כן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבהכן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבה
English Русский الموقع الفلسطيني
עקבו אחרינו בטוויטר הצטרפו אלינו בפייסבוק ערוץ יוזמת ז'נה ביוטיוב
שומרים על קשר

ז'נבה בשטח
היכנסו לצפות בסרטון מי אנחנו

מהנד עבד אל-חמיד, "אל-איאם": האם יש לנו אסטרטגיה של מו"מ?

(11/12/2007)

"האם יש לנו אסטרטגיה של מו"מ?" 

כאשר הממסד הבינלאומי, אותו מובילה ארה"ב ופוסקת בנוגע למדיניותו, מציע את המו"מ כדרך יחידה לסיום הכיבוש הישראלי והקמת המדינה הפלסטינית, האם אנחנו יכולים להתנגד בעקשנות לרצון הבינלאומי הזה? התשובה: לא, אנחנו יכולים רק לעמוד על שאיפותינו הלאומיות הלגיטימיות, המנוסחות בהחלטות הלגיטימציה הבינלאומית. אנחנו יכולים להתנגד לתכתיבים ולעובדות שיצר הכיבוש ולכל מה שמנוגד ונמצא בסתירה עם הלגיטימציה והחוק הבינלאומי. החשובה מכל היא יכולתנו להשתמש בזירת המו"מ כדי לבנות תמיכה וסיוע מצד עמי העולם לדרישותינו הצודקות והלגיטימיות ונגד חמדנות ההתפשטות והשליטה הישראלית הבלתי לגיטימית. אם יתקרב רוב העולם לסוגיית העם הצודקת, נוכל לסיים עם הכיבוש ולהקים את המדינה, כמו שהצליח העם בדרום אפריקה להביס את משטר האפרטהייד דרך תמיכת העולם לדרישותיו הלגיטימיות.

רבים סולדים ממילים כאלו, ואומרים "לא" למדיניות המו"מ העקרה. הם מציעים עשרות סיבות כבדות משקל המדגישות את חוסר התועלת שבמו"מ, אך אין לתשובה זו ערך והיא אינה מועילה לאחר 40 שנות כיבוש עבור האנשים שאינם מסתפקים בסירוב ושדוגלים בסגנון אחר, מוחשי ומעשי, לסיום הכיבוש. אכן, אם נשים בצד את אסטרטגיית המו"מ, מהי האסטרטגיה החילופית? שאלה זו אינה עולה לצרכי סחטנות, אלא לטובת דיון רציני ואמיתי אודות אפשרויות אחרות. ישנו מי שהציע את אסטרטגיית ההתקוממות, שכן ההתקוממות היא זכות לגיטימית עבור כל העמים החיים תחת כיבוש זר, אלא שההתקוממות נזקקת לבסיס מינימלי בצל סגירת כל הגבולות המקיפים, המצור והאחיזה הביטחונית הישראלית, המשוחררת מכל פיקוח. התנאים לקיום ההתקוממות הלגיטימית, שהעם הפלסטיני זכאי לה, לא מגיעים לרמה שתביא לסיום הכיבוש ולעצמאות, באופן בו יאלץ הכיבוש לסגת ולשנות את אופני שליטתו כפי שארע ברצועת עזה, היכן שנוצר מצב של "כיבוש מסוג חדש", כלומר כיבוש אכזרי יותר.

אסטרטגיית ההתנגדות והסירוב ללא מו"מ או התקוממות תוך ציפייה ל"הכרח ההיסטורי הבלתי נמנע", תקל על ישראל לכפות את האפרטהייד של צד אחד, לצעוד לעבר פירוק תשתית החברה והאדמה. ההתנגדות מתקיימת בהרמוניה עם מדיניות הכיבוש הפתוחה עד לאין קץ.

האסטרטגיה הכוללת את האפשרות לסיים את הכיבוש בנסיבות של היחסים המקומיים, האזוריים והבינלאומיים היא המו"מ. אסטרטגיית המו"מ זקוקה לתכניות שיכולות לשתף את העם הפלסטיני בשטחים ומחוץ להם במערכה המדינית דרך הפעלת לחצים על מרכזי קבלת ההחלטות של הערבים כדי לרתום תמיכה אמיתית לעם הפלסטיני, ולחצים דיפלומטיים וכלכליים על מרכזי קבלת ההחלטות של ארה"ב, בהסתמך על תנועה בינלאומית שתהיה ערבה לדרישות העם הפלסטיני, התרת המצור והבטחת התמיכה לעם הפלסטיני, שימוש בנשק החרם על ישראל, שקוראת תיגר על הלגיטימציה הבינלאומית ועל חוקי זכויות האדם.

כדי שלא נחזור על ניסיון המו"מ של העבר, הכרחי להפסיק את הפעולות הבלתי מאוזנות שיוצרות בקרב האזרחים תחושה שלילית של תסכול. ספרים ודו"חות רבים פורסמו בעניין המו"מ הפלסטיני-ישראלי. ספרים ודו"חות אלו הצביעו על גורמי כוח וגיבוש, ובאותו הזמן הצביעו על בלבול. כולנו מכירים את גורמי הכוח, הממוקדים סביב האחיזה בעקרונות הלאומיים, ובעמידה האיתנה למול הלחצים הכבדים בקמפ דייויד ואחריו. עמדה רבת חשיבות זו מבטאת רצון לאומי מלוכד, שהפך לכזה שלא ניתן לחרוג ממנו או לסגת ממנו. ההוכחה לכך היא התעקשות ההנהגה המקומית על כך שכל הסכם אליו יגיעו עם ישראל יוצג למשאל עם בתוך השטחים ומחוץ להם.

חוסר האיזון והפאסיביות של ניסיון מו"מ העבר לא הונחו תחת בדיקה יסודית וביקורת, ומסיבה זו הרי שחברי צוות המו"מ חוזרים על אותן טעויות במו"מ של היום. מאותה הסיבה ישנה חשיבות להימנע מחזרה על אותן טעויות.

א. עקיבא אלדר ועירית זרטל בספרם "אדוני הארץ" טוענים כי ההסכמה הפלסטינית לדיון על המעמד הסופי של ההתנחלויות במו"מ על הסכם הקבע הייתה עמדה שגויה. צוותי המו"מ הסכימו באוסלו לעמדה שאומרת כי לא תהיה כל השפעה למהלכים שנעשים על פני שטח על הסדר הקבע. אלדר וזרטל הציגו את דברי הקונסול האמריקאי, ביל וילקוקס, שאמר כי ההתנחלויות מוטטו את כל התהליך המדיני, וכי צוות המו"מ הפלסטיני לא הבין את ההשלכות הטרגיות של אי-הקפאת הבנייה בהתנחלויות, כאשר הסכים לדחות את הדיון על גורל ההתנחלויות מבלי לקבל ערבויות ישראליות ויחס זאת לחוסר הניסיון שלו. מחברי הספר כותבים במקום אחר, כי הרשות הסכימה למצב של גניבת אדמות בשולי סדר היום שלה במהלך שיחותיה עם ישראל וארה"ב מבלי לקחת בחשבון את דקויות הדברים, שכן נושא ההתנחלות חוזר במו"מ היום. איך תהיה ההתנהלות עם הנושא לאור הדברים?

ב. יותר מחבר אחד בצוות המו"מ הישראלי ויותר וכותב אחד, ביניהם אורי סביר, אמרו כי צוות המו"מ הפלסטיני לא הגיע במקרים רבים לתקרת הויתור שהניח צוות המו"מ הישראלי, בעיקר בכל הנוגע לסוגיות האזרחיות. האשמה זו חמורה ומחייבת דיוק. ניתן למצוא סימוכין לטענת כזב זו אצל אלו המדברים על "ויתורי ברק הנדיבים" במו"מ בקמפ דייויד, שאומרים כי אנחנו אלו שאיבדו את ההזדמנות.

ג. הפרדת המו"מ מהלך הרוחות המדיני והציבורי החליש את צוות המו"מ והיה לה חלק בהצגת צוות המו"מ בפני דיון ציבורי שגרם לחנק. כמו כן בידוד המו"מ תרם לקיומם של מספר ערוצי מו"מ וכניסה לבאזאר של אישור הסכמים עם ישראלים, שאינם במרכז קבלת ההחלטות. העיתונאית עמירה הס אומרת: "ישנם צדדים פלסטינים וישראלים להם אינטרס בהתמשכות המו"מ כשלב פתוח מבלי להגיע לתוצאה מדינית, כל עוד ישגשגו האינטרסים של אותם גורמים".
האלתור חוזר ונשנה בשעה שצוות המו"מ הפלסטיני הציג מטרה בלתי אפשרית, והיא ההגעה למסמך משותף בצל ניגוד בין העמדות וההכרזה הישראלית הגלויה לגבי היעדר הרצון להגיע להסכם. במצב זה התוצאה היא שצוות המו"מ הפלסטיני יורק מהעץ מופסד, וחוזר על פרסום נאום העקרונות והיסודות האיתנים, עליהם שמר בסתר ליבו.

ד. חלק מחברי צוות המו"מ הפלסטיני מתעלם מכך שהוא מייצג את עמו הפגוע על שולחן המו"מ ומול עדשת המצלמות. התנהגות חבר צוות המו"מ צריכה לדמות לדופק של אימהות השהידים, הבנים, העצורים, הפצועים, המגורשים, הרעבים וכו'. ניתן לגלות ידידות והרמוניה רק עם מי שפועל לסיום מצב העושק, הסבל והדיכוי, מי שמכבד את זכויות האדם, מי שמאמין בשוויון ומוכן לסגת מהכיבוש ומהגזענות.

ה. מדוע שלא יבנה מחדש צוות המו"מ באופן שיכלול בעלי יכולות מפנים השטחים ומחוץ להם, ויסתייע בועדות של מומחים ויועצים, ויסתמך על קווי יסוד מדיניים ומקצועיים שלא יעמדו בסתירה עם היותם מייצגים של אש"פ.