כנסים-כנס הסכם בתוך שנה
כן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבהכן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבה
English Русский الموقع الفلسطيني
עקבו אחרינו בטוויטר הצטרפו אלינו בפייסבוק ערוץ יוזמת ז'נה ביוטיוב
שומרים על קשר

ז'נבה בשטח
היכנסו לצפות בסרטון מי אנחנו
<< חזרה לרשימה

כנס "הסכם בתוך שנה"

כנס "הסכם בתוך שנה" כלל עשרה מושבים בהם נדונו האספקטים השונים, שמרכיבים את מערכת המו"מ הישראלי-פלסטיני. הכנס כלל הסבר של הכרח השעה להנעת תהליך הסכמי, הגדרה של מערכת מו"מ המכילה מנהלת מו"מ, צוותים מקצועיים ומדיניים תוך הגדרת ממשק העבודה ביניהם. דוברי הכנס עסקו, כל אחד לפי תחום התמחותו וניסיונו, ביחסים הקרובים בין הקברניטים לנושאים והנותנים; באופן בו נכון לשלב את מערכת הביטחון במהלך מו"מ; בהדדיות הקיימת בין הערוץ הפלסטיני, הסורי והכלל ערבי; באחריות האמריקאית ללווי התהליך ולהשפעת יהדות ארה"ב על מדיניות הממשל; בשאלת ההשפעה ההדדית בין מקבלי ההחלטות והציבור; ובלקחים פלסטינים ממו"מ עם ישראל. לקריאת תמלילי הכנס לחצו כאן. לצפייה בכנס בחרו את המושב והדובר. (הצילום והפקת הוידאו נעשו ע"י "הטלביזיה החברתית").
תקציר הכנס - הסכם בתוך שנה
תקציר הכנס - הסכם בתוך שנה
תקציר הכנס מכיל מבחר מדברי חלק מהמרצים בו. הוא מקנה תמונה כללית לגבי התכנים בהם עסקו המרצים בפרוטרוט, מביניהם: ההזדמנות להגיע להסכם במהלך 2008, חשיבותם של ערוץ אחורי ושל ערוץ שני, תפקידה של מנהלת הסדר הקבע, זיהוי מרחבי התמרון בתוך "מרחב הפשרה הנתון", בניית תכנית יישום להסכם, בניית טבלת המרות למו"מ, קביעת end game בתחילת המו"מ, איש המו"מ כמי שמכניס דילמה למסגרת ומשמש כחיישן עבור הקברניט, שיתוף צה"ל לא כמנהל המו"מ, אלא כמוביל החלק העוסק בביטחון, איזון מערכת הביטחון ע"י גורמים כמו המועצה לביטחון לאומי, עידוד צמיחה כלכלית כאקט מבשיל הסכם, ונושאים רבים נוספים. אורך התקציר 24 דקות.
גדי בלטיאנסקי
מושב פתיחה: למה 2008?
במושב הפתיחה של הכנס מסביר גדי בלטיאנסקי מה עומד מאחרי הרציונל של קיום הכנס, ומסביר כי הכוונה היא לקיים דיון אפקטיבי שיספק תשובות ופתרונות לשאלת ה"איך להגיע להסכם במהלך 2008", שאלה ששני הצדדים התחייבו כלפיה בהצהרת אנאפוליס. בלטיאנסקי הדגיש כי מטרת הכנס בן היומיים היא לספק תשובה ל"איך כן", שתשמש כנבואה שתגשים את עצמה, בעיקר לנוכח ה"למה לא" הנפוץ והאופייני כל כך במחוזותינו.
חה'כ ד'ר יוסי ביילין
מושב פתיחה: למה 2008? - חה"כ ד"ר יוסי ביילין
המטרה להגיע להסכם עד סוף שנת 2008 הוצבה על ידי ההנהגות עצמן ויש לה מספר סיבות. השנה היא שנת כהונתו האחרונה של הנשיא בוש ולא ברור האם הנשיא שיבוא אחריו יהיה מוכן להשקיע את אותם המאמצים לפתרון הסכסוך. זו גם עשויה להיות שנתו האחרונה של אבו-מאזן כנשיא הרשות הפלסטינית ואיננו יודעים האם ההנהגה הבאה תהיה מחויבת כמותו לפתרון שתי המדינות. איש איננו יודע מה יקרה החל משנת 2009 אך רק מנהיגים בלתי אחראים יהיו מוכנים ליטול את הסיכון להפיכת פתרון שתי המדינות ללא רלוונטי.
אחת הסיבות לכך שלא הגיעו להסכם בעבר היא שהמנהיגים מעולם לא הרגישו שהם הגיעו לרגע האמת. בשני הצדדים תמיד חשו כי כדאי להמתין לאיזשהו אירוע קרוב שלאחריו התנאים, מבחינתם, יהיו יותר מתאימים לחתימה על הסכם.
השר אשרף אל-עג'רמי
מושב פתיחה: למה 2008? השר אשרף אל-עג'רמי
השר לענייני אסירים ומשוחררים ברשות הפלסטינית אמר כי אם נחכה שהנסיבות תהיינה טובות וקלות יותר, לא נגיע להסכם בעתיד הנרה לעין. ניתן להיפטר מהמצב ברצועת עזה רק בתהליך מדיני. בהסכם שלום בין שני הצדדים. הסכם כזה יקצר את הימים של חמאס בעזה. יש לפלסטינים את אבו-מאזן, הנשיא. יש לו תכנית מדינית ברורה לגמרי, התכנית הזאת מדברת על השגת הסכם שלום בין שני העמים, לפי היוזמה הערבית לשלום. פתרון הסכסוך יהיה כאשר יגיעו הצדדים לפשרה בנושא הגבולות, תוך כדי התחשבות בצרכים הפנימיים של ישראל להשאיר גושי התנחלות תמורת שטחים שיועברו לפלסטינים בתמורה. בנוגע לבעיית הפליטים, כאשר מדברים על פתרון מוסכם אז מדברים על מה שיכולה ישראל לעשות בעניין הזה, שהיא לא תקבל כל הסכם שהוא יעשה לה בעיה, או יסכן את ההרכב הדמוגראפי, או מה שרואים בו סכנה בישראל. לכן כאשר מדברים על הסכם שישראל תהיה חלק ממנו, אז מדברים על פתרון שנוכל כולנו להגיע אליו. בין שמסרבים שאף פליט פלסטיני לא יחזור לתחומי ישראל, או בין שהפליטים הפלסטיניים יכולים לחזור בהמוניהם, יש מרחב גדול מאד שאנחנו באיזה מקום נוכל להגיע להסכם ולהבנה. אל-עג'רמי סובר שהיו הבנות בעניין הזה בצורה זו או אחרת.
עו'ד מוטי קריסטל
מושב 2: ייעוד, ארגון וניהול המו"מ - עו"ד מוטי קריסטל
מנחה הכנס, עו"ד מוטי קריסטל, מיקד דבריו בחמש נקודות עיקריות לתהליך של מו"מ:
א. בשלות תהליכית – צריכה להיות בשלות לעסוק בנושאי הליבה, שאם לא כן אחרי 2008 נמצא עצמנו יושבים לניהול מו"מ הרבה יותר מורכב.
ב. הגדרת מוצר המו"מ: 1. הצהרת עקרונות כללית. 2. הסכם מסגרת על מצב הקבע. 3. הסכם כולל על מצב הקבע, המסדיר את כל 247 הסוגיות התלויות ועומדות בין ישראל לפלסטינים. (קריסטל מעריך שלא ניתן להגיע להסכם כולל ב- 2008).
ג. מבנה של מו"מ על הסכם קבע צריך לכלול עיסוק בסוגיות הליבה באופן בו יהיו: חלוקת ירושלים, הסדר הוגן לבעיית הפליטים, הכרה בשתי מדינות לאום וחתימה על סופיות התביעות.
ד. מעבר לנושאי הליבה נחוץ זיהוי של "מרחב ההסכמה האפשרי" לגבי נושאים גנריים.
ה. ניהול אלטרנטיבות. בהנחה שיש הסכמה על הליבה, אך אין יכולת להגיע להסכם קבע, ניתן להפוך את החלופות האסטרטגיות (הודנה ארוכת טווח, נסיגה חד-צדדית, מנדט בינלאומי, מדינה פלסטינית בגבולות זמניים) לשלבים בתוך התהליך.
אל'מ (מיל.) שאול אריאלי
מושב 2: ייעוד, ארגון וניהול המו"מ - אל"מ (מיל.) שאול אריאלי
אריאלי עסק בעיקר בהתוויית קוים ועקרונות לתהליך המבנה:
א. יש לסכם על עקרונות ופרמטרים ברורים בתחילת הדרך. (זה מה שעושים לבני ועריקאת כיום).
ב. בניית תכנית יישום של הסכם: מערך היערכות מחדש של צה"ל, בניית מנגנון בינ"ל לטיפול בפליטים, משך החלת פינוי-פיצוי, וכדומה.
ג. התניות הדדיות: הגדרת מה כל צד צריך לעשות כדי שהצד השני יעשה את המהלך הבא.
ד. ראש צוות המו"מ חייב להיות גורם פוליטי, וראש מנהלת המו"מ צריך להיות גורם מקצועי.
ה. בנושאים כמו ביצוע "צעדים בוני יציבות" צריכה להיות כתובת אחת מטפלת, כלומר עבודה משולבת ומתואמת של אותה מנהלת ואותו ראש צוות מו"מ.
ו. העמדות למו"מ יוכנו על ידי מערך הכנה מקצועי, שיורכב מקבוצות עבודה.
ז. המבנה של מערך ניהול המו"מ צריך להיות מורכב מראש הממשלה בראש, ראש צוות מו"מ, צוות היגוי שרים, מנהלת מו"מ, שאחראית על צוותי עבודה מקצועיים. חשיבות עליונה יש לכך שמאחרי כל עבודת המטה תהיה כתובת אחת שתרכז ותתכנן את הדברים.
ח. הקמת גופים חדשים היא תהליך שמצריך זמן, ולכן יש לעבוד על בסיס גופים קיימים.
ט. נכון להיות ישנו ראש צוות מו"מ, אך אין עדיין ראש מנהלה. וועדת היגוי השרים היא חלקית. יש להרכיב צוותי מו"מ.
ד'ר רון פונדק
מושב 2: ייעוד, ארגון וניהול המו"מ - ד"ר רון פונדק
ד"ר פונדק פתח בהנחת היסוד  שבשני הצדדים ישנם כיום שני מנהיגים שמובילים את המו"מ מתוך רצון להגיע להסכם ומתוך משוכנעות פנימית והבנה הדדית. השאלה העולה לאור הנחת היסוד היא האם רה"מ מבין את המשמעות העמוקה של הויתורים בסוגיות הליבה: 100% מהשטח עם חילופי שטחים,חלוקת מזרח ירושלים עם ריבונות פלסטינית גם בעיר העתיקה ופתרון אמיתי לבעיית הפליטים. עדיף לא להיכנס למו"מ, אם רה"מ לא מבין את משמעות הויתור בכל הסוגיות.
שילוב בין ערוצים במו"מ:
א. נוצרת היום סיטואציה שמבשילה ומסייעת למהלך אמיתי של "ערוץ אחורי".
ב. תמונת "מצב הקבע" צריכה להיות ברורה. שרטוט תמונת "מצב הקבע" מתחילה בתחום הטריטוריאלי, כי אך יתחזק הצד הפלסטיני לכדי אמונה שישראל מתחייבת לדבריה.
ג. הסדר לגבי טיפול בסוגיות הליבה במו"מ צריך להיות כך: טריטוריה, ירושלים, פליטים.
ד. Trade Off צריך להיות מסוכם ברמת המנהיגים ברמה העקרונית, ואז אפשר לקדמו ב"ערוץ אחורי".
ה. "ערוץ אחורי" אפשר לקיים לגבי כל אחד מנושאי הליבה בנפרד, אך צריכה להיות מסגרת מרכזת ששוקדת על הבניית תמונת העל, ומסתכלת כל הזמן לעבר "מצב הקבע".
ו. לגבי Track 2: "ערוץ שטוקהולם" בין ביילין לאבו מאזן הוא דוגמא קלאסית.
"יוזמת ז'נבה" היא דוגמא קלאסית של מו"מ שנועד לייצר תהליך של Public Diplomacy. "יוזמת ז'נבה" היא זו שאפשרה את המצב הנוכחי, בו שני מנהיגים מנסים להוביל תהליך שלום שמבוסס על אותם עקרונות של "הסכם ז'נבה".
אבי גיל
מושב 3: בין הקברניטים לנושאים והנותנים - מי מחליט מה - אבי גיל
דבריו של אבי גיל, מזכ"ל משרד רה"ב לשעבר, כללו מספר תובנות וחידודים לגבי העבודה בתוך מערך המו"מ. עיקרי טיעוניו הם:
א. חבר צוות מו"מ צריך להבין לעומק את העולם בו נמצא הקברניט איתו הוא עובד.  הקברניטים הם אלו שצריכים לקבל את ההחלטות.
ב. דוגמא לאפשרות השפעה של מנהל מו"מ היא ביכולתו לעשות Framing, כלומר לנסח מהי הדילמה העומדת להכרעת הקברניטים.
ג. הקברניטים צריכים לתת למנהלי המו"מ הכוונה לגבי תמונת היעד. היות והקברניטים לא מספקים במציאות הקיימת את ההכוונה, הרי שמנהל המו"מ נדרש להתנהל בתנאים של אפלה חלקית. עליו לדעת לתבוע מהקברניט הבהרות בצמתים מסוימים. עליו להלך חופשי מספיק במרחב שבין העולם המקצועי לפוליטי.
ד. מנהל המו"מ צריך להיות מודע בדיוק כמו הקברניט לפער בין ההעדפות המקצועיות לצרכים ולאילוצים הפוליטיים. 
ה. הקברניט צריך לחבר את תוצאות המו"מ אל איזה שהוא אירוע פוליטי, שבו הדברים נחשפים ומועמדים למבחן ציבורי ופוליטי. ההחלטה לגבי תזמון חשיפת תוצאות המו"מ היא שלו.
ו. מנהלי המו"מ צריכים לדאוג באופן תמידי לכך שחבילת המו"מ תנוסח באופן שיקל על השיווק הפוליטי שלה.
ז. לא ניתן יהיה לנהל מו"מ ללא תלות במה שקורה בשטח. ארועי טרור קשים יכשילו מו"מ. לכן, מו"מ על הסדר קבע חייב להיתפס כמרכיב חשוב ביותר בתוך מארג אסטרטגי כולל, שיש בו רכיבים של מתן אופק כלכלי, של הכלה נכונה של עזה וחמאס, של גיוס תמיכה וסיוע בינלאומיים ושל אספקת לגיטימציה ערבית ומוסלמית למהלכים ולפשרות שהצד הפלסטיני צריך לעשות.
ח. השגת הסכם בתוך שנה מחייבת יצירת שתי קואליציות מחוברות, פוליטית ומקצועית. ברמה המקצועית צריכה להיות קואליציה בין הגורמים הנוגעים בעניין, ביניהם מערכות הביטחון, צה"ל, שב"כ, משרד הביטחון, משרד רה"מ, משרד החוץ והמשרדים הכלכליים.
עו'ד דב וייסגלס
מושב 3: בין הקברניטים לנושאים והנותנים - מי מחליט מה - עו"ד דב וייסגלס
עו"ד דב וייסגלס, מזכ"ל משרד רה"מ לשעבר, עסק בתובנות מתוך מגעיו בנושא הפלסטיני. מבין עיקרי הדברים האיר כי:
א. 90% מנפח הפעילות הקשורה במו"מ הישראלי-פלסטיני נוגעת במישרין או בעקיפין למערכת הביטחון. כדי להבטיח מו"מ אפקטיבי צריך שתהיה עבודה הרמונית בין שר הביטחון ורה"מ.
ב. רה"מ צריך לנהל את עיצוב הסדרי הקבע בעצמו, אך יכול לעשות זאת כשיש לו שת"פ אולטימטיבי עם שר הביטחון שלו.
ג. הנושא ונותן הופך מתוקף מעמדו לחיישן היעיל ביותר שיש לקברניטים לגבי עמדות הצד השני ומצב המו"מ.
רא'ל (מיל.) אמנון ליפקין שחק
מושב 4: תפקיד מערכת הביטחון במו"מ - רא"ל (מיל.) אמנון ליפקין שחק
רא"ל (מיל.) אמנון ליפקין שחק עסק בדבריו במספר היבטים לגבי הדרך להביא למעורבות נכונה של מערכת הביטחון בתהליך מו"מ. מבין עיקרי דבריו טען כי:
א. מערכת הביטחון תהיה בעלת השפעה מכרעת בכל מו"מ מדיני. נגזרת מכך השאלה איך משלבים את מערכת הביטחון כך שתהיה שותפה מעשית ואמיתית למו"מ, ותשפיע בתוך צוות המו"מ, ולא בדרכים אחרות (דרך דעת הקהל, התקשורת או מבחוץ).
ב. מוקדי הכוח העיקריים של מערכת הביטחון הם: רה"מ, שר הביטחון והרמטכ"ל. גורמים משניים הם ראש השב"כ וראש אמ"ן.
ג. ברור כי צה"ל לא צריך לנהל את המו"מ, אך כן צריך להיות שותף, ולהוביל את כל מה שקשור בתוך המו"מ לסידורי הביטחון בהווה ובעתיד.
ד. חלק מהסמכויות הביטחוניות או עבודת המטה, שהייתה מביאה לדרג המדיני המלצות ביטחוניות, יכולים להיות מלאכתה של מועצה לביטחון לאומי בעלת משקל ציבורי. מועצה לביטחון לאומי חזקה תהווה גורם מאזן בין מערכת הביטחון לדרג המדיני.
ה. ישנה חשיבות עצומה להגדרת מדיניות ברורה של הממשלה: מה רוצים, מה לוח הזמנים ולאן רוצים להגיע. ככל שיהיה חוסר בהירות באשר לאן רוצים להתקדם, מערכת הביטחון תגדיל את דרישות הביטחון.
ו. יש להקים צוות שיוביל את מערכת המו"מ, שיונהג על ידי רה"מ, שר הביטחון, שרת החוץ, ואולי עוד מספר שרים כדי לשמור על שלמות הקואליציה.
ז. יש לקיים שותפות מלאה של מערכת הביטחון בתוך עבודת צוותי המו"מ.
ח. יש לאפשר, לעודד ולהקל על צמיחה כלכלית בגדה.
אלוף (מיל.) שלמה גזית
מושב 4: תרומת מערכת הביטחון למו"מ - אלוף (מיל.) שלמה גזית
אלוף (מיל.) שלמה גזית התייחס להיבטים בהם יכולה מערכת הביטחון לתרום באופן מירבי למו"מ ובהיבטים בהם היא מזיקה למו"מ. מבין עיקרי דבריו:
א. ראש הממשלה, שר הביטחון צריכים להיות "על גל אחד".
ב. במידה וישראל מחליטה למסור שטח לשליטה ביטחונית פלסטינית, היא תחטא לעצמה אם תקיים פעילות ביטחון שוטף באותו תא שטח במקביל לפעילות כוחות הביטחון של הרשות הפלסטינית.
ג. ניתן להצביע על גישה של מערכת הביטחון שמחבלת לחלוטין בשיקול מדיני ארוך טווח.
ד. כיום אין נוכחות של משרד החוץ בתהליך המדיני של ישראל.
ה. המודיעין הישראלי נדרש להפעיל שיקול דעת עמוק יותר בנוגע לפרטי המידע שהוא מעביר לקברניטים, ולקיים צנזורה אחראית יותר.
ו. המערכת הצבאית תתבטא בשלושה תחומים:
1. נושאים שיעלו במהלך המו"מ: בעניין זה, על מנת שגורמי הביטחון לא יצטרכו להיות הגורם הקובע, צריך להגדיר במפורש מי קובע, ומי משתתף בצוות מו"מ ממוקד נושא.
2. שיקולים בתהליך המו"מ: התניית כל התקדמות במו"מ במילוי מלא של התחייבויות הפלסטינים במפת הדרכים, היא דרך עקיפה לאי-קיום מו"מ.
3. הכוח הבינלאומי: בשלב של טרום הסדר כוח זה גורם מסוכן יותר מאשר מועיל.
ז. אנשי הביטחון שיהיו מעורבים בתהליך המו"מ צריכים להיות גמישים ובעלי "ראש פתוח".
ח. השב"כ הינו כיום גורם מרכזי בתהליך קבלת ההחלטה. תאום מלא עם ראש השב"כ צריך להיות תנאי בל יעבור. יש ללבן מראש את המחלוקות בין ראש הממשלה לראש השב"כ.
ט. אנשי צבא יכולים לשמש כמנהלי מו"מ מיטביים מול אנשי ביטחון מהצד השני.
עופר שלח
מושב 4: תרומת מערכת הביטחון למו"מ - עופר שלח
עופר שלח פירט מספר תנאי פתיחה לגבי מצב היחסים בין המערכת המדינית למערכת הביטחונית בישראלי:
א. המערכת המדינית בישראל נתפסת כחלשה מול המערכת הביטחונית.
ב. מערכת הביטחון, על אף שאין היא מחצינה זאת, כן משוועת להנהגה שתוביל אותה. גוף כמו המועצה לביטחון לאומי יכולה בהחלט לשמש כגורם מנחה עבור מערכת הביטחון.
ג. התקשורת עשויה להזיק לתהליך מו"מ בעצם נטייתה לפנות אל המערכת הביטחונית כסוג של שופט של הדרג המדיני.
ד. צריך לחזק את השפעתם של גורמים לא צבאיים במלאכת עיצוב ראייתם של מקבלי ההחלטות ובהצעת חלופות.
ה. המו"מ כולו עד חתימת ההסכם צריך להתנהל ללא מעורבות המערכת הצבאית.
ו. מרגע שתהיה הבנה שההסכם הוא בהישג יד, חייבת להיות הבלטה של היתרונות העצומים שיצמחו למערכת הביטחון עצמה כגוף אינטרסנטי בפני עצמו בהסכם הזה.
ז. קביעת הסיום החזקה של עופר שלח היא שלאנשי הצבא היום ברור יותר מאשר אי-פעם ובאופן מוחשי מאד עד כמה הם התרחקו מהמקום בו היו רוצים להיות. הם התרחקו מהמקום שהם תפסו את עצמם כאנשי צבא בתחילת שירותם הצבאי. אנשי הצבא יחזרו להבין את מקומם המיטבי כשהוא יובהר להם כמשהו חד-משמעי שאין להתווכח איתו.
ד'ר נמרוד נוביק
מושב 5: הערוץ הפלסטיני, הערוץ הסורי והיוזמת הערבית - קוים מקבילים או מתנגשים - ד"ר נמרוד נוביק
ד"ר נמרוד נוביק קרא לכינון מכאניזם שישלב את העולם הערבי כצד פעיל ואחראי שיסביר לישראלים את רווחי ההסכם כתוצאה מלקיחת סיכונים. פעולה ערבית כזו יכולה להיות חלק מעבודת מטה שלום אותו יובילו האמריקאים.
יש לתת לקוורטט הערבי, בהובלת סעודיה, שולחן ליד חדר המו"מ. בכך יתאפשר להם לתרום ליציבות הפוליטית הפלסטינית על ידי סיוע למהלך המו"מ כפי שעשו בהסכם מכה. תרומת הקוורטט הערבי בהובלת סעודיה יכולה להיות גם בחידוש ההידברות הפנים פלסטינית.
ד'ר דייב קמחי
מושב 5: הערוץ הפלסטיני, הערוץ הסורי והיוזמה הערבית - קוים מקבילים או מתנגשים - ד"ר דייב קמחי
ד"ר דייב קמחי, מנכ"ל משרד החוץ לשעבר, פתח בהסבר לגבי גודל ההזדמנות הטמונה ביוזמה הערבית. החשיבות הרבה עוד יותר מכך מצויה בעובדה שהמדינה היחידה שמתנגדת לאזרוח פליטים פלסטיניים בשטחה, לבנון, היא זו שהביאה את נוסח "יוזמת השלום הערבית" לקבוע שפתרון בעיית הפליטים יעשה שלא ע"י אזרוח פליטים במדינות המארחות. הליגה הערבית מקבלת החלטות פה אחד, ולכן העדיפה ליישר קו עם הגישה הלבנונית, אף על פי שכל המדינות האחרות החברות בליגה אינן מתנגדות להשתתפותן במאמץ קליטת פליטים פלסטינים כחלק מפתרון בהסכמה לבעיה. ד"ר קמחי הציע עם סיום דבריו לכנס ועידה ישראלית-פלסטינית-בינ"ל גדולה בה יטלו חלק מדינאים, אנשי רוח, אקדמאים, אנשי עסקים ועוד וידגישו את ההכרח להתקדם לקראת שלום.

מושב 5: הערוץ הפלסטיני, הערוץ הסורי והיוזמה הערבית - קוים מקבילים או מתנגשים - רוב מאלי
בנוגע לערוץ הסורי טען רוב מאלי, היועץ לשעבר למו"מ הישראלי-פלסטיני בממשל קלינטון, כי אין מניעה ואף חשוב להתקדם בערוץ הסורי במקביל לערוץ הישראלי-פלסטיני. חשיבותה של סוריה לתהליך היא בכך שיש בידיה את הכלים לתרום רבות לערוץ הפלסטיני והבינערבי אך באותה מידה גם יכולת להזיק לכל הערוצים הכרוכים זה בזה. אי הכללתה של סוריה בתהליך השלום, והמשך ההתעלמות מהצהרותיה על רצונה להיכלל בתהליך הזה, יגרום לה לעשות כל שביכולתה לטרפד את התהליך הישראלי-פלסטיני ועקב החולשה של הממשל הפלסטיני, עליה נדבר בהמשך, הכלים שבידיה אפקטיביים מתמיד.

מושב ארוחת הערב: כבוד נשיא המדינה, מר שמעון פרס
הנשיא פרס התייחס לביקורו של בוש בישראל ואמר כי ניתן לחוש שהנשיא האמריקאי הוא ידיד ישראל, ובביקורו פה דיבר בכנות וביושר. לאחר סיום כהונתו איננו יודעים איזו הנהגה תהיה לאמריקאים, כמו שאיננו ידועים גם מה יהיו תוצאות הבחירות הצפויות ברשות והבחירות שעשויות להתקיים בישראל. פרס קבע בדבריו כי ברור היום שחילוקי הדעות בישראל הצטמצמו באופן שכמעט לא משאיר מקום לויכוח אידאולוגי. הויכוח לגבי היקף השטחים מהם יש לסגת אינו גדול, לדבריו, וכך גם לגבי יתר מרכיבי הסכסוך כל אחד יודע פחות או יותר כיצד יראה הפתרון. בנוגע למלאכת ניהול המו"מ עצמו אמר הנשיא כי על רה"מ מוטל להלך בזהירות בין התקדמות במו"מ לבין הצורך לשמור על הקואליציה מבית. כל צד במו"מ יודע שהוא מציג עמדות פתיחה לגביהן יצטרך להתפשר עד לנקודת הסיום של המו"מ. הנשיא התייחס לרצונם הכנה של הפלסטינים, הישראלים ושל האמריקאים להשיג הסכם. ממשלת פיאד עושה מאמצים כנים לשלוט על השטח וליישם רפורמה במנגנוני הרשות. בנוגע לאופן הנכון של חיזוק הנשיא הפלסטיני אמר פרס כי סיוע לבניית תשתית כלכלית לרשות ופרוייקטים משותפים בינה לבין ישראל חשובים ומועילים הרבה יותר מאשר סיוע באספקת נשק וציוד צבאי אחר.

מושב 7: ממשל בוש, הקהילה היהודית בארה"ב - תפקידים עיקריים - השגריר דן קרצר
שגריר ארה"ב לשעבר בישראל ובמצרים דן קרצר טען כי טבע המדיאות בין ישראל לעולם הערבי מחייב מעורבות פעילה של צד שלישי לפתרון הסכסוך. קרצר הדגיש כי ניסיון העבר מחייב הכללת מנגנון לבחינת וטיפול בהפרות או אי-מילוי הסכמים. יש נחיצות גבוהה בשלב זה בפעילויות people to people. אין עוד מקום להסכמים זמניים, אלא יש לחתור להסכם קבע. הממשל האמריקאי לא קיים הכנה מוקדמת לועידות הפסגה של ז'נבה 2000 וקמפ דיוויד 2000.
דן קרצר הציג עשרה ממצאים שהוגשו ע"י קבוצת מחקר שהוביל לממשל ארה"ב בנוגע למעורבות הממשל בענייני המזה"ת, מביניהם: קידום אסטרטגייה של פתרון הסכסוך: ארה"ב ומדינות שלישיות נוספות יכולות לקדם רעיונות של trade offs במו"מ, הממשל האמריקאי צריך להכיר את מגוון הקולות של הקהילה היהודית בארה"ב כדי להבין טוב יותר מה הוא יכול ולא יכול לעשות במטרה לשמר תמיכה מבית, הממשל צריך להשקיע כספית ופרסונלית בפעילויות של דיפלומטיה לא מסורתית, כלומר בפעילויות people to peole, track 2, מו"מ לא פורמלי וכנסים. אלו משמשים לעיתים קרובות כסוג של מעבדה של רעיונות, שמעשירים את מקבלי ההחלטות ומעגלי ההשפעה.

מושב 7: ממשל בוש, הקהילה היהודית בארה"ב - תפקידים אפשריים - אלון פנקס
קונסול ישראל בארה"ב לשעבר, אלון פנקס, פירט מספר אבחנות לגבי ממשל בוש ואופיה של הקהילה היהודית בארה"ב, מביניהן:
 1. הנשיא בוש יכול מבחינה חוקתית וביצועית לעשות הרבה דברים בעשרת החודשים שנותרו לו.
2. אם ממשל בוש יעמיד את פתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני כעדיפות של משרד החוץ, ללא קשר לעיראק, ניתן יהיה להתקדם שלב שלם בתהליך.
3. אותו בוש, בו נוהגים לזלזל לעיתים קרובות, הוא הנשיא הראשון שדיבר על שתי מדינות ועל סיום הסכסוך באופן מפורש. בוש מעוניין להשקיע בקידום הסכם. הנשיא שיחליף אותו לא יתפנה לעסוק בסכסוך הישראלי-פלסטיני לפני אמצע 2010.
4. ההתפלגות של יהדות ארה"ב דומה מאד להתפלגות הפוליטית בישראל, כלומר ישנו שיעור של בין 65%-70% שתומכים בנסיגה מהגדה ומעזה, ורוצים מדינה יהודית ודמוקרטית.

מושב 7: ממשל בוש, הקהילה היהודית בארה"ב - תפקידים אפשריים - רוברטה פאן שופמן
רוברטה פאן שופמן עסקה בהסבר אודות אופיה של הקהילה היהודית בארה"ב ממנו גזרה את הדרכים בהן ניתן לנקוט כדי לרתום את הצד הימני של קהילה זו לתמיכה בתהליך המדיני. מבין עיקרי דבריה:
1. הנטייה של יהדות ארה"ב להעמיד בסדר עדיפות נמוך יותר את דאגת הממשל האמריקאי לישראל מסמלת התמתנות ותמיכה בתהליך השלום, נטייה שעוד לא מקבלת את ביטויה ע"י מנהיגיה הרשמיים של הקהילה היהודית בארה"ב.
2. כיצד ניתן לרתום את הצד הימני מתוך יהדות ארה"ב לתמיכה בתהליך?
א. רה"מ הישראלי צריך להיפגש עם הקהילה היהודית בארה"ב ולדבר אליהם פנים אל פנים.
ב. מחנה המרכז והשמאל של יהדות ארה"ב צריך לקדם את שפת השינוי באופן אותו יוכלו לקבל אמריקאים, ובעקבות זאת יהודים. המטרה צריכה להיות יצירת קואליציה עם אמריקאים שחוששים ממיתון, ממחירי הנפט, ממצב מעמדה של ארה"ב בעולם ומעליית הקיצוניות האסלאמית. צריך להשפיע על הזרמים הדתיים של היהדות הרפורמית והקונסרבטיבית, ולצד זאת לשלב כוחות עם אמריקאים שמחפשים פתרון של שלום, מתינות ושינוי. גורמים כאלו יכולים להימצא בקרב ארגוני עובדים בארה"ב ולשכות מסחר.

מושב 8: מקבלי החלטות ודעת הקהל - מי משפיע על מי - גדי בלטיאנסקי

מנכ"ל יוזמת ז'נבה גדי בלטיאנסקי פירט מספר הצעות ואבחנות לגבי אופן הסתכלות מקדם הסכם על הסכסוך והציע מספר הצעות לגבי טיפול תקשורתי מקדם הסכם. מבין דבריו האיר והציע בלטיאנסקי:
א. הצהרותיהם של מנהיגים על קווים אדומים במו"מ נמצאות מזיקות בנוגע לגיבוש עמדות הצד השני במו"מ, מפני שבמקרים רבים מנהיגים קבעו קווים אדומים בהצהרות, ואח"כ בפועל הם חרגו מהם. כמובן שההצהרות הללו מטשטשות עבור הציבור שלנו את המשמעות של "קו אדום".
ב. מטרת המו"מ היא השגת הסכם ולא צדק. לכן, יש להשמיט את המילה "צדק" מהשיח.
ג. הציבור משפיע על מקבלי ההחלטות, למרות שצריך היה להיות הפוך.
ד. טרמינולוגיה שגויה: שימוש במושג "זכות שיבה" מזיק לטיפול בנושא הפליטים.
ח. ישנה טעות ברצון מנהיגים לרצות את המיעוט המתנגד. מנהיג צריך לדעת שתהיה התנגדות.
ט. רצוי פחות לדבר על המחיר ויותר לדבר על התרומה שישיג הסכם.


מושב 8: מקבלי החלטות ודעת הקהל - מי משפיע על מי- ד"ר חליל שיקאקי
ד"ר חליל שיקאקי, מנכ"ל "המרכז הפלסטיני למחקרי סקרי דעת קהל ומדיניות" מרמאללה השתמש במצגת בעזרתה עסק בנושא יחסי דעת הקהל וההנהגה בחברה הפלסטינית. מבין הדברים שאמר:
א. סקרי דעת קהל נתפשים כחשובים בחברה הפלסטינית. מנהיגים וסקרים משפיעים זה על זה.
ב. הפלסטינים יודעים מעט מאד על דעות הישראלים. הם שוגים בתארם אותם כלא מתונים.
ג. העובדה שהאופוזיציה הפלסטינית אינה מכירה מספיק את החברה מקנה למנהיגים יותר מרחב תמרון, בהנחה שהמנהיגים יודעים את מידת פיזור הדעות בחברה.

מושב 8: מקבלי החלטות ודעת הקהל - מי משפיע על מי - פרופ' תמר הרמן

פרופ' תמר הרמן, דיקן הלימודים האקדמיים באוניברסיטה הפתוחה והאחראית על פרוייקט "מדד השלום", ריכזה את דבריה בעיסוק בשאלות: באיזו מידה הציבור משפיע על מקבלי ההחלטות? ובאיזו מידה מקבלי ההחלטות משפיעים על הציבור? כמה אנחנו חושבים שמקבלי החלטות צריכים להיות מושפעים מהציבור?


מושב 8: מקבלי החלטות ודעת הקהל - מי משפיע על מי - קלמן גייר

האסטרטג הבכיר קלמן גייר עסק בניתוח אירועים מכוננים במהלך היסטוריית התהליך המדיני בהם התמודדו מנהיגים בישראל עם הצורך להביא לשנוי דעת הקהל בישראל לתמוך בתהליך. גייר התייחס לחתימה על "הצהרת העקרונות" ב- 1993, לתקופה שאחרי הפיגוע באוקטובר 1994 ובינואר 1995, תקופת אוסלו ב', המו"מ בקמפ דיוויד 2000 והאנתפאדה שבאה בעקבותיו.


מושב 9: לקחים פלסטינים מהמו"מ עם ישראל - נסרין חאג' אחמד
נסרין חאג' אחמד, אשר ביצעה עבודת מחקר בנושא לקחים מהמו"מ בין ישראל לרשות הפלסטינית, תיארה בדבריה נקודות עיקריות המהוות המלצות לעתיד, בנוגע לניהול נכון של המו"מ. בין השאר התמקדה נסרין בהפרדה בין נושאים מסויימים במו"מ ובהיעזרות בתווך צד שלישי. 

מושב הסיום: חה"כ ד"ר יוסי ביילין

חה"כ ד"ר יוסי ביילין סיכם במושב הסיום של הכנס את עיקריות המלצות הכנס, מביניהן הצורך לקדם תהליך שלום במהלך 2008 בשל הנסיבות שפורטו במהלך הכנס, הצורך בצוות שרים, בעבודה מתואמת וקרובה בין שר הביטחון לרה"מ, הצורך במנהלת שלום מקצועית מאד שתרכז את הטיפול בנושאי הליבה ובנושאים הגנריים. ישנה הבנה כי יש לסכם ראשית על הנושא הטריטוריאלי, שלאחריה יקל יותר לנהל מו"מ על יתר הנושאים. ישנה הסכמה לגבי חשיבותו של ערוץ אחורי סודי בין אם ממשלתי או חוץ ממשלתי.  חשוב שהמסר של הקברניט או הקברניטים הראשי/ים
יהיה ברור ואחיד. מעורבות הצבא חשובה ויכולה לתרום רבות למו"מ הטקטי, אך לא להתיימר לקבוע במקום מקבלי ההחלטות. כל המו"מ עשוי לקום וליפול על בסיס האמון שיש לאזרחים בהנהגותיהם ובאלו של הצד השני, ולכן יש חשיבות רבה לשיפור המצב בשטח בכל הקשור להסרת מחסומים, הקלות תנועה, פיתוח הכלכלה וכיוצא באלו. מו"מ מקביל עם סוריה עשוי לא רק שלא להוות סיכון לגבי הצלחת המו"מ עם הפלסטינים אלא להפך. להעניק יתר לגיטימציה למו"מ עם הפלסטינים, ולהחליש גורמים כמו חיזבאללה וחמאס. לליגה הערבית וליוזמת השלום שלה ישנה חשיבות רבה בגישור בין ישראל לשכנותיה, ויש לשלב גורמים ערביים במאמצי הסברה בישראל, וכן לקרבם למו"מ עצמו.