כן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבהכן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבה
English Русский الموقع الفلسطيني
עקבו אחרינו בטוויטר הצטרפו אלינו בפייסבוק ערוץ יוזמת ז'נה ביוטיוב
שומרים על קשר

ז'נבה בשטח
היכנסו לצפות בסרטון מי אנחנו

כנס על סוגיית ירושלים בהקשר למו"מ הישראלי-פלסטיני

(01/12/2008)

סיכום כנס:  ירושלים – ליבת הסכסוך, המפתח להסכם 

בכנס השתתפו מעל ל- 260 איש בהם מומחים ישראלים, פלסטינים ודיפלומטים. 


מושב 1: תמונת מצב עדכנית
עו"ד דניאל זיידמן טען בפתח דבריו כי ירושלים מחולקת כבר עכשיו, והגבול על פי חלוקה זו נכון להיום נותן ביטוי להיגיון של הצעת ההפרדה של הסכם ז'נבה בירושלים המזרחית. כלומר, מקבלי ההחלטות צריכים רק להכיר במציאות הקיימת. בהקשר זה הזכיר זיידמן את המטאמורפוזה שעבר רה"מ אולמרט, הנוטה להכיר במחיר ההסכם. זיידמן אמר שכולנו יודעים כי עוד כחמש שנים השכונות הערביות בירושלים המזרחית אולי לא יהיו יותר בשליטה ישראלית. דברים אלו נאמרו על בסיס ההכרה בקונצנזוס הקיים במערכת הפוליטית לגבי חלוקת ירושלים, אלא שבקרב ממשלת ימין-מרכז הנכונות כיום היא לחלק את ירושלים המזרחית רק בשכונות הקצה (אום טובה, כפר עקב, אל-ג'יב, ערב אל-סוואחרה, וואלאג'ה, ג'בל מכאבר, א-ראם). כלומר, אין קונצנזוס על תוואי החלוקה, אך יש התכנסות לעבר מה שנדרש בעמדת ממשלת ישראל. זיידמן תיאר זירת מאבק בין עמדת הממשלה לבין תוואי הסכם ז'נבה.

בשנה שחלפה, שנת אנאפוליס, היו ניסיונות לסכל את התהליך המדיני על ידי האצת בניית יחידות דיור בהתנחלויות בירושלים המזרחית. בשנה האחרונה היו מכרזים ל- 1,800 יחידות דיור, לצד פעולות לקידום בנייה של עוד 8,000 יחידות דיור עתידיות. זיידמן טוען שמדובר פה בניסיון מכוון לסכל התקדמות בתהליכים מדיניים על ידי פעולת התנחלויות. יחד עם זאת הוא טען כי אף לא תכנית אחת מסכלת השגת הסכם קבע בירושלים. כלומר, גם אם יבנו כל אותן 1,800 יחידות דיור, עדיין ההסדר אפשרי. עצם הבנייה בירושלים המזרחית בתקופה בה מתנהל מו"מ – יש בה כדי להרוס אמינות של תהליך מדיני המנוהל בתום לב.

שמירה על עיר עם רצף אזרחי תחייב ביצוע של פעולת כירורגיה בשכונות, כדי לאפשר הפרדה כחלק מהסכם. הפעילות הנוכחית בהתנחלויות בירושלים המזרחית לא מסבה נזק פטאלי, אבל כן מסבה נזק של ממש. תכנית E1, אם תצא אל הפועל, תיצור רצף אורבאני בין ירושלים למעלה אדומים, דבר שיסכל הסדר קבע ללא ספק. לא יתכן קשר פוליטי וגיאוגרפי עם E1. E1 איננה נבנית עכשיו בשל מעורבות אמריקאית נדירה. זיידמן אמר כי ישנם עוד 3 או 4 פרויקטים כמו E1 בקנה התכנון. למשל, שני מלונות שמתוכננים בעיר העתיקה יכולים להפריע להסדר קבע. בנייה ליד עטרות מבטיחה בלקניזציה של הסכסוך.

בנוגע לעיר העתיקה תיאר זיידמן פעולה "שקטה" והרסנית של עמותות הימין הקיצוני, שמשתלטות על מוסדות ונכסים בעיר העתיקה ובסילוואן. הפקדת המפתחות בידי הימין הקיצוני תסכל הסדר מדיני. למשל, 90 הדונאמים בואדי חילווה בסילוואן, הנמצאים במחלוקת, יכולים לסכל הסדר מדיני. אי אפשר להמעיט בחומרת ההשלכות האלה. ישראל עומדת כיום מול שותפים פלסטינים הנמצאים במאבק קשה ועיקש עימה. מאחר ומאבק זה הינו פוליטי-לאומי, הרי שניתן לנהל אותו ובבוא הזמן לפתור אותו בכוונים של הסכם ז'נבה.

סמעאן חורי תיאר תמונת מצב מדינית המעידה כי הכל רואים בירושלים כציר המרכזי של הסכסוך. המסקנה היא כי ללא פתרון של המחלוקת בנוגע לירושלים, לא יהיה פתרון לסכסוך. פלסטינים ניסו לראות בעיני דמיונם מדינה פלסטינים עם חלוקה של ירושלים המזרחית. יוזמת ז'נבה באה כדי להבטיח שירושלים תהיה חלק מהפתרון, ובמיוחד בעיר העתיקה. מחוץ לחומות העיר העתיקה הבעיה הייתה פחות קשה, וכך הניסיון להגיע לפתרון עמד והתבסס על הסכמה לגבי העיר העתיקה, לגביה הייתה הבנה לגבי ההכרח להשאירה פתוחה. ללא פתרון לירושלים לא יהיה סוף לסכסוך, ועם פתרון לגביה הסכסוך יכול לבוא לקיצו. לגבי הזירה הפלסטינית, טען חורי כי מרחב הפשרה הגדול ביותר מצוי דווקא אצל אוכלוסיית הפליטים. סיום הסכסוך ופתרון סוגיית ירושלים צריך לבוא עם כיבוד השאיפות הלאומיות של שני הצדדים. כל הניסיונות לחנוק את ירושלים רק הביאו את הפלסטינים להתפשר פחות לגבי זכויותיהם בה. חשיבות הביקור במסגדים היא עצומה עבור הפלסטינים. חורי טען כי ירושלמים הוכיחו תמיד שהם יכולים לחיות זה לצד זה. קיום יש צורך למנהיגים בשני הצדדים שיכולים לקדם החלטות היסטוריות וכן לנשיא אמריקאי אמיץ.

מושב 2: פתרונות אפשריים

ד"ר מנחם קליין הסביר כי הגישה ששלטה בסביבת המו"מ בקמפ דייויד 2000 היא שצריך לקצץ את ירושלים ולחלק אותה, מפני שאי אפשר לשלוט עליה במימדים אליהם הגיעה. עמדות ממשלת ישראל למו"מ על ירושלים ב- 2008 הן די דומות לעמדות משנת 2000. אריאל שרון ניסה לשנות את המציאות על ידי הקמת הגדר/חומה במטרה לאפשר את ההשתלטות מחדש על ירושלים המזרחית. תוואי הגדר, אם כן, אינו מקרי ומטרתו להרוס את מטרופולין ירושלים המזרחית ולהחזירה למימדים עליהם ניתן לשלוט. התוצאה בפועל היא שקו ה- 4 ביוני 1967 נמחק, אך גם קו הסיפוח של 1967 נמצא בתהליך מחיקה. ירושלים המזרחית הופכת דומה יותר ויותר לגדה המערבית.
בנוגע לאגן ההיסטורי-דתי טוען ד"ר קליין כי ישנו ניסיון לשנות את המציאות, ניסיון שמתמקד בחלק מרכזי באגן ההיסטורי, הכפר סילוואן. ד"ר קליין התייחס לדו"ח השב"כ, שפורסם באתר האינטרנט של המודיעין בנושא טרור בירושלים. הדו"ח הזה מסכם את העלייה בטרור בירושלים וקובע כי הגדר אינה יעילה במניעת פיגועים. כמו כן, מתקיים בירושלים המזרחית תהליך אסלאמיזציה, אותו תוואי הגדר אינו חוסם.
כלומר, פרוייקט הסיפוח נכשל ומהווה סכנה עבור ירושלים המזרחית, על פי הדו"ח.

האלטרנטיבה, לדעת ד"ר קליין, היא לא להתפשט ולא ליצור עיר בגבולות עליהם לא ניתן לשלוט, אלא ליצור עיר קטנה יותר ונשלטת. הנחת היסוד לקביעת גבולות הפרדה בין ירושלים המערבית למזרחית היא כי בכל הסדר ירושלים תהיה עיר ספר, עיר גבול. כלומר, גם אם הגבול יעבור ממזרח למעלה אדומים, עדיין תהיה ירושלים עיר ספר. נכון להיום השאלה היא איך מנמיכים את העימותים בין דתיים וחילונים ובין עשירים לעניים בירושלים, ולא איך מבטלים אותם בין רגע.
ירושלים זוכה למעמדה בשל אתרי הקדושה שבה, ולא בשל סיבות אחרות. אם היא תממש את היותה עיר קודש עבור הכלל, היא תצליח למשוך תיירים. בהקשר זה, הסדר מדיני לא ישנה את אופייה, אלא ישמר אותו. פחות ירצו לגור בה, אבל יותר ירצו לבקר בה. על מנת ליצור דו-קיום בין יהודים לערבים, שיאפשר לעיר להיות מזמינה, יש צורך בהסדר מדיני.
ניתן למנוע מירושלים להיות אבן נגף להסדר על ידי הפרדה בין שאלת הריבונות לשאלת הקדושה והזכויות ההיסטוריות. ריבונות תקבע על ידי הסדר בין שתי ממשלות, כלומר מי קובע חוקים והסדרים ביחידת שטח. זה מצריך שינוי בתודעה של שני הציבור בשני הצדדים. כל הסדר בגבולות ההסכמה של הסכם ז'נבה יחייב שינוי בתפיסת הזהות ויגרום למשבר זהות חריף בשני הצדדים.

באזור שמערבית לגדר, עליו שולטת ישראל, הרשות הפלסטינית אינה מתפקדת, אלא לפי הפרמטרים שמתירה ישראל. בתגובה לאלו הטוענים כי ישראל הצליחה ליצור עיר אחת בשליטה ישראלית אומר ד"ר קליין כי מדובר על עיר דו-לאומית, מאחר ומספר תושביה הערבים הולך ומתקרב למספר היהודים. כמעט כל הבעיות שקיימות בין ישראלים לפלסטינים דומות לבעיות הלאומיות בירושלים. אי לכך, כל הסדר בירושלים חייב לפתור את כל מרכיבי הבעייתיות בה. מנגד ניתן לומר כי היעדר הסכמה על סוגיית ירושלים יכולה "לפוצץ" את ההסכם הכולל. האתגר בירושלים הוא לקיים את ההסדר, ולפקח עליו. ללא ליווי צמוד של הביצוע יתמוטט ההסדר בירושלים.

נדב שרגאי מעיתון "הארץ" טוען כלפי מצדדי חלוקת העיר כי בקו החלוקה ישנן נקודות עימות רבות מאד ורמת המוטיבציה לביצוע פיגועים גבוהה. ישראל מנעה פיגועים בשל שליטה צבאית ואזרחית בשכונות ירושלים המזרחית. החלוקה, לטענת שרגאי, תהפוך את ירושלים המזרחית לסוג של בית לחם. כלומר, צה"ל יאלץ להיכנס ולצאת אליה באורך קבע.
בתסריט של חלוקת ירושלים המזרחית לא יהיו מוכנים רבים מתושביה היהודים להמשיך ולגור בשכונות העיר המזרחית. לטענת שרגאי מי שדיבר עם תושבי השכונות המועמדות להפוך לשכונות ספר, יכול להעריך ששכונות אלו יספגו פיגועים, גניבות וערך הדירות ירד. אותם תושבים יעזבו את העיר, וכך יינזק הרווח הדמוגרפי. בנוסף לכך, חלק ניכר מהפלסטינים תושבי העיר המזרחית אינו רוצה להיפרד מאיתנו. בעקבות בניית גדר ההפרדה בצפון העיר יש נהירה של פלסטינים אל פנים הגדר. קיים חשש מהגירה ערבית לשכונות יהודיות כמו גבעת זאב או נווה יעקב.
שרגאי טוען כי מומחים מטעם "מכון ירושלים לחקר ישראל" העריכו שקשה מאד יהיה לשלול את מעמד התושב של ערביי ירושלים המזרחית, ובנוסף לכך שלילת מעמד התושבות יעלה למדינה כסף רב.

בנוסף לכך יכולה להיות השפעה הרסנית למקומות הקדושים. שרגאי הביא כדוגמא את מה שקרה וקורה לנוצרים תחת הרשות הפלסטינית: בית לחם הפכה לעיר מוסלמית, רבים מתושבי בית ג'אלה היגרו לחו"ל. הפלסטינים לא כיבדו את ההסכמים עם ישראל בנוגע למקומות הקדושים. שרגאי סובר כי חלוקת ירושלים בין ישראל לפלסטין תחזיר את העיר לקווי 1967. אנו בורחים מהדמוגרפיה בירושלים במקום להתמודד איתה.

אל"מ (מיל.) שאול אריאלי טען כי ירושלים המזרחית היא הבירה של הגדה המערבית. השכונות היהודיות בה אינן קשורות לשכונות הערביות, שבפועל מנהלות מערך שלם של חיים מול פנים הגדה. בפועל מדובר במציאות חיים בה בירושלים המזרחית ישנן שתי ערים החיות בנפרד זו מזו. למרבה הצער ממשיכה מדיניות ישראל בבניית והרחבת שכונות יהודיות בירושלים המזרחית לכל אורך התהליך המדיני. פתרון סוגיית ירושלים צריך לבוא במסגרת הסכם קבע, אך עד שניתן יהיה לסכם וליישם אותו, יש להגיע לפתרון זמני, שיאפשר לנהל את הסכסוך בדרך לבלימת הידרדרותו. היפרדות חד-צדדית כלל אינה אופציה.

במסגרת הפתרון הזמני אין צורך לשנות את תוואי הגדר מקצה לקצה ואין צורך לפרק את החומה הקיימת. זו לא חומה ביטחונית. אם רוצים גדר ביטחונית, אז יש לבנותה באופן המפריד בין שכונות ערביות ליהודיות, דבר אותו יש לעשות במסגרת הסכם הקבע.

במסגרת ההסדר הזמני אין כל צורך לשנות את מעמדה של ירושלים. ההסדר הזמני צריך לכלול נוכחות ביטחונית מוגברת על ידי בניית "מכשול רך" המבוסס על גדר דקורטיבית בעלת יכולת חיווי בין השכונות הערביות ליהודיות, עם נקודות בידוק לרכב ולהולכי רגל בין שני חלקי העיר ונוכחות משטרתית מוגברת. יש לפתוח מעברים בכבישים הראשיים ולאפשר לערביי ירושלים המזרחית להיכנס לחלק המערבי של העיר בהסתמך על תעודת זהות כחולה. המכשול הקיים צריך להישאר בתוואי הנוכחי תוך פתיחת הצירים המחברים בין מזרח העיר לגדה המערבית לטובת תנועה חופשית של פלסטינים מהגדה המערבית לירושלים המזרחית ולהיפך. יש לחזק ולתגבר את התשתיות העירוניות בשכונות הערביות. הרעיון של פתרון זמני מתבסס על חלוקה מחד ועל שיתוף פעולה מאידך.

חלוקת ירושלים במסגרת הסדר הקבע בין ישראל לפלסטין תתבסס על העיקרון הדמוגרפי, על פיו מה שערבי לפלסטין ומה שיהודי לישראל. תהיה הכרה בקיומן של שתי בירות בעיר – ירושלים ואל-קודס.
המשטר המיוחד באגן ההיסטורי יתבסס על השעיית הריבונות, שמירת הסטאטוס קוו הדתי והניהולי של האתרים הקדושים, ניהול משותף של השירותים העירוניים ושיתוף כוחות בינלאומיים לשמירת הביטחון ואכיפת חוק וסדר. האחריות על תושביה הערבים של ירושלים תועבר לידי הרשות הפלסטינית בתוך הסדרת תחולתם של חלק מהזכויות הסוציאליות. מוסדות בינלאומיים יועתקו לשתי הבירות. במסגרת הסדר הקבע יאבדו 250 אלף תושבי ירושלים המזרחית הערבים את תעודות תושב הקבע שלהם. תושבים אלו מעדיפים להשתייך לפלסטין. הנטייה של רבים מהם כיום להישאר חלק מירושלים המערבית באה בשל כך שלא מדובר עדיין על הסדר קבע, ובמציאות בה עיקר מקומות העבודה הם בחלקה המערבי של העיר, מעדיפים ערביי ירושלים המזרחית לגור בחלק המערבי של הגדר.

מושב 3: האינטרסים האמיתיים בירושלים

את המושב השלישי פתח מנכ"ל יוזמת ז'נבה, גדי בלטיאנסקי, שסקר את פעילויות יוזמת ז'נבה מהשבוע שחלף. בשבוע זה קיימנו סיור סביב קו התפר עוטף ירושלים לעולים ממדינות אסיה המרכזית. ב- 28-30.11.08 קיימנו במשותף עם עמיתינו הפלסטינים סמינר לכמה עשרות סטודנטים ישראלים ופלסטינים בירדן. ביום חמישי התכנסו שני צוותים של ישראלים ופלסטינים להמשיך במלאכת הרכבת נספחי "הסכם ז'נבה". ב- 7.12.08 נקיים הרצאה בפני כמה עשרות רבנים מתנועת ש"ס, שנוטלים חלק בהשתלמות בנושא המדיני, מתוך כוונה של ש"ס לערבם יותר בתחום. נמשיך להשפיע על הפער בין עמדות המנהיגים למה שהם מבצעים ועושים.

שגריר צרפת בישראל, ז'אן-מישל קאזה, הודה בפתח דבריו ליוזמת ז'נבה על קיום כנס אמיץ זה, המטפל בסוגיה הקשה ביותר של הסכסוך הישראלי-פלסטיני. השגריר הביע את הערכתו למובילי יוזמת ז'נבה, בה הוא רואה מהלך עם תוכן יוצא מן הכלל, המניע מהלכי התגייסות בחברה האזרחית בישראל וברשות הפלסטינית לעבר סיום הסכסוך. קאזה אמר כי על אף שצרפת עומדת כיום כנשיאה התורנית של האיחוד האירופי, הרי שהוא מדבר כשגריר צרפת. יוזמת ז'נבה, לדבריו, מילאה תפקיד חשוב בכך שהיא הזינה את השיח האזרחי בישראל בתקופת הבחירות. יוזמת ז'נבה שמה את התהליך המדיני בראש השיח הפוליטי והציבורי.

השגריר אמר כי עמדת צרפת היא שהדרך היחידה להסכם היא על ידי קיום מו"מ ישיר בין הצדדים. הקהילה הבינלאומית יכולה לעזור אך לא לכפות שלום. די ברור שסוגיית ירושלים היא סוגיה בה לקהילה הבינלאומית יש צידוק להתערב, כדי להיות שותפה לפתרון. השגריר ציין את אירועי האזכור הרבים שהיו בישראל לציון 60 שנה לתכנית החלוקה מ- 1947, תוכנית שקבעה מעמד בינלאומי מיוחד לירושלים – קורפוס ספרטום. ברור שכיום אין צורך לחזור למושג הזה, וצריך לקחת בחשבון את המציאות שנוצרה אחרי 1948, ואת החלטה 242 לגבי השטחים שנכבשו אחרי 1967. החוק הבינלאומי לא אישר את מעמדה של ירושלים עם השטחים שנכבשו אחרי מלחמת 1967 כבירת ישראל. אף אחת מהשגרירויות לא נפתחה בירושלים. השגריר הסביר כי עמדת צרפת הובהרה היטב בנאום סרקוזי בכנסת מה- 23.9.08, בו הביע את הערכתו העמוקה למפעל הציוני, אך חזר על הדרישות ההכרחיות להשגת שלום.

על אף הקושי הכרוך בדבר, לא יהיה שלום מבלי שירושלים תוכר כבירה של שתי מדינות עם ערבות לחופש גישה למקומות הקדושים לכל הדתות בה. עמדה זו מהווה קונצנזוס בינלאומי והיא לא תשתנה אחרי עליית אובאמה לראשות הבית הלבן ולא אחרי הבחירות בישראל. המשך כל מו"מ עם הפלסטינים אינו מתחיל מאפס, אלא כולל את הבנות המשאים והמתנים מהעבר. האיחוד האירופי מוכן לתמוך כמה שצריך בבוא הזמן ולתת ערבות בכל דרך אפשרית בהתאם לדרישה לצד יתר החברות בקהילה הבינלאומית. האיחוד יהיה מוכן לתת מטריה בינלאומית לפתרון של חלוקה, ויתרום גם לניהול משותף של האתרים הקדושים.

מנהל לשכת הנשיאות הפלסטינית, ד"ר רפיק אל-חוסייני, שנולד וחי בירושלים, אמר כי למשפחתו שורשים של כאלף שנה בירושלים. שייכותו לעיר נובעת מרגשותיו כלפיה.
אל-חוסייני ייצג בכנס את משרדו של אבו מאזן, שעושה הכל מתוקף תפקידו לקדם שלום עם ישראל במהלך 4 השנים האחרונות. אבו מאזן ינצח במערכה על השלום רק עם הסכם שיכלול את ירושלים. האינטרסים הפלסטינים בירושלים צריכים לקבל ביטוי בהסכם. ל- 250 אלף הפלסטינים תושבי ירושלים המזרחית שורשים שמקורם בכבוד ובהיסטוריה. הישראלים הם שצריכים לתת את הדין למצב הקיים בעיר. הפלסטינים תושבי העיר לא יעזבו אותה, על אף שבפועל ממשלת ישראל משאירה את היהודים הקיצונים לפגוע בפלסטינים, ומקדמת למעשה ניסיון לייהד גם את השכונות הערביות. ישראל יוצרת עובדות על פני השטח, שמבטאות גזענות.

אל-חוסייני תיאר מקרה של משפחה פלסטינים, שחייה בבית במזרח העיר מאז 1954, נדרשה לפנותו בשל רצון של מתנחלים לבנות 27 בתים באותה שכונה. המתנחלים פנו לבית המשפט, שקיבל את העמדה כי הבית אינו שייך לפלסטינים החיים בו. התוצאה הייתה כי אב הבית הנכה, יחד עם שאר בני המשפחה, גורשו מהבית באמצע הלילה. מקרה אחר שהביא אל-חוסייני מספר על מקום בו התקיימה פעילות של בחירת תלמידים למועצת בית ספר, אותו סגרה המשטרה בשל טענה כי פעילות זו אינה חוקית. תופעה נוספת, אותה הציג אל-חוסייני, קשורה לשישה בתי החולים הערבים במזרח העיר. רוב העובדים מגיעים לבתי חולים אלו מהגדה המערבית, כשלאורך זמן רב הם יכלו להגיע עם היתרים שהונפקו להם דרך מספר מחסומים: חיזמה, ענאתא, קלאנדיה. עכשיו צמצמו להם את הכניסה רק לקלנדיה. הם לא יכולים להיכנס עם רכב, ובנוסף הם צריכים לתת תביעות אצבעות לצורך זיהוי.

אל-חוסייני טען כי ישראל ניצבת כעת מול הנשיא הפלסטיני המתון ביותר שהיא תוכל לנהל עימו מו"מ בשנים הבאות. בפועל ישראל ב- 4 שנות שלטונו של אבו מאזן מרחיבה התנחלויות וסוגרת את ירושלים. אם פתרון שתי המדינות לא יצלח, נשאר עם פתרון המדינה האחת, מתוך הכרה בכך שהישראלים לא יבחרו במדיניות אפרטהייד כלפי הפלסטינים ולא במדיניות הטראנספר שלהם. לטענתו הישראלים יוכחו כי שכנות עם הפלסטינים תשתלם להם.

ד"ר יוסי ביילין, שהתמנה ליו"ר ועדת ההיגוי של יוזמת ז'נבה לאחרונה, אמר כי הדברים שאמר ד"ר אל-חוסייני מוכרים וקשים. מצוקות הכיבוש, אמר, ימשכו כל עוד יימשך הכיבוש עצמו. מבלי שיגמר הכיבוש לא יגמרו הסיטואציות הקשות שיוצרת מציאות הכיבוש. השאלה הגדולה היא איך אפשר להביא לסיום הפרשה. יוזמת ז'נבה נתנה את התשובה לכך.
אחד הדברים שהתבררו במהלך המו"מ שהוליד את הסכם ז'נבה היו שהאינטרסים הישראלים בירושלים לא היו ברורים כפי שניתן היה לחשוב. אם אדם רציונלי נקלע למצב לא רציונלי, הרי שהוא לא היה דובק בהכרח להמשיך לשלוט על הכל.
איזו ירושלים אנו רוצים בתור פתרון אידאלי? אם איננו רוצים "עיר פתוחה", אז כנראה שהפתרון של עיר מחולקת, פרט לעיר העתיקה, הוא הפתרון.
אנחנו רוצים שירושלים תהיה בירת ישראל, נרצה שהשגרירויות יעברו לירושלים. היינו רוצים להבטיח בירה עם רוב יהודי יציב, ומבלי שהרוב הזה יושג על ידי פגיעה במישהו אחר. אנחנו רוצים נגישות למקומות הקדושים ואנו יודעים שנגישות זה לא ריבונות. פתרון שמתבסס על מתווה קלינטון והסכם ז'נבה הוא מאד סביר. פתרון כזה גם אינו כואב, כפי שיש הטוענים. הוויתור על שכונות ערביות, שהרוב המוחץ של היהודים כלל לא נכנסו אליהן, אינו "וויתור כואב".


בכנס נשא דברים השגריר ז'אן-דניאל רוש, השליח המיוחד של משרד החוץ השוייצרי למזה"ת, שאמר כי שאלת ירושלים מעסיקה גורמים בכל העולם, וזאת בשל חשיבותה הדתית העמוקה. בזמן האחרון עולים קולות המטילים ספק באפשרות להגיע לפתרון של שתי מדינות. השגריר טען כי לראייתו מדובר באפשרות להגיע לפתרון של שתי מדינות או להיוותר ללא פתרון כלל. אין מצב ביניים, ולפיכך הקמת מדינה פלסטינית, על פי שלבי תכנית "מפת הדרכים", ושתחיה בשלום ובביטחון לצד מדינת ישראל לפי מודל "הסכם ז'נבה", היא האפשרות המעשית היחידה לסיום הסכסוך. הסיכויים להשגת הסכם לפני סוף שנת 2008 נראים קלושים, אך דינאמיקות חדשות יצמחו בקרוב, ויביאו לעידן של שינויים. לצד הסיכונים קיימות הזדמנויות. יתכן ונתלות תקוות גדולות מידי בשינוי שיביא עימו הממשל האמריקאי החדש. אנו מאמינים כי התהליך המדיני בין ישראל למדינות ערב, ובפרט בין ישראל לפלסטינים, צריך לקבל מעמד של חשיבות עליונה. התקדמות בתהליך זה תשפיע באופן דראמטי על חלקים אחרים בעולם.
שווייץ תמכה ביוזמת ז'נבה מאז החתימה על ההסכם בסוף 2003 מתוך הכרה בכך שמסמך זה מהווה את החזון של השגת פתרון של שתי מדינות. מאז החתימה על הסכם ז'נבה לא הוצג כל מסמך דומה המציג גרסה שונה להסכם. שאלת ירושלים תהיה מרכז של כל הסכם ישראלי פלסטיני בשל היותה נתפשת על ידי שני הצדדים כהגשמה של ישותם הלאומית וכביטוי של זכותם להגדרה עצמית. הסכם לגבי סוגיית ירושלים יושג על בסיס הסכם ז'נבה.



תכנית:
16:30 התכנסות וכיבוד

17:00 ירושלים המזרחית והמערבית – תמונת מצב עדכנית
השגריר ז'אן-דניאל רוש, שליח מיוחד למזה"ת, משרד החוץ השוויצרי
עו"ד דניאל זיידמן, מייסד "עיר עמים"
סמעאן חורי, מנכ"ל "הפורום הפלסטיני לשלום ודמוקרטיה" בירושלים

17:45 פתרונות אפשריים
ד"ר מנחם קליין, החוג למדע המדינה, אוניברסיטת בר אילן
נדב שרגאי, "הארץ"; חוקר ירושלים
אל"מ (מיל.) שאול אריאלי, לשעבר ראש מנהלת השלום בתקופת ברק; מומחה לגדר ההפרדה

18:45 הפסקה

19:00 האינטרסים האמיתיים בירושלים
פתיחה: גדי בלטיאנסקי, מנכ"ל יוזמת ז'נבה
דיון:
ז'אן-מישל קאזא, שגריר צרפת בישראל
ד"ר יוסי ביילין, לשעבר שר המשפטים
ד"ר רפיק אל-חוסייני, ראש לשכת אבו מאזן