כן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבהכן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבה
English Русский الموقع الفلسطيني
עקבו אחרינו בטוויטר הצטרפו אלינו בפייסבוק ערוץ יוזמת ז'נה ביוטיוב
שומרים על קשר

ז'נבה בשטח
היכנסו לצפות בסרטון מי אנחנו

חמאדה פראענה, "אל-איאם": הפתרון כאן ולא בחוץ

(30/03/2009)


"הפתרון נמצא כאן ולא שם בחו"ל", מתוך "אל-איאם", חמאדה פראענה
הסתעפויותיה וזכאויותיה של הסוגיה הפלסטינית עוברות מחיק לחיק, מהעבודה לליכוד לקדימה והנה הן שבות לליכוד ולבריתות שלו. כל זאת מתוך ראיית הסוגיה הפלסטינית כסוגיה ביטחונית עבור החברה הישראלית. ישנו דמיון בין האופן בו עקרונות יסוד לאומיים יצרו מכנה משותף בין פלגים פלסטינים לאופן בו עקרונות דומים אצל הישראלים יצרו את אותו הדבר. יגאל אלון הניח מפת הסדר עם היקף שטח עליו ניתן לוותר "מתוך שטח ישראל" וזאת מייד אחרי הכיבוש הישראלי של שנת 1967, ובדרך של משא ומתן חשאי עם ירדן, שירושלים המזרחית והגדה היו בחסותה.
הישראלים שרטטו את ההסדר האפשרי בהתאם ל- 4 סעיפים:
1. אי- שיבה לגבולות ה- 4 ביוני 1967.
2. ההסדר ייקח בחשבון את השינויים בצרכי הביטחון ואת ההתחייבויות ההיסטוריות.
3. הפיכת השטחים שממערב לירדן לאזור מפורז מנשק.
4. הותרת ירושלים בירתה המאוחדת של ישראל.
זיד אל-רפאעי, ראש מועצת הנכבדים הירדני, תיאר את תוכן המו"מ עם אבא אבן אודות הרעיונות הישראלים ותיאר אותם כ"כניעת הערבים ולא הגעה להסכם עימם". מאמצי ההגעה להסדר והמו"מ היו לריק, מבחינה זו שהמלך חוסיין באותו זמן עמד על כך שישראל תיסוג מכל השטחים עליהם השתלטה ב- 1967, בזמן שהישראלים לא היו מוכנים לוותר על מכלול שטחי הגדה וירושלים המזרחית. המצב נותר ללא שינוי עד להתפוצצות האינתיפאדה ב- 1987 שהניעה מחדש את המצב המדיני, והעביר את בחירתה של ישראל מהשגת הסדר עם ירדן להסדר עם הפלסטינים והנהגותיהם. ההסדר נועד היה להיות מושג בשני שלבים: שלב מעבר ושלב הסכם הקבע, אך הישראלים בהנהגת רבין לא שינו את עקרונות היסוד שלהם בעוד שיאסר ערפאת הסכים למה שהתנגד לו המלך חוסיין. ההישגים של יאסר ערפאת מהווים פרקים בהפיכת אש"פ לשותף על שולחן המו"מ, והעברת המערכה של העם הפלסטיני מהחוץ אל הפנים. הדברים נכונים בהקשר לעקרונות המכוננים הפלסטינים והישראלים אם אנו עוסקים בשלב המעבר. אך כאשר התחיל המו"מ הרציני בקמפ דייויד ביולי 2000 על סוגיות הסכם הקבע, ארעה התנגשות בין האינטרסים, הנראטיבים וההשקפות הפלסטינים עם האינטרסים, המפות והתפישות הישראליות. יאסר ערפאת שאף בפועלו מעל אדמת פלסטין לשנות את מאזני הכוח ולשפר את עמדת המו"מ שלו. במסגרת זו הוא הדגיש כי הכיבוש מחייב את הישראלים להתקרב יותר ויותר לעבר המינימום שהפלסטינים יכולים לקבל, עשה ברית עם תנועת "חמאס", עודד את האינתיפאדה המזוינת עם פגיעה בישראלים, אך המשיך לדבוק במו"מ ופעל במדיניות הדלת המסתובבת. אך ערפאת שילם את מחיר בחירותיו, כשהשטחים מהם נסוג צה"ל נכבשו מחדש, והוא עצמו נפל יחד עם אישים פלסטינים נוספים.
בתקופת שרון הישראלים שרטטו על הקרקע את קווי ההסדר בהתאם ל"תכנית אלון" ללא מו"מ ובדרך חד-צדדית. תכנית זו מתבססת על ויתור על רצועת עזה ועל לב הגדה המערבית בה קיים ריבוי אוכלוסין, תוך הישארות ישראל בשלושה אזורים שהם ירושלים המזרחית, השטחים הנמצאים ממערב לגדר ההפרדה וקוו ביטחון לאורך נהר הירדן, תוך מוכנות ישראלית לקשור את מה שיוותר מהגדה לרצועת עזה ב"מעבר בטוח".
נתניהו לא יחרוג מהמסגרת דרך המסלולים המוצעים במישור הביטחוני, המדיני והכלכלי. קווי ההסדר שהציע אהוד אולמרט לאבו מאזן מחויבים לתוכן "תכנית אלון" ו"תכנית שרון" עם שוני בפרטים. הסדר זה אינו שונה מהן ואינו מותאם לקוויהן. המבוי הסתום הישראלי עודנו קיים, ומתבטא בכך שהעם הפלסטיני קיים על אדמתו, ואמות המידה של הקהילה הבינלאומית דורשות להביא לסיום סבלותיו ולסיום הכיבוש דרך פתרון המושתת על שתי מדינות. יחד עם זאת, הקהילה הבינלאומית ובעיקר ארה"ב לא שרטטו את גבולות המדינה הפלסטינית ולא קבעו את היקף שטחה. לכן הישראלים משקיעים מאמצים לפשר בין פתרון שתי המדינות לפתרון הישראלי, אותו שרטט יגאל אלון ב- 1968 ויישם אותו בפועל שרון בשנת 2005.
הפלסטינים – לאחר השבת אחדותם וסיום התשתם ההדדית הפנימית, מחויבים לקבוע את תכניתם המדינית ואת אמצעי המאבק שלהם, שיביאו להגברת ההזדהות עמם ויהפכו את הכיבוש לחייב בדין מדיני, מוסרי וחומרי. כל זאת למול המשך תכנית ההתפשטות הישראלית, השואפת לייהוד ירושלים המזרחית, השלמת בניית הגדר והחשבתה כגבול הבינלאומי בין פלסטין לישראל, והפיכה עמק הירדן לאזור ביטחוני ישראלי שאין להתקרב אליו ולפתחו, על אף ההכרה הישראלית כי הוא חלק מהשטחים הפלסטינים.

הפלסטינים ניצבים למול האתגר, המתבטא בהתנהגותם על פני השטח, ושינוי סדרי העדיפויות שלהם בין אם ההשתייכות היא ל"פתח" או ל"חמאס", ובין אם הם דתיים מאד או משתייכים לשמאל, שכן אדמתם נשדדת, זכויותיהם מופקעות ומפוזרות, ואין להם אלא את זרועם. מה הם עושים ומה יעשו??