבו מאזן וממשלת סלאם פיאד ו"פתח" עלה בעזה, בעודו יורד בגדה.
סקר דעת קהל שהכין "מרכז אל-קודס להסברה ותקשורת" בינואר 2009 הראה כי רוב של 64.7% רואים ב"חמאס" כצד המנצח במלחמה לעומת 9.8% שאמרו כי ישראל היא המנצחת, בעוד ש37.4% אמרו כי שני הצדדים לא השיגו כל ניצחון.
היעדר ההתאמה בין דעת הקהל בגדה וברצועה בעניין רוב הסוגיות עליהן נשאלו ראוי לציון לגבי סקר זה. למשל, 53.3% מתושבי הגדה העריכו ש"חמאס" היא זו שניצחה במלחמה האחרונה, לעומת 35.2% מבין תושבי הרצועה, עליה שולטת "חמאס".
הסקר הראה כי מלחמת עזה הביאה לעליה בשיעור התמיכה בתנועת "חמאס" באופן כללי, ובעיקר בגדה. כך גם המצב לגבי התמיכה בהנהגת וממשלת התנועה, היושבים בעזה, וזאת לעומת ירידה בתמיכה ב"פתח" ובהנהגתה וממשלתה, היושבים בגדה.
מספר התומכים ב"חמאס" עלה ל- 28.6% במסגרת הסקר הזה, וזאת לאחר שמספר זה עמד על 19.3% בסקר שנערך באפריל 2008. באשר לתומכים ב"פתח" הרי שמספרם ירד מ- 34% בסקר של אפריל 2008 ל- 27.9% בסקר הנוכחי. משמעות הדבר כי "חמאס" גברה על תנועת "פתח" בפעם הראשונה בסקרים. "פתח" באופן תמידי הייתה זוכה לשיעור תמיכה גדול יותר מ"חמאס".
אסמעיל הניה, ראש הממשלה המפוטרת, זכה בשיעור הבעת אמון של 21.1% בסקר זה לאחר שאותו נתון עמד על 12.8% באוקטובר 2008. נתון זה עומד לצד ההכפלה בשיעור התמיכה ב"חמאס" בגדה מ- 9.2% ל- 18.5%. נתון זה מקביל לירידה בשיעור האמון בנשיא מחמוד עבאס מ- 15.5% באוקטובר 2008 ל- 13.4% בסקר הנוכחי.
באותו הזמן ירד שיעור אלו הסוברים כי תפקוד ממשלת סלאם פיאד טובה יותר מתפקוד ממשלת הניה מ- 36% באפריל 08' ל- 26.9% בסקר הנוכחי, וזאת לעומת עליה בשיעור אלו הסוברים כי תפקוד ממשלת פיאד רעה יותר מממשלת הניה מ- 29.1% ל- 40.7%.

בסקר אחר, אותו ערך "המרכז הפלסטיני למחקר מדיניות וסקרי דעת קהל" (המכון של ד"ר חליל שיקאקי. א.ד.) בתקופה שבין ה- 5 ל- 7 במרץ 2009 בלטה העלייה בשיעור התמיכה באסמעיל הניה היכן שעמד זה על 47% לעומת 45% תמיכה באבו מאזן. "חמאס" השיגה 33% לעומת 40% תמיכה ב"פתח".
שיעור התמיכה בממשלת סלאם פיאד נסוג מ- 34% ל- 32%, בעוד ששיעור התמיכה בממשלת הניה עלה מ- 36% ל- 43%. סקר זה מראה עוד שישנו פער של 12% בעזה לטובת "פתח" לעומת פער של 3% לטובת "פתח" בגדה.

בסקר שלישי, אותו ערך ארגון "פאטו" הנורווגי בין ה- 23 בפברואר ל- 4 במרץ 09', עלה כי 28% מהפלסטינים היו מצביעים ל"פתח" וכי 21% היו מצביעים ל"חמאס".
לאחר הוצאה מהכלל של אלו שהשיבו כי לא יצביעו בבחירות, הרי שהתוצאה הייתה כך:
"פתח" 41% מהקולות (41% תמיכה בגדה ו- 40% תמיכה ברצועה)
"חמאס" 31% מהקולות (29% תמיכה בגדה, ו- 36% תמיכה ברצועה).
41% השיבו כי תפקודו של הנשיא אבו מאזן היה טוב במהלך ואחרי ההתקפה על עזה, בעוד ש- 44% שיבחו את תפקודו של רה"מ סלאם פיאד, ואמרו שהיה טוב.
לעומת זאת אמדן תפקודו של רה"מ המפוטרת אסמעיל הניה הראה ש- 58% מהנשאלים סברו כי היה טוב במהלך ואחרי המתקפה על עזה. יותר ממחצית הנשאלים (53%) מסרו שתפקוד הנהגת "חמאס" בדמשק היה טוב או טוב מאד.

מניתוח של סקרים אלו אין מנוס מלציין כי הסקרים הינם כמו בושם צרפתי, כלומר הם משהו אותו ניתן להריח ולא לטעום. ככאלו, אפילו בערים היותר מתקדמות ודמוקרטיות, ערים בעלות ניסיון רב ואמינות, הם משקפים חלק מהאמת ואינם משקפים חלק אחר ממנה. כמו כן, הם אינדיקטור התלוי בזמן מוגדר.
בעוד שסקרים רבים הצביעו על עליה בשיעור התמיכה ב"חמאס", ממשלתה וראשה אסמעיל הניה, אחרי המלחמה על עזה בהשוואה לתקופה שלפני המלחמה, הרי שהדבר מעיד כי מדיניות ותפקוד ההנהגה הפלסטינית, הרשות ותנועת "פתח" לא היה טוב או לא עמד באתגרי המלחמה. כמו כן, מעידים הסקרים ש"פתח" חזקה יותר בעזה מאשר "חמאס", ואילו "חמאס" בגדה חזקה יותר מ"פתח". "פתח" שולטת (גם אם באופן לא ישיר) על הגדה ו"חמאס" שולטת ברצועה, מה שמצביע על כך שהניסיון השלטוני בשני הצדדים, על אף השוני ביניהם, לא היה טוב, ולא קידם מודל משכנע אותו ניתן להכיל על הכלל. רצועת עזה הייתה עדה למדיניות דיכוי שהרחיקה עד גבול סגירת מוסדות, הגבלת החופש לפעול בציבור, בפוליטיקה, הגבלת חופש ההתארגנות והתקשורת, הרג וירי על הרגליים, ומעצרים ועינויים של מתנגדים, בעיקר משורות תנועת "פתח". מהלך העניינים בגדה הגיע לכדי מותם של מספר אנשים בבתי כלא, מעצר של מאות ועינוי רבים מהם, והגבלת החופש לפעול בציבור, החופש המדיני, הארגוני והתקשורתי. בל נשכח שהגדה המערבית מופקרת כולה על ידי כוחות הכיבוש ושיעור המתנחלים, שהמשיכו ליישם את תכניות ההתפשטות ההתנחלויות והתוקפנות הגזענית, דבר שהפך את הרשות הפלסטינית להיתפש כבעלת עמדה חלשה, כמשתפת פעולה עם הכיבוש, או כחסרת יכולת לעשות דבר נגדו כדי לעצור את מדיניות יצירת העובדות ההתנחלותיות על פני השטח.

רצועת עזה נתונה במצור חונק, המהווה את בית הכלא הארוך בהיסטוריה. מצור זה אינו גובר על ההתנגדות, שאם תפעל תשלם מחיר יקר. דבר זה הביא את "חמאס", בתמיכה של כל הפלגים, לדרוש הסכם תהדיאה, מבלי שקיבלה כל תשובה ישראלית עד כה.
בהתבסס על ניסיון העבר, ובהסתמך על תוצאות הסקרים לגבי התחזקות שיעור התמיכה ב"חמאס" בגדה וירידתה בעזה, ועליה בשיעור התמיכה ב"פתח" בעזה וירידתה בגדה, נשאלנו אני, וחברי אחמד, מה יקרה אם סקרים אלו יתאמתו, והסימנים האלו ימשיכו להתקיים עד לעריכת הבחירות הבאות לפרלמנט ולנשיאות. במקרה כזה יהיו תוצאות הבחירות כך:
או ש"פתח" תנצח בעזה ו"חמאס" בגדה, ואז אף אחד מהמועמדים לנשיאות לא יזכה ברוב המספיק לאחוז בכס הנשיאות, מה שיוביל למשבר שלטוני.
או שהתוצאות בגדה ובעזה יהיו קרובות יותר זו לזו, ואף צד לא יזכה ברוב המספיק לאחוז בכס הנשיאות, מה שיוביל למשבר נשיאות.
או שהפילוג יימשך בדרך לעריכת בחירות נפרדות בגדה ובעזה, בהן תנצח "חמאס" בגדה, וכך הפרלמנט ב"מדינת" הגדה יהיה בעל רוב של אנשי "פתח" בעוד שהשלטון יהיה בידי "חמאס", מה שיוביל לניגוד חריף בין הרשות המחוקקת לרשות המבצעת. לצד זאת, "פתח" תנצח בבחירות בעזה, וכך יהיה רוב המושבים בפרלמנט ב"מדינת" הרצועה בידי "פתח".
עליה בשיעור התמיכה ב"פתח" ו"חמאס" באזור בו אינן שולטות מעידה על הממשל הרע של שתיהן, וכי העם הפלסטיני מטיל על שתי התנועות את האחריות למצב הטראגי הקיים, ואינו מסתפק בכלל בהמשך הפילוג ההרסני כלפי הסוגיה הפלסטינית, פילוג שמאיים על הסוגיה הפלסטינית באבדון, ועל הנתין הפלסטיני בסבל כפול. מה שבטוח הוא כי הקיטוב החריף בין "פתח" ל"חמאס" הוא השולט במצב, על אף שהפלסטינים מנערים את חצנם משתיהן מתוך הסתכלות על מצב הדברים תחתן, ומבלי שישנו כוח שלישי בעל משקל, יהיה זה או אחר. זוהי סיבה נוספת שממנה נובע ההכרח להפציר בצדדים להשיג הסכמה לאומית, שתערוב לסיום הפילוג. הפילוג והשלטון הנפרד בין הגדה לרצועה לא הביאו ולא יביאו לפתרון של עניין כלשהו אלא לטרגדיה. המשך השלטון הנפרד בשני הצדדים יוביל לאסון גדול יותר שימוטט כל הישג שרשם העם הפלסטיני במהלך מאבקו הארוך. כל עוד פלסטין תחת כיבוש, הרי שהאחדות, ששומרת על פלורליזם, תחרות ושיתוף פעולה בין גורמים שונים, היא הכרח ולא רק אפשרות בחירה!!