כן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבהכן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבה
English Русский الموقع الفلسطيني
עקבו אחרינו בטוויטר הצטרפו אלינו בפייסבוק ערוץ יוזמת ז'נה ביוטיוב
שומרים על קשר

ז'נבה בשטח
היכנסו לצפות בסרטון מי אנחנו

כנס יוזמת ז'נבה בנושא מחיר הקיפאון המדיני

(28/02/2011)

כתבה בערוץ 9 ברוסית על הכנס:

להמשך הצפייה בקטעים מן הכנס היכנסו לערוץ היו טיוב שלנו :

http://www.youtube.com/user/HeskemTV?feature=mhum#p/c/1379190E55F41FD5/0/DSQlAB- 6aNs 

סיכום כנס "מחיר הקיפאון המדיני", 28.2.2011, ZOA ת"א

גדי בלטיאנסקי: בלטיאנסקי הסביר בפתיחת הכנס על מגוון פעילויותיה של יוזמת ז'נבה, במסגרתן מגיעה יוזמת ז'נבה לפעול גם בקרב אנשי ש"ס, הליכוד, העולים החדשים, והיא משתפת פעולה רבות עם המועצה לשלום ולביטחון. בכנס הנוכחי ביקשנו לקיים דיון פנימי ולהזמין אנשים שהינם חברים במועצה לשלום ולביטחון וביוזמת ז'נבה כדי לעסוק במחיר הקיפאון המדיני גם בהקשר של ההתפתחויות האזוריות. יש דבר מה שחסר בסדר היום ואותו אי אפשר למדוד במספר הידיים המורמות בעצרת הכללית או בכסף שהולך לפה ולשם, וזהו המחיר הערכי והמוסרי שהחברה הישראלית משלמת על המשך הקיפאון המדיני והמשך הסכסוך. ביטויים לקיפאון אפשר לחוש ברחוב, בעצרות ומעל לבימת הכנסת. המחיר הזה הולך ומאמיר. כדאי לחשוב על המחיר. אם ישראל לא תשים סוף לכיבוש, אז הכיבוש עשוי לשים סוף לישראל כפי שהיינו רוצים לראות אותה.

תא"ל (מיל.) שלמה ברום – המחיר הביטחוני של הקיפאון:המצב הביטחוני כיום מול הרש"פ הוא טוב מאשר היה אי פעם. נתון זה מסביר את הנתון שהוצג ב"מדד השלום" האחרון, על פיו 47% מהישראלים מרוצים מהמצב. אפשר שגדר הביטחון תורמת לתחושת הביטחון. מי שמכיר את הגדר יודע שיש בה הרבה פרצות. הסיבות האמיתיות למצב הביטחוני המשופר הן במידה לא מבוטלת פעילות כוחותינו. אבל הסיבה הנוספת והחשובה לשיפור במצב הביטחוני היא פעולת הכוחות הפלסטינים ושיתוף הפעולה בינינו לבינם, שהינו אף טוב יותר ממה שהיה בתקופת הזוהר של תהליך אוסלו. במצב של קיפאון מדיני קשה יהיה לרש"פ להמשיך בתיאום הביטחוני. עבאס אומר שבתנאים הנוכחיים הוא לא יישאר נשיא לאורך זמן. גם פעולתם של גופי הביטחון הפלסטינים קיים מתוקף אשראי הרחוב הפלסטיני. הרש"פ ומנגנוני הביטחון יתקשו לתפקד בהינתן המשך קיפאון מדיני. לכן יש חשש רציני מאד שהמשך הקיפאון המדיני יביא לכך שהרש"פ תקרוס בסופו של דבר – קריסה שאחת ממשמעויותיה האפשריות היא אנרכיה. כולנו רואים את מה שקורה בעולם הערבי, וכולנו מודעים לעימות הבינערבי בין הקיצונים למתונים. ישראל אינה קורבן במזה"ת, אלא שחקן בעל השפעה רבה. העובדה שהיום יש סערה במזה"ת ולעומת זאת דווקא על הפלסטינים הסערה הזו פוסחת ודווקא המשטר הפלסטיני מראה חוזק – מצב זו נובע מכך שהייתה אינטראקציה בין ישראל לפלסטינים שהביאה לכינון משטר זה. פעולתה של איראן קשורה לפעולותינו. הנישואין של איראן עם מדינות במזה"ת נוצר מהתמשכות הסכסוך בינינו לבין הערבים. ברום סיים דבריו בהבעת חשש מאפשרות שישראל תאבד את הסכם השלום שלה עם מצרים.

סבר פלוצקר – המחיר הכלכלי של הקיפאון המדיני כלכלנים לא אוהבים לתת ערכים כספיים לתופעות שהן בסיכומו של דבר פוליטיות. יחד עם זאת אפשר לעשות הערכה כמה עולה לנו מצב בו אין שלום. אפשר להסתכל על שתי נקודות מוצא. השלום עם מצרים. יש הנחה שכתוצאה משלום עם מצרים יכולנו להקטין את הוצאות הביטחון של ישראל ב 25% . אם ניקח הנחה פחות דרמטית ונאמר שמאז השלום עם מצרים אם היינו צריכים מ 79 ועד היום להוציא על ביטחון עוד אחוז וחצי מהתוצר, הרי שהחשבון האכזרי מביא אותנו לכך שהיום היינו במצב כלכלי הרבה יותר גרוע. במצב זה הוצאות הביטחון היו כפולות מהיום. כל זה בגלל אותו אחוז וחצי קטן כל שנה. ועל פני התקופה כולה אני מדבר על משהו כמו 1200 מיליארד. את זה חסכנו בשלושים השנים של השלום עם מצרים. השלום עם סוריה היא אופציה שלא מומשה ב 99. נניח שהיינו מגיעים לשלום עם סוריה ושלא היתה אינתיפאדה שניה וכו'. התוצר המקומי היה גדל בעוד אחוז וחצי בשנה עד שני אחוזים. זה אומר שההכנסה הלאומית היום היתה גבוהה בכמעט 30 אחוזים ממה שהיא היום תוצר לנפש של 40 אלף. ישראל הייתה אז אחת המדינות העשירות במערב. היעד הוא זה אותו נתניהו רוצה להשיג ודיבר עליו ב 2006 ועכשיו הוא מדבר עליו בשנית כאופק שקשה להגיע אליו. אנחנו מאוד אוהבים את ההשקעות הזרות בישראל. צריך לזכור שהעולם החוץ אמריקני כמעט ולא משקיע בישראל מסיבות רבות ואחת מהן היא הסיבה המדינית. להערכתי רק הסכם שלום עם סוריה היה בלי ספק מביא לכאן גל השקעות ענק שהיה מדרבן את התוצר והצמיחה לא באחוז וחצי או שניים אלא בקצב הרבה יותר מהיר. אני מסתכל על המדינות מפיקות הנפט. במדינות ערביות מפיקות הנפט לא כולל אירן הצטברו היום עודפים שחברה כמו מקנזי מעריכה ב 3500 מיליארד דולר. הכסף הזה היום מחפש השקעות. נפשם יוצאת לעסקים משותפים עם ישראל. יש לי פחות ידע להעריך תוצאות של שלום עם הפלסטינים. אבל אם רק ניקח כדוגמא את האינתיפאדה השנייה – ההכנסה הלאומית לנפש ירדה ב 4 אחוזים. היא הייתה אמורה לגדול ב 5-6 אחוזים. מה היינו יכולים לעשות היום אילו התוצר הישראלי וההכנסה הלאומית הייתה גדולה ב 140 מיליארד שקלים ממה שהיא באמת. אני לא חושב שקיימת בעיה גדולה לשכנע את הציבור כמה מצבנו הכלכלי יכול היה להיות יותר טוב במצב של שלום עם חלק מהמדינות הערביות. אינני מרקסיסט ואני חושב שההכרה קובעת את ההוויה אבל התחושה של הישראלים היום, שהם לא זקוקים לשלום, לא נובעת מהמצב הכלכלי הטוב אלא המצב הביטחוני. קיים חשש הולך וגובר ממה שיהיה בעולם הערבי והרגשה בציבור היא שבסך הכל אנחנו חזקים ויכולים לצפצף על כל העולם. יש תיזה שאומרת שבגלל הכלכלה פרצו המהומות בתוניס מצרים ולוב. הערכה זו איננה נכונה. מצבה הכלכלי של תוניסיה היה טוב. מצבה הכלכלי של מצרים לא היה טוב אך טוב יותר מלפני עשור. המצב הכלכלי של לוב אינו ידוע. מה שכן יודעים שיש שם עתודות גדולות של נפט. בכל אחת מהמדינות האלה יש משהו משותף. קיומו של מאגר אדיר של אנשים צעירים שחלקם הגדול סיימו אוניברסיטאות והם אינם מוצאים עבודה. חלקם מאונס וחלקם מבחירה, חלקם מועסקים בשכר זעום. זהו פקטור עבור מיליונים בכל העולם הערבי. אני ככלכלן אינני יכול לראות פתרון קרוב לכל אותם אנשים צעירים שאין להם תעסוקה. פלוצקר הסביר כי העלות הכלכלית של השלום עם הפלסטינים מעיקה על הציבור הישראלי ומקבלי ההחלטות בו.

שלמה בן עמי – המחיר המדיני – בינלאומי של הקיפאון:בן עמי אמר בפתח דבריו כי מי שירצה להגן על הסטטוס קוו בהתבסס על מה שקורה בזירה הבינלאומית יוכל לעשות כן בטענה שהשד אינו כל כך נורא. המחיר הכלכלי והביטחוני אינו המחיר המרכזי. ההינתקות של ישראל מהפלסטינים היא דבר ערכי וקיומי. אנחנו גוררים את המורסה הזאת עד כדי שזה מעוות את הקיום שלנו בתוך הקו הירוק. הבעיה התדמיתית שלנו היא בעיקר בתוך הציביליזציה הנוצרית. בתוך ציביליזציה זו יש הבדל בין הגישה במזרח אירופה למערב אירופה ביחס לסכסוך. נתניהו יכול עוד להוסיף ולומר שהתקבלנו ל- OECD. מגיני המשך הקיפאון המדיני יכולים להביא כאלה וכאלה טיעונים לזכותם, כמו הוטו האמריקאי. הוטו האמריקאי לא היווה תמיכה בהתנחלויות, אלא התנגדות למגמת הבינאום של הסכסוך, שהובילו הפלסטינים. קיים גבול ליכולתה של ארה"ב לשים את כל כובד משקלה לצידה של ישראל. בהסכם עזה ויריחו תחילה הייתה מהפכה של ממש בדעת הקהל היהודי והמהלך הזה שינה את פני הדברים. העניין הפלסטיני הוא לב ליבו של הסכסוך הישראלי – ערבי. הפלסטיני הצליחו למצב את הסוגיה הפלסטינית במרכז הדיון ב- 40 השנים האחרונות. אין שום מרחב תמרון. בסוף ישראל תמיד תצטרך להתמודד עם החוץ בעניין הסכסוך עם הפלסטינים. האמריקאים ישימו אותנו במוקדם או במאוחר מול תביעות הקהילה הבינלאומית בסוגיה זו. הקיפאון גורם נזק לארה"ב כאשר החיוניות של עשיית השלום עם מדינות ערב גוברת. אין לארה"ב דרך לקנות את תמיכת ההמונים. אם יש היום מרחב תמרון לישראל בעולם הוא רק דרך פתרון הסכסוך עם הפלסטינים. אני לא מאמין שיהיה לחץ בינלאומי שיכפה על ישראל לנהל מו"מ עם סוריה. הסוגיה הפלסטינית שונה מהסורית כי היא מתקבעת בתודעה הבינלאומית באופן שמציב את ישראל מעל ספסל הנאשמים באורח תמידי. בתודעה של המדינות החשובות לנו, ישראל נתפשת כמדינה שהתמיכה בה היא על תנאי. בן עמי סיפר כי ראה הצהרה של בנימין נתניהו ל"דיילי טלגרף" בה אמר כי "איראן חותרת לנצל את האירועים האחרונים לטובתה". בן עמי הפנה שאלה לנתניהו: "מה אתה עושה?". כל דמוקרטיה מצרית תהיה יותר אסרטיבית ותוקפנית כלפי ישראל. מצרים לא תשנה את כמיהתה להיות שחקן חיוני באזור. בן עמי צפה שהמדיניות המצרית לא תהיה מדיניות של עימות וקונפליקט. הוא העריך שמצרים דמוקרטית בה יש אסלאם שאיננו מדוכא, תהיה מצרים פחות קונפליקטיבית מול איראן, אך מצד שני הם לא צפויים לקדם מצב בו למצרים תהיה הגמוניה אזורית. הסדר פלסטיני – ישראלי היה מפסיק את התפקיד של מצרים כמתווך אזורי. העניין של מלחמה באמצעות החוק הבינלאומי – העולם פועל רק לפי קריטריונים של צדק והוגנות בסוגיות בינלאומיות. נכון לומר שיישום החוק הבינלאומי הוא פונקציה של יחסי הכוחות הבינלאומיים. העובדה שהוא מיושם כנגדנו היא ראי של מעמדנו בעולם. אנחנו תמיד נהיה הקורבן של יישום החוק הבינלאומי כל עוד לא יהיה הסדר מדיני. אין בשביל מה ללכת לחוק הבינלאומי כדי לחפש צדק. הנפילה של ישראל במעמדה הבינלאומי נובע מהיחלשותה המדינית. בן עמי התייחס לכך שבהודעתם האחרונה של שרי החוץ האירופאים הופיעה לראשונה ביקורת על ענייני פנים ישראלים. אנחנו צריכים לשאול כאזרחים מול הממשלה – לאן אנחנו הולכים?מדינת ישראל עדיין לא השיבה על השאלה של ג'ונסון מ- 1968: "על מה אתה רוצה שאנחנו נתמוך בזירה הבינלאומית?".בגלל השינויים בעולם הערבי אנו נמצאים בפרשת דרכים אדירה. המחר כבר לא ידמה לאתמול. המציאות החדשה מחייבת אותנו למצוא תשובה. אם לא נמצא פתרון, נכרות את דיננו במשמעות המוסרית והערכית, גם אם לא הגשמית.

שאול אריאלי – הערוץ הפלסטיניבשטח אין קיפאון מדיני, ובזירה המדינית סביב ישראל הכל רוחש וגועש בתהליכים מדיניים שיש להם השפעה על הסכסוך, כך טען אריאלי בפתח דבריו. ההליכה לזירה המדינית איננה פשוטה. ערפאת הוא זה שמשך את נתניהו לפרוטוקול חברון ולמזכר וואי. אבו מאזן מסרב לחזור לטרור גם אם לא יהיה תהליך מדיני. אבו מאזן הולך לזירה המדינית מתוך ניסיון לדחוק את ישראל לעמדת המצורע על מנת לחזור בסוף לנוסחת 1967. יש לקוות שהנוסחה הזו תבוא במסגרת הסדר. הרש"פ מנסה להגיע לפיוס עם חמאס לנוכח חוסר רצון ממשי מצד חמאס. פטרון הפיוס הפלסטיני, מובארכ, איננו בשלטון, וחמאס אינו מרגיש לחוץ או דחוק. חמאס שואף להיות אש"פ חדש ומקווה שהרחוב הפלסטיני ידחוף אותו למעמד זה. הקוורטט מתעורר באירופה ועשוי לזמן את מולכו לדיונים. הקוורטט הערבי (סעודיה, ירדן, מצרים והפלסטינים) הולך ונחלש. כדי להבין את המגמות הללו עלינו להבין מדוע הפלסטינים נכנסו לתהליך. ההתעוררות בשטח בין חמאס לפתח והאפשרות להקים דרך ביניים פלסטינית – גורלם של כל אלו יתברר בעתיד. הפלסטינים, שנתפשים כצד חלש, מנסים להגיע להסכם כמה שיותר קרוב להחלטות הבינלאומיות בפרשנותן החדשה. צריך לראות כיצד השינויים בעולם הערבי משפיעים על סיכויי המו"מ לאור הנתונים הללו. הפלסטינים יכולים להציג דרישות שיגיעו עד הקצה האפשרי של פרשנות ההחלטות הבינלאומיות. כל השינויים (היחלשות ארה"ב, עליית הכוחות האסלאמיים, הצורך לקרב את העולם הערבי למערב) כל אלו יקשו על אבו מאזן להתפשר. נתניהו מבקש שההגנה על כל האינטרסים הקיומיים של ישראל תבוא לידי ביטוי על ידי שליטה יעילה בשטח. כל הדרישות הללו הן אנאכרוניסטיות (שליטה על גב ההר, שליטה על הבקעה, שליטה על מזרח ירושלים ושליטה על הטווח האלקטרו-מגנטי). אם המצב יימשך ללא הסדר, לא יעזור לנו שנמשיך לשלוט על הגדה המערבית. בינתיים מה שאנחנו עושים זה להכפיל ולשלש את מספר הישובים מעבר לקו הירוק. דווקא בישובים המבודדים נבנות אלפי יחידות דיור מכספי משלם המיסים הישראלי. הסיכוי לחדש את המו"מ כל עוד הוא תלוי בשני הצדדים הוא אפסי. מה שקרה בשבועות האחרונים בעולם הערבי רק מחזק את הצורך לקדם הסדר וגם ביבי מבין את הצורך בהסכם מסגרת לפני המו"מ. הצד השלישי הוא עדיין האמריקאי. משום שהאמריקאים מניחים שהם לא יכולים לרצות את המו"מ יותר מאשר הצדדים עצמם, הרי שהציבור בישראל צריך ללחוץ על ממשלתו. אריאלי לא מעריך שצפוי שינוי בממשלה. אבו מאזן נתן את התשובה המלאה לסוגיות שמאיימות על ישראל. הוא מקבל מדינה פלסטינית מפורזת מנשק של צבא. אבו מאזן לא יוכל ללכת רחוק יותר בסוגיית הטריטוריה (הוא אמר שיהיה מוכן לחילופי שטחים בהיקף של 4% במקום ה- 2% להם כבר הביע הסכמה. אריאלי מסביר שחילופי שטחים הדדיים בהיקף של 4% דווקא פחות טוב לישראל, כי דבר זה יצריך מישראל החזרת שטחים נוספת. השאלה הנוספת היא על ירושלים והאגן הקדוש. פה נצטרך להיעזר בגורם שלישי ובשיתוף מלא של העולם הערבי והאסלאמי. אריאלי מעדיף את הצעת הבינאום של ירושלים. לסיכום ציין אריאלי כי אמנם שני הצדדים לא מעוניינים בהסלמה, אך השטח רגיש ונפיץ. יוזמת השלום הערבית היא פלטפורמה שלא תעבור פעם נוספת. כל עוד היא נמצאת על השולחן צריך לעשות מספיק כדי להשאיר אותה חיה. צריך להניע את ארה"ב להציג מסגרת התייחסות מחייבת למו"מ. על הציבור הישראלי ללחוץ על ממשלתו להציג מתווה למו"מ. הקמה של מדינה פלסטינית ממערב לירדן היא דבר בלתי נמנע, בין אם ישראל תהיה שותפה למהלך או לא.

סמדר פרי – ההיבט האזורי:פרי התייחסה להתקוממויות האזרחיות במדינות ערב כאמצע של תהליך שהחל באיראן באמצע 2009. הרשת החברתית עברה לכל העולם הערבי, שבעזרתה הינו סוער וגועש. על ישראל לתת לתהליכים אלו למצות את עצמם. בעולם הערבי אחד מקרין על השני. בתוניס ראש הממשלה התפטר, במצרים מנסחים את החוקה ועוד חודשיים תתפטר הממשלה ויתכוננו לבחירות. פרי טענה כי זה בדיוק הזמן המתאים עבורנו ללכת למו"מ עם הפלסטינים. עלינו להתחיל בצעדים בוני אמון עוד לפני המו"מ. ככל שנחכה יותר, כך יגבר כוחם של הדתיים באזור.

אייל זיסר – הערוץ הסורי:הסערה עדיין לא הגיעה לסוריה אך התהליכים שעוברים על העולם הערבי סוגרים בפנינו את חלון ההזדמנויות שהיה למשך עשור עם סוריה, כי בשאר אסד לא יוכל כיום להגיע להסדר נפרד עם ישראל. העשור האחרון הוא עשור של החמצת הזדמנות גדולה. יתכן שבניגוד לפלסטינים אצל הסורים כבר לא יהיה מה להפשיר. בשאר אומר שהאיום הגדול עליו הוא הראדיקליזם האסלאמי. יתכן שהוא צריך להוסיף כאיום עוד את נרגנות הציבור ואת עול העריצות על הציבור. בשאר בחר בהסבר שנוח לו לגבי כך שבמצרים ובתוניס התרחשו ההפיכות, והוא אומר שהעימות עם ישראל ממשיך וארה"ב אינה נראית כמי שתתמוך בסוריה ברגע של מצוקה. סוריה הופכת למקובלת אצל כוחות דתיים על בסיס ההזדהות שלה עם הפלסטינים. לראיה יוסוף קרדאווי אימץ את המשטר בסוריה. העולם הערבי אליו אנו מתקדמים, בהנחה שסוריה תשרוד, הוא עולם עם משטרים שעסוקים במאבקים מבית ולכן לא יכולים ללכת להחלטות היסטוריות. מאז עלה בשאר לשלטון עמדת סוריה ברורה וחדה: סוריה נכונה להגיע להסכם שלום עם ישראל. בשאר אומר בנוכחות נשיא איראן שהוא מוכן להגיע להסדר מדיני עם ישראל. הסורים חזרו על כך שוב ושוב. זיסר הביע את תמיהתו לגבי כך ששרים בממשלת ישראל אינם מבינים שמחיר הסדר מדיני עם סוריה יהיה ויתור על הגולן עד שפת הכינרת. כל הניסיונות הישראלים לשכנע את הסורים שנהיה מוכנים לסגת, אך לא לקווי 1967, נתקלו בסרבנות סורית. הדבר הבעייתי הוא שהסורים תובעים לפני מו"מ שנתחייב לנסיגה מלאה לקווי ה- 4 ביוני 1967. הסורים מתבססים בתביעתם על כך שראשי ממשלה ישראלים קודמים הבטיחו להם את הנסיגה המלאה.

דיון סיכום:עמרם מצנע:מצנע טען כי הנתון מ"מדד השלום" האחרון, לפיו 47% מהישראלים מרוצים מהמצב, מעיד על המלכוד בו אנו נמצאים: אם שקט, אז לא צריכים מהלכים מדיניים. אם יש אלימות ומלחמה, אז בטח שלא צריך לדבר כי יורים. מנהיגות צריכה לראות את המצוק מולו אנו דוהרים, כי הציבור לא בהכרח יכול לעשות זאת עבורה. מצנע הסביר כי האיום האמיתי טמון בתפישותיו של הציבור הישראלי: המציאות בה אנו נמצאים מחייבת אותנו בהשגת הסדר עם שכנינו כדי לאפשר טיפול אמיתי בבעיות בחברה הישראלית. מי שמבין את האיום הפנימי מבין את הצורך בהשגת הסדרים עם הפלסטינים והסורים. פרשנים מנסים לנבא את העתיד, אך הם בעיקר טובים בלתאר מה שקרה. מצנע מתאר מספר וודאויות במצב הקיים:ודאות מספר 1 היא המשוואה הדמוגרפית: אין ספק שבהינתן ריבוי האוכלוסייה הפלסטינית אנחנו הולכים ומאבדים את אופציית שתי המדינות לשני העמים. ודאות מספר 2 היא שבעולם לא תהיה השלמה עם מצב בו עם אחד שולט על בעם שני. האירועים בעולם הערבי מחזקים את ההנחה שמצב כזה לא יתכן. ודאות מספר 3 היא שחופש הפעולה הישראלי הולך ומצטמצם. לא נוכל בעתיד למצות את כוחנו הצבאי כפי שעשינו מאז הקמת המדינה. אין פה אי וודאות.מצנע טען כי אין ספק שהמגבלות על הפעלת כוח הולכות ומחמירות. אין אי ודאות בעובדה שבעולם המשתנה סביבנו בהקשר של הסכמי השלום עם ירדן ומצרים ההסכמות וההבנות יהיו תלויים באופייה של המציאות שתתהווה. כפי שחשוב לשאול מה אנו מפסידים כשאיננו משיגים שלום, חשוב גם לשאול מה נרוויח מהשגת הסכם שלום. רוב הציבור הישראלי מודע לקווי ההסדר שיושג עם הפלסטינים ועם הסורים. הבעיה המרכזית היא שרוב הציבור הישראלי לא מאמין שיכולה לקום מנהיגות ישראלית עם עוצמה מספקת לבצע מהלך זה. הציבור רואה מטר קדימה ומתרשם שהמציאות איננה רעה ומבין שהמחירים לשינוי מציאות זו יקרים. המחירים שאנחנו משלמים על המשך הסכסוך גדולים והרווחים מהם נוכל להינות אם יסתיים הסכסוך הם גדולים. חובה על הממשלה להסביר לציבור את המחירים והרווחים שאם לא נגיע אליהם אז יכפו אותם עלינו.

נתי שרוני:הקיפאון המדיני קיים אצלנו, ביתר הזירות יש מהלכים והתפתחויות. הפלסטינים צוברים כוח אצל מדינות שונות בעולם. פעילות הפלסטינים מחזקת אותם בתוך עצמם וכלפי העולם. הבעיה של הממשלה שלנו היא חוסר קבלת ההחלטה. זו למעשה החלטה והיא רעה. הממשלה מכנסת יותר ויותר אנשים לתוך אזורי חוסר ההסכמה וזה עשוי לגרור אותנו למדינה אחת לשני עמים. צריך לבוא ולומר לציבור מה המשמעות של שני עמים שחיים במדינה אחת. למרות שישראל לא התייחסה ליוזמת השלום הערבית, שרוני העריך שהאופציה הזו ירדה מהשולחן. אין צורך להכריז על זה, אך האופציה בפועל לא ממש קיימת כי המדינות שעומדות מאחרי יוזמת השלום הערבית עשויות שלא לתמוך בה עוד. שרוני העריך שישראל עשויה להידרש למהלכים צבאיים בעזה ובדרום לבנון אם תהינה התפתחויות מעבר למה שקורה היום. ברור שאם ארה"ב תנסה למצב עצמה במרחב המזרח תיכוני ואנחנו לא נהיה בתהליך מו"מ עם הפלסטינים, הרי שגיבויה של ארה"ב לא יהיה מובטח. המדיניות האמריקאית לא בהכרח תיתן לנו גיבוי אוטומטי. הכל מוביל למסקנה שחייבים לדבר עם הפלסטינים. חייבים לנסות להגיע להסכם עם סוריה. חייבים לעשות משהו לדעת הקהל הישראלי. המנהיגות פה חסרת חזון. היא אינה עורכת הערכת מצב ואינה מדברת אל העם. שרוני קרא לארגוני שלום לפעול יחד. הוא התייחס לעבודה המשותפת של המועצה לשלום ולביטחון עם יוזמת ז'נבה והביע את תקוותו שהמועצה תרחיב את פעילותה מול ארגונים נוספים, מתוך מטרה למקסם את החשיפה. המטרה היא לפקוח את עיני הציבור. חשוב שבפניה אל הממשלה אנו פונים לציבור כולו. חשיבות ההגעה למו"מ עם הפלסטינים ברורה לכל. התירוץ שאין פרטנר הוא איוולת. שנים רבות לא זכינו למנהיג פלסטיני שעשוי להיות פרטנר כמו אבו מאזן. חשוב לומר שיש פרטנר שגם לו יש מסגרת התייחסות לפתרון הסכסוך. יש לסיים את הסאגה של גלעד שליט. יישום ההסכם לא יכול לקרות לפני ההגעה להסכם.