כן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבהכן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבה
English Русский الموقع الفلسطيني
עקבו אחרינו בטוויטר הצטרפו אלינו בפייסבוק ערוץ יוזמת ז'נה ביוטיוב
שומרים על קשר

ז'נבה בשטח
היכנסו לצפות בסרטון מי אנחנו

אולמרט בכנס יוזמת ז'נבה מציג תכנית מדינית הזהה למתווה ז'נבה

(19/09/2010)

אולמרט נואם בכנס יוזמת ז'נבה

צפה בנאום אולמרט בכנס:

אולמרט הציג בכנס יוזמת ז'נבה את משנתו המדינית הזהה למתווה יוזמת ז'נבה:

· "יש להגיע במהרה להסכמה עם הפלסטינים על כך שהפתרון הטריטוריאלי יתבסס על גבולות 67".

· "אין מנוס מאשר לאמץ את הנוסחה של קלינטון שכל השכונות היהודיות במזרח ירושלים יהיו בריבונות ישראל וכל השכונות הלא יהודיות יהיו בריבונות פלסטינית. ירושלים תחולק לשתי בירות".

· "משטר מיוחד באגן הקדוש"

· "את בעית הפליטים נפתור במסגרת יוזמת השלום הערבית. הפתרון לא יהיה במסגרת גבולות מדינת ישראל. נהיה מוכנים לקלוט בתוך מדינת ישראל מספר מסוים של פליטים על בסיס אינדיווידואלי, כשרוב האחרים יקלטו במדינה הפלסטינית או במדינות שלישיות".

· "גובש מסמך בן 8 נקודות אשר כולל את כל המרכיבים החיוניים לביטחון מדינת ישראל כולל פתרון לבעית הגבול בין ירדן לבין המדינה הפלסטינית שתקום".

עוד הוסיף ואמר: "הסכם עם הפלסטינים הוא אינטרס ישראלי בראש ובראשונה. אני משוכנע שמימד הזמן חיוני לנו יותר מכל גורם אחר. יש מצבים שנוגעים להכרעות לאומיות בהן הטקטיקות אינן חשובות. השאלה היא מה אנחנו מייחלים למדינת ישראל ומה נדרש לעשות על מנת שהדברים האלו יקרו. יש הצעת שלום על סדר היום. הצעה זו יכולה להביא להסכם שלום בינינו לבין הפלסטינים".

סיכום דבריו של ראש הממשלה לשעבר, מר אהוד אולמרט, בכנס של יוזמת ז'נבה ב- 19.9.2010:

בתחילת דבריו הודה אולמרט ליוזמת ז'נבה על ההזדמנות לחלוק חלק ממחשבותיו עם הקהל המכובד שנכח בכינוס. הוא התייחס לפרסום חלקים מספרו בעיתונות ואמר כי כתב את הדברים כפי שהם היו וייחל לכך ש"קדימה" בהנהגת ציפי לבני תמשיך להיות גורם יותר משמעותי בהנהגת ישראל.

בתחילת החלק המדיני של נאומו, שיבח אולמרט את הממשלה ואת העומד בראשה על שהגיע לנקודה בה נפתחות שיחות ישירות בין ישראל לפלסטינים. "תמיד אמרנו שאנחנו צריכים מו"מ ישיר. החושב הוא שבתקופתי המו"מ התחיל מיוזמה שלנו. לאחר שהגעתי להכרה עמוקה, שאכן הייתה כרוכה אצלי בהרהורי נפש שנמשכו שנים. עברתי שינוי עמדות – דברים שאמרתי לפני 20 ו- 30 שנה שונים לגמרי מאלו שאני חושב היום. המציאות של אז איננה המציאות של היום. אני אמשיך לעשות מאמץ לתרום כדי שנגיע להסכם. אנחנו צריכים לעודד את המאמץ לקיים מו"מ.

נקודת המוצא לגבי הציבור הישראלי ממנה יצאנו היא שהסכם עם הפלסטינים הוא אינטרס ישראלי בראש ובראשונה. אני משוכנע בכל ליבי שזה אינטרס ישראלי. אני משוכנע שמימד הזמן חיוני לנו יותר מכל גורם אחר. אני משוכנע שעלינו להגיע להבנות יסודיות, גם אם ישומן ייקח זמן רב. עלינו להגיע להבנה עם הפלסטינים על גרעיני הליבה של הסכסוך בינינו לבינם על מנת שנצליח לעשות את פריצת הדרך. מי שרוצה לפתור את הסכסוך בינינו לבין הפלסטינים חייב לקחת את 5 סוגיות הליבה ולהתמודד איתן ביסודיות. בתהליך יישום ההסדר בעניינים היסודיים נצליח לטפל לאחר שנגיע להסכמות על 5 נקודות היסוד.

אני חושב שהממשל האמריקאי הנוכחי מאד ידידותי לישראל. עמדות בוש לגבי הסכסוך הן אותן עמדות כמו של אובמה. אין שום בסיס לאבחנה בין אובמה לבוש.

יש מצבים שנוגעים להכרעות לאומיות בהן הטקטיקות אינן חשובות. השאלה היא מה אנחנו מייחלים למדינת ישראל ומה נדרש לעשות על מנת שהדברים האלו ייקרו. מה צריך לקרות:א. להגיע במהרה להסכמה עם הפלסטינים על כך שהפתרון הטריטוריאלי יתבסס על גבולות 1967. אינני רוצה להיכנס לשאלת אחוזי חילופי השטחים. אנחנו ממש על הסף עם הפלסטינים, לפחות כפי שאני מכיר את דעות ההנהגה הפלסטינית הנוכחית וכפי שאני הצגתי את דעותיי. אסור שממשלת ישראל תמתין שהקהילה הדיפלומטית תדרוש את זה. אם ממשלת ישראל תודיע שהיא מנהלת מו"מ על גבולות 1967 זו תהיה עמדה שתהדהד מקצה העולם עד קצהו ותשנה לחלוטין את האווירה סביב השיחות האלו. ב. אני חושב שבמסגרת הפתרון הטריטוריאלי אין מנוס מאשר לאמץ את הנוסחה של קלינטון שכל השכונות היהודיות במזרח ירושלים יהיו בריבונות ישראל וכל השכונות הלא יהודיות יהיו בריבונות פלסטינית. ירושלים תחולק לשתי בירות. מי שחושב שניתן להגיע להסכם שלום מבלי לומר את הדברים הללו – משלה את עצמו ואת העולם. אני מחפש את המתכונת שיכולה להביא להסכם – אם לא ננקוט בעמדות אלו, לא יהיה הסכם. כראש עיר בירושלים לא היה מי שנלחם יותר ממני על שלמותה של ירושלים. יתכן שבתקופת יאסר ערפאת גם לא היה מנוס מעמדות שכאלו. בסוף ספטמבר 2010 לא נוכל להגיע להסכם, אם מישהו מהצדדים יתבע ריבונות על האגן הקדוש. אין דבר שמדבר אל ליבי יותר מהנראטיב והאתוס הזה, אבל דווקא העובדה שכיהנתי כראש עיר, עשיתי יותר מכל אדם לפני כדי להיטיב עם אורח החיים של הציבור הערבי בירושלים, הביאה אותי לתובנה. בתקופתי כראש עיר בנינו 18 בתי ספר חדשים לתושבי מזרח ירושלים. חשבתי כמו שרבים חושבים היום שחובתנו לשפר את איכות חיי ערביי העיר. זה אינו משנה את העובדה שצעדים אלו אינם יכולים להיות תחליף למתן מענה הגון וישיר כלפי עצמנו בראש ובראשונה. ג. הריבונות באגן הקדוש לא תהיה לא שלנו ולא של הפלסטינים. אזור זה ינוהל על ידי נאמנות בינלאומית, שכוללת אמריקאים, ישראלים, פלסטינים, ירדנים וסעודים. הנאמנות תבטיח את חופש הגישה למקומות הקדושים. אם נגיע להסכמה על זה, העולם ירעד מהתרגשות. יש לי אמון מלא במידת אחריותו של רה"מ נתניהו לביטחונה ויהדותה של מדינת ישראל. ד. סוגיית הפליטים. בחיי מדינות ועמים – דברים שנאמרים, יש להם בסופו של דבר משקל מצטבר גם במישור הרגשי. בהקשר ההיסטורי לא יכול להיות שבעיית הפליטים תיפתר בתוך גבולות מדינת ישראל. אין איש בעולם, עימו דיברתי, שחושב כי בעיית הפליטים צריכה להיפתר בתוך ישראל. איך זה שאין אחד בהנהגת ישראל שלא היה מוכן להביע אמפתיה עמוקה כלפי סבלם של הפליטים. לא הייתי מזכיר את הדבר מבלי להזכיר את סבלו של העם היהודי. למה שלא נכיר במצוקה שלנו. אמרתי זאת לראשונה בביקור של הקנצלרית הגרמניה ולאחר מכן מול כל העולם בכינוס אנאפוליס. אמרתי כי את בעיית הפליטים נפתור במסגרת "יוזמת השלום הערבית". אני לא חושב שצריך לקדם כל דבר ב"יוזמת השלום הערבית", אך אני חושב שיוזמה זו מציעה מסגרת שבתוכה ניתן להגיע לפתרון בעיית הפליטים. המתכונת של "יוזמת השלום הערבית" מאפשרת לנו להגיע לפתרון סביר לבעיה. הפתרון לא יהיה במסגרת גבולות מדינת ישראל. אמרתי לאבו מאזן כי כדי להכיר בכך שיש לנו חלק בבעיה זו נהיה מוכנים לקלוט על בסיס הומאניטרי ואינדיווידואלי מספר מוגבל של פליטים למשך תקופה של 5 שנים. המספרים שהצעתי היו נמוכים מ- 20,000. אמרתי לאבו מאזן כי הסכם שכזה יהיה כרוך בהסכמה על סופיות הסכסוך וקץ התביעות. ה. ביטחון. מערכת הביטחון שלנו גיבשה מסמך של 8 נקודות, בו השתתף גם שר הביטחון. בנובמבר 2008 בוש אמר שהוא מקבל את 8 הנקודות הללו והבטיח שיעבירן לממשל הבא. 8 הנקודות כללו את כל הדברים שחשבנו שהינם חיוניים למדינת ישראל.

כל 5 הנקודות שהינן סוגיות הליבה הוצגו על ידינו בצירוף מפה מפורטת באופן בו רציפות המדינה הפלסטינית תובטח, כולל במעבר הבטוח ובירושלים המזרחית. ההצעה הועברה לאבו מאזן בתאריך ה- 13.9.2008. היום אני שומע פלסטינים קובעים שהם תומכים בזה. ביום בו ניתן היה לתת תשובה ולשנות את מפת העולם, לא ניתנה תשובה.

אם מישהו יבוא ויאמר שאנחנו שגינו – לא ולא. אם לא יהיה הסדר, נצטרך לומר שהצד הפלסטיני לא היה מוכל לעשות את הצעד הנוסף שאנחנו עשינו. שאלתי אנשים מוסמכים האם ניתן היה להוסיף ולעשות דבר מה שיכול לשכנע את הפלסטינים ושניתן להעבירו בציבוריות הישראלית. אמרו לי שההצעה הזו מספיקה להביא הסדר.

בתקופתי לא היו הסכמות לגבי הבנייה. היו הבנות. ממשלת ישראל התחייבה לפנות את המאחזים הבלתי חוקיים. אמרתי לאמריקאים שאם הם יסתכלו ב- Google Earth היום ובעוד שנה הם ייראו מה השתנה. אם מישהו בא לטעון שהייתה הסכמה (בעניין הבנייה בהתנחלויות) – הוא אינו יכול לטעון כך.אם מישהו בא לטעון שהייתה השלמה – זו הייתה המציאות.במציאות הזו לא נבנו כל כך הרבה בתים. בפועל נבנו אולי 200-300 יחידות דיור, להוציא מקומות כמו פסגת זאב שברור שיישארו בגבולות ישראל. אם אושרה בנייה. במסגרת ההשלמה היו כל מיני הבנות שקטות. השאלה המכרעת היא האם אנו רוצים לעשות בשוליים או בליבה.

אני מאמין שהקהילה הבינלאומית וגם הפלסטינים השלימו עם המציאות הזו, אך הם ידעו שמולם ישנה ממשלה שמוכנה להציע מעל ל- 90% משטחי הגדה, את חלוקת מזרח ירושלים ולא תפגע בסממניה של הריבונות שהפלסטינים כה חרדים לה.

ממשלת ארה"ב הייתה מוכנה לקלוט כ- 100,000 פליטים פלסטינים כאזרחים בארה"ב, אם יושג הסכם. גם הנציגים הפלסטינים המובהקים ביותר אמרו שהכי חשוב זה להקים קרן בינלאומית (לפיצוי הפליטים) כי מדובר באנשים שהסב של הסב שלהם גר בארץ ישראל, ואם הייתה מוצעת להם הברירה בנתונים האלו, היו מקבלים את המצב הקיים.

יש הצעת שלום על סדר היום. הצעה זו יכולה להביא להסכם שלום בינינו לבין הפלסטינים.

 תמלול הנאום המלא של אולמרט:

עכשיו אני רוצה לעבור לנושא שמעסיק אותי, כמו אתכם, יום יום, במיוחד בימים האלה ואני רוצה לפתוח דווקא במילה של שבח לממשלה. אני מברך את רה"מ שהגיע לנקודה שבה נפתחות שיחות ישירות בינינו לבין הפלסטינים. הייתי מעדיף שהשיחות הללו יהיו רק בינינו לבין הפלסטינים. זה היה חלומנו כל השנים. אמרנו – אנחנו רוצים מו"מ ישיר. אנחנו לא צריכים איזשהו גורם שיכנס בינינו, שהוא יכול להועיל, ואני מקווה שהוא יועיל, בנסיבות שנצורו, אך הוא עלול להפוך חס וחלילה להיות גם מאין שופט, שיקבע מי צודק ומי אינו צודק, מי נוקט בעמדה נכונה ומי בעמדה לא נכונה. יכולות להיות לזה תוצאות חיוביות, תוצאות שליליות. אני חושב שהמצב האידיאלי היה לו היינו עושים את מה שהממשלה שלי עשתה – שהיא, אני זוכר דרך אגב, בסוגריים, פניות של יוסי ביילין אלי, למה אתה לא נפגש עם אבו מאזן, למה אתה לא נפגש עם אבו מאזן, בחודשים שבין נניח אוגוסט לדצמבר 2006, ואמרתי לו: יוסי, אני עושה מאמצים כבירים שתתקיים פגישה ביני לבין אבו מאזן. אבל זה לא פשוט, כי מסתבר שבצד השני, זיכרונות העבר, האילוצים הפנימיים, הקשיים שהיו, הכבידו, אבל עובדה היא שהפגישות הללו בסופו של דבר התקיימו והן התחילו כתוצאה מיוזמה שלנו. מפעולה שלנו, מלחץ בלתי פוסק שהפעלנו על הפלסטנים במישרין ובעקיפין בדרכים שונות כדי לשכנע אותם כי אין מנוס מתהליך של הידברות ישירה, לאחר שהגעתי להכרה עמוקה, שהייתה כרוכה אצלי בייסורי נפש לא קטנים, בתהליך של שנים, לא בתהליך של חודש – חודשיים, לפני בחירות או אחרי בחירות, כל אחד מכם יודע שאת תהליך ההתנתקות הראשון שנתן לו ביטוי פומבי מאד חד הייתי אומר מאד בולט הייתי אני עוד בסוף 2003 וזה היה שיאו של תהליך שאני עברתי עם עצמי, שהיה כרוך, ואני לא מתבייש להודות בכך, בשינוי עמדות. דברים שאמרתי לפני 25 שנה ו- 30 שנה הם דברים שונים לחלוטין מהדברים שאני חושב היום. המציאות כפי שקיוויתי שניתן לראות אותה לפני 25 ו- 30 שנה איננה המציאות שאנחנו רואים אותה היום. אז כמובן יכולים להיות אנשים, ויושבים כאן לא מעטים מביניהם, שיכולים לומר, טוב, אנחנו ראינו את זה קודם, לך זה לקח הרבה זמן, כמוך, לאנשים כמוך זה לקח הרבה זמן. יכול להיות, זו טענה לגיטימית, אבל זה לא משנה את העובדה שמה שצריך להעסיק אותנו הוא לא מה היה אלא מה עושים היום כדי שהעתיד יהיה אחר. ואם היום אנחנו יכולים להגיע לאיזשהו מתווה, שיביא לסיום הסכסוך בינינו לבין הפלסטינים, ולחתימת הסכם שלום, לפי דעתי, אין נושא מכריע יותר, חשוב יותר חיוני יותר, קודם יותר, מאשר האפשרות הזאת. קודם כל, העובדה שממשלת ישראל היום מתחילה במו"מ ישיר עם הפלסטינים, עם המו"מ עם נוכחות של צד ג', אבל עדיין מו"מ ישיר, אני חושב שצריך לברך אותה, אני חושב שצריך לאחל לה בהצלחה, צריך לקוות, כל אחד, לא חשוב מהי נקודת המוצא הראשונית שלו ולא חשוב באיזו מידה הוא מלכתחילה חלק או לא חלק על הממשלה, זה לא רלוונטי. אני מאמין בכנות כוונותיו של רה"מ לעשות הסכם. יכול להיות שבסוף נגיע לנקודה שדעותינו תהינה שונות לחלוטין, ואולי הוא יצליח לעשות הסכם על פי מה שיש החושבים שהן דעותיו, ודעות האנשים שתומכים בו. ואולי לא. אם הוא יצליח, הרי כולנו נשמח, ואם הוא לא יצליח, אנחנו נמשיך לעשות מאמץ, אני בוודאי אמשיך לעשות מאמץ לתרום לכך שבסופו של דבר ניתן יהיה להגיע להסכם כזה. אבל עצם קיומו של מו"מ הוא דבר שאנחנו צריכים לא רק לתמוך בו, אלא לברך עליו ולעודד אותו.

כפי שאמר גדי בראשית הדברים, אני מודה לו עליהם, הממשלה שלי אמרה דברים בקול חד, ונקודת המוצא ואני חושב שחשוב להדגיש את זה, חשוב להבליט את זה לגבי הציבור הישראלי, לגבי השיח שמתנהל בתוך החברה הישראלית, הנקודה שממנה אני יצאתי היא שהסכם בינינו לבין הפלסטינים הוא אינטרס ישראלי בראש ובראשונה. כל מי שחי באיזושהי תודעה, שהתהליך בינינו לבין הפלסטינים הוא תהליך פלסטיני יותר ולכן אם אנחנו מצליחים להרוויח זמן אז אנחנו מרוויחים משהו, הוא רואה את המציאות, ואני אומר זאת בזהירות, בצורה שונה לחלוטין מהצורה שבה אני ראיתי אותה ביום, עוד לפני שנעשיתי ראש הממשלה, אבל בוודאי ביום שבו האחריות העליונה הזו הוטלה על כתפי. אני משוכנע בכל ליבי שזהו אינטרס ישראלי. אני משוכנע שמימד הזמן חיוני לנו יותר מאשר הוא חיוני לכל גורם אחר. ואני משוכנע שאנחנו חייבים לעשות הכל כדי להגיע להבנות יסודיות גם אם תהליך יישומו של הסכם כזה ייקח זמן וגם אם בתהליך יישומו לפעמים יהיו שריטות ולפעמים יהיו חיכוכים אבל קודם כל בראש ובראשונה וכמה שיותר מהר אנחנו חייבים להגיע להבנה עם הפלסטינים על נקודות הליבה, על גרעיני הליבה של הסכסוך שבינינו לבינם על מנת שאפשר יהיה לעשות את פריצת הדרך שתוביל ליישום של כל הדברים האחרים שהם בעיקרם דברים טכניים, לא בלתי חשובים, הם גם חשובים. כשמעלים את שאלת המים, אפשר להגיד ששאלת המים היא לא חשובה? בוודאי שהיא חשובה, אבל מי שחושב שקודם נוכל לפתור את בעיית המים ואחר כך נוכל לפתור את בעיית הגבולות, לעולם לא נפתור את בעיית המים ולעולם לא נפתור את בעיית הגבולות. מי שרוצה לפתור את הסכסוך בינינו לבין הפלסטינים חייב לקחת את חמש סוגיות הליבה שבינינו לבין הפלסטינים ולהתמודד איתן באופן מיידי בידיעה שאם אנחנו נגיע להבנה בסוגיות הללו, נוכל להגיע להבנה בכל יתר הסוגיות בתהליך יישומן של ההבנות בנושאים היסודיים. ולכן גם מראש הסכמנו עם הפלסטינים, ובמידה רבה בסיועו של ממשל אמריקאי שהיה הגון מאד, ענייני מאד ובוודאי לא עוין אותנו. כמו שאני לא חושב שהממשל הנוכחי עוין אותנו. אני חושב שהממשל הנוכחי הוא ממשל אוהד ואני חושב שזה לא באינטרס שלנו לייצר רושם מוטעה כאילו הממשל של אובמה איננו אוהד את ישראל. אני אגלה לכם בסוד, במידה שאפשר פה לחלוק סודות, בסך הכל אנחנו באווירה די אינטימית, אז אני אומר לכם, על בוש יש הסכמה אולי אוניברסאלית שבבית הלבן מעולם לא ישב נשיא שהיה כה אוהד למדינת ישראל כמו הנשיא בוש. אני, אגב, מוכן לאמץ את ההגדרה הזאת. רבותי, הנשיא בוש, זה שאין מחלוקת לגביו שהוא היה גדול ידידינו, בעמדותיו לגבי ההסכם בינינו לבין הפלסטינים, בין עמדותיו לבין עמדות הנשיא אובמה אין שום הבדל. למה אחד הוא אויב ואחד הוא אוהב? למה אחד עוין ואחד ידיד? אני אומר לכם שאין כל תוקף לאבחנות הללו, ואני אומר לכם את זה לא רק כידיד מתוקף הנסיבות הפוליטיות, אלא גם כידיד של הנשיא בוש, שעמדותיו עולות בקנה אחד עם העמדות שממשלת ישראל בראשותי הציעה לפלסטינים, ועם מה שממשל אובמה היה מאושר אילו אותם דברים היו מוצעים היום על ידי ממשלת ישראל. עכשיו, אני לא רוצה להיכנס לטקטיקות. אני יודע שיש בניהול משא ומתן...ניהלתי כמה משאים ומתנים בחיי בתחומים שונים. אני יודע שיש תמיד איזושהי תפישה שקודם כל הם יגידו, ואנחנו נגיד, ואנחנו כבר נהיה מחויבים, ואם נהיה מחויבים, ואחרי זה הם לא יקבלו, ואנחנו כבר התחייבנו. כל מיני דברים מהסוג הזה. רבותי, יש מצבים שנוגעים להכרעות מדיניות בהם הטקטיקה חסרת משמעות. השאלה היא מה אנחנו רוצים, איך אנחנו רואים את עצמנו, מה אנחנו מייחלים למדינת ישראל. איך אנחנו רוצים שהמדינה הזאת תתקדם ותתפתח בשנים הקרובות ובעשורים הקרובים ומה נדרש לעשות על מנת שהדברים האלו יקרו. וכדי לעשות את זה צריך לומר את הדברים. ואני אחזור על הדברים שאני מאמין בהם ואני חושב שאין בלתם: א. אנחנו חייבים להגיע במהרה להסכמה על כך שהפתרון הטריטוריאלי יהיה מבוסס על גבולות 67. אני לא רוצה להיכנס עכשיו לוויכוח אם בחילופי השטחים זה יהיה אחוז כזה או אחוז אחר. אני לא רוצה לנסות ולהפריע, בוודאי זו לא כוונתי, למהלכים שהממשלה תנקוט אותם. אז יש כאלה מביניכם שחושבים שאפשר לעשות חילופי שטחים של אחוז כזה ויש של אחוז אחר. אני יש לי אחוז מדויק שאני חושב שאיתו אפשר לסכם את הדיון, והפער בין מה שאני חושב לבין מה שאני יודע שהפלסטינים חושבים הוא עוד יותר קטן ממה שהם חשבו כשאני הצעתי להם את הצעותיי. אנחנו ממש על הסף בנקודה הזו, לפחות כפי שאני מכיר היום את הדעות שמייצגות את ההנהגה הפלסטינית, ואת הדעות שאני הצגתי בפניהם. אז קודם כל הבסיס הטריטוריאלי צריך להיות על פי גבולות 67. אני לא יודע מה הבעיה, ואני מקווה שלא תהיה בעיה, ושזה יעמוד בקרוב על שולחן הדיונים ושממשלת ישראל לא תמתין שיבואו אליה, לא תמתין שהקהילייה הבינלאומית תלחץ עליה, לא תמתין שהממשל האמריקאי יניח את זה על השולחן כיוזמה שלו, אלא שנהיה אלו אנו שנבוא ונאמר שאנחנו דנים על בסיס גבולות 67. עכשיו בואו נראה איפה אפשר לעשות חילופי שטחים ואיפה אי אפשר. מה צריך להישאר ומה לא צריך להישאר. אני לא רוצה להיכנס לזה ידוע מכתבו של הנשיא בוש מ- 14 באפריל 2004 שמדבר על 3 גושי ישובים. אני לא רוצה להיכנס לויכוח הזה. אני מדבר על העיקרון. אני חושב שאם ממשלת ישראל תודיע שהיא מנהלת מו"מ על בסיס גבולות 67, זאת תהיה עמדה שתהדהד מקצה העולם עד קצהו. ותעשה רושם אדיר, ותשנה במחי הצהרה אחת, רצינית, מחייבת, ותשנה את כל האווירה סביב השיחות האלה וסביב מעמדה של מדינת ישראל שהוא היום פרובלמטי. הוא לא היה כזה לפני שנתיים אבל הוא פרובלמטי היום. זה יכול לשנות את זה. דבר נוסף, אני חושב שבמסגרת הפתרון הטריטוריאלי אין מנוס מאשר לאמץ את הנוסחה העקרונית שהעלה בזמנו הנשיא קלינטון, שחזרתי והצעתי אותה לפלסטינים, שכל השכונות היהודיות, כולל אלה שנבנו לאחר 67 בירושלים, יהיו בריבונות ישראלית, וכל השכונות הלא יהודיות יהיו בריבונות פלסטינית, באופן שירושלים בחלקה תהיה בירת מדינת ישראל ובחלקה תהיה בירת המדינה הפלסטינית. צריך לומר את הדברים האלה, רבותי. אפשר להשתעשע, אני אומר כך: אם יש מישהו בעולם או בארץ, שמשלה את עצמו שאפשר יהיה להגיע להסכם שלום בלי לומר את הדברים הללו, אז אני אומר לכם, אין שום סיכוי. עכשיו אפשר להחליט לא להגיד ולהיתפש לטענה כזו או אחרת כדי להטיל את האחריות לעובדה שלא מתגבש הסכם על מישהו. אני לא מחפש פה אשמים ולא מחפש שמישהו י טיל אשמה על מישהו, אני מחפש את המתכונת לפיה ניתן יהיה להגיע להסכם ואני אומר לכם, רבותי, לא יעזור שום דבר, אם לא ננקוט בעמדה הזו, לא יהיה סיכוי להגיע להסכם, ואני רוצה לומר שיהיה ברור, בהמשך לדברים שגדי אמר בעת שהוא הואיל להציג אותי, הדברים האלו נאמרו על ידי בצורה החדה ביותר, המפורטת ביותר, המדויקת ביותר עם מפה לראש הרשות הפלסטינית בפגישה האחרונה בינינו למיטב זכרוני ב- 13 בספטמבר 2008. זמן מספיק לפני שהמצב הפוליטי השתנה. כשעוד אפשר היה להגיע להסכם. ובאולם הזה יושבים לפחות שני אנשים שיודעים שהדברים האלה נאמרו, כי אני שיתפתי אותם לאחר שאמרתי בתקווה שאולי השפעתם וקרבתם ותמיכתם תוכל להואיל במשהו להסכמה. דבר נוסף, אני הייתי ראש עיריית ירושלים למשך עשר שנים. אני לא חושב שהיה מישהו שנאבק על מה שנקרא שלמותה של ירושלים יותר ממני. יותר בחריפות, יותר בתקיפות, יותר בבוטות גם כלפי אלה שחלקו עלי. ויכול להיות שבתקופתו של יאסר ערפאת גם לא היה מנוס מעמדה כזאת, אני לא רוצה עכשיו להיכנס לוויכוח ההיסטורי כי זה לא חשוב, אנחנו מדברים על סוף ספטמבר 2010. רבותי, לא נוכל להגיע להסכם אם מישהו מהצדדים יתבע ריבונות חד צדדית על האגן הקדוש. יכול להיות שבקונטכסט של האתוס היהודי הישראלי ההיסטורי זה אפילו מובן. ואין דבר שמדבר אל ליבי יותר מאשר הנראטיב הזה. והאתוס הזה. אבל דווקא העובדה שכיהנתי כראש עיריית ירושלים ושעשיתי בצד העמדות האלה, שנקטתי בעבר, והיו בוודאי על הציבור הזה מאד לא אהודות, אני לא משלה את עצמי, כן. עשיתי יותר מכל אדם לפני כדי להיטיב את אורח החיים של האוכלוסייה הערבית. בניתי יותר בתי ספר, בניתי יותר כבישים, השקעתי יותר במתנ"סים. וכל מי שמכיר את המציאות הזאת ולמד אותה יודע שמה שאני אומר כאן אין בו אפילו קמצוץ של הגזמה. בנינו 18 בתי ספר חדשים, ביניהם מהמפוארים שנבנו אי פעם בארץ לתושבי מזרח ירושלים בתקופה שהייתי ראש עיריית ירושלים. וחשבתי, כמו שחושבים רבים כיום בישראל כשהם מדברים על זה, נשפר את איכות החיים שלהם, נתרום לאיכות החיים וכולי. את חובתנו גם בעניין הזה היינו רחוקים מלמלא. אבל רבותי, זה איננו משנה את העובדה, שהצעדים הללו, והם נעשו על ידינו, הם אינם יכולים להוות תחליף למתן מענה ברור, ישיר, חד, אמיתי והגון כלפי עצמנו בראש ובראשונה בשאלה הזאת של הריבונות באגן הקדוש בירושלים. הריבונות באגן הקדוש בירושלים היא לא תהיה שלנו ולא של הפלסטינים. האזור הזה שאפשר בקלות להגדיר אותו במונחים של שטח מדויק, ינוהל על ידי נאמנות בינלאומית שכוללת מדינות, שישראל היא אחת מהן. הפלסטינים הם שם, הסעודים שם, לפי הצעתי, הירדנים שם והאמריקאים שם. נאמנות של חמש מדינות. עכשיו, הנאמנות הזאת כמובן תבטיח את חופש הגישה למקומות הקדושים לכל יהודי, לכל מוסלמי ולכל נוצרי. היא תנהל...תעסוק במיליון דברים שצריך יהיה לעבד אותם, אבל צריך להגיע להסכמה על זה. אם נגיע להסכמה על זה, העולם ירעד מהתרגשות. זה לא יהיה איזשהו דבר זניח. זה יהיה דבר דרמטי, שעשוי להשפיע על האווירה הבינלאומית באופן שאנחנו לא משערים בכלל את היקפו ואת עוצמתו. אחרי זה יש נושא נוסף. אגב, גם דבר זה הוצע על ידי לפלסטינים בצורה חדה, ברורה ומפורשת. אז נכון, שהיה מי שאמר שאם נדון בסוגיות הליבה...תראו, רבותי, מניסיוני הדל אני יכול להגיד לכם דבר אחד, אדם שמקבל את האחריות להיות ראש ממשלה, ואני לא עוסק בהשוואות, אני יש לי הרבה כבוד לאינטיליגנציה, לתבונה, לחוש האחריות ולנאמנות הבלתי מפוקפקת של ראש הממשלה הנוכחי לביטחונה, לקיומה, לעתידה וליהדותה של מדינת ישראל, שלא יהיה ספק בעניין הזה. אני אומר רק דבר אחד: כשאדם מקבל את האחריות העליונה הזו כשהוא ראש ממשלה, הוא חייב בסופו של דבר לעשות שיקול אחד, לומר לעצמו נניח שאני אהיה 5 שנים ראש ממשלה, 10 שנים ראש ממשלה, ואני אשרוד את כל התהפוכות, והתסבוכות הפוליטיות והמניפולציות שהן חלק בלתי נפרד מהחיים הפוליטיים במדינת ישראל ובסוף 10 השנים הללו ואני אקבע שיא, שיא ישראלי, לא, בן גוריון היה 11 שנים נדמה לי, בכל הקדנציות השונות, אבל 10 שנים זה הרבה זמן. אבל שום דבר לא יקרה בפתרון הבעיות שהן תנאי לקיומה של מדינת ישראל. אז מה זה חשוב? אז את מי זה מעניין? אתה חייב להיות נאמן רק לדבר אחד, לאמת שאתה מאמין בה ועם האמת הזאת אתה חייב ללכת בכל העוצמה, גם אם בתהליך הזה אתה יכול להביא לערעור היכולת של הממשלה שלך לתפקד. אז מה שלא תעשה הממשלה שלך תיאלץ לעשות הממשלה שתבוא אחריה. אבל אתה לא יכול לזנוח את חוש האחריות הזה ואת האמת הזו בגלל כל מיני שיקולים של איך מקיימים את המערכת הפוליטית. יש הרבה דברים שצריך לעשות כדי לקיים את המערכת הפוליטית, ובלבד שהם מתועלים להשגת המטרות הלאומיות העליונות, שבלעדיהן לדברים אין טעם.

הנקודה הרביעית, שגם עליה דנתי עם הפלסטינים. קודם כל אני רוצה להזכיר לכם, אני חושב שזה לא בלתי חשוב. בחיי מדינות, בחיי עמים, דברים שנאמרים יש להם איזה משקל מצטבר גם בצד הרגשי, שיש לו חשיבות אדירה. אני משוכנע שבקונטכסט הכולל ההיסטורי לא יכול להיות שבעיית הפליטים תיפתר בתוך תחומיה של מדינת ישראל. אני חושב שאין גורם רציני בעולם שחושב אחרת. במשאים ומתנים בעולם, כשהייתי משוחח עם ראש ממשלת אנגליה, עם שליח הקוורטט, טוני בלייר, עם נשיא ארה"ב, עם הקנצלרית הגרמניה, עם כל מי ש...דיברתי עם כולם, אם זה ההודים, אם זה הסינים, אם זה הרוסים ואם זה אחרים, לא היה אחד שחשב שפתרון בעיית הפליטים צריך להיות בתוך תחומי מדינת ישראל. אבל רבותי, איך זה שבמהלך 60 שנה לא קם ראש ממשלה ישראלי אחד, אחד, עד אשר אמרתי את הדברים, ואמרתי, אנחנו, ממשלת ישראל, מדינת ישראל, תושבי מדינת ישראל, מרגישים אמפתיה עמוקה לסבל שנגרם למי שהיו תושבי מדינת ישראל, החלק שהפך להיות מדינת ישראל והמציאות כפתה עליהם מעמד של פליטות. בשום אופן לא הייתי ממליץ לומר את הדברים האלה מבלי להזכיר את הסבל הנורא שנגרם לעם היהודי כתוצאה מהמלחמות הללו. אבל למה לא יכולנו גם לומר שאנחנו רואים, מרגישים, חשים את המצוקה שלהם, כמו אנחנו אומרים שהם צריכים להרגיש את המצוקה שלנו. זה נאמר על ידי לראשונה בהופעה משותפת עם הקנצלרית הגרמניה שביקרה בארץ ולאחר מכן בכינוס בארץ בתחילת או אמצע נובמבר של פורום סבן ולאחר מכן בפני העולם כולו בשידור חי עם נשיא ארה"ב, עם הנשיא הפלסטיני, עם שרי החוץ של מרבית מדינות העולם, וודאי כל המדינות הערביות בכנס אנאפוליס. זה נאמר בצורה חד משמעית. ולאחר מכן אמרתי, והצעתי גם לפלסטינים, שאת בעיית הפליטים נפתור במסגרת יוזמת השלום הערבית. אנחנו היינו הממשלה הראשונה שאמרה בצורה חד משמעית, חדה, לא מגמגמת: אנחנו מוכנים לשבת אתכם ולדון בפתרון הבעיה של הפליטים במסגרת של יוזמת השלום הערבית. אני לא חושב שכל מה שכתוב ביוזמת השלום הערבית צריך כזה ראה וקדש. אבל אני כן חושב שיוזמת השלום הערבית מספקת מסגרת שבתוכה יכולנו להגיע להבנה נכונה של פתרון בעיית הפליטים. אני דיברתי על כך עם אבו מאזן. אני לא רוצה להיכנס עכשיו לכל מיני היבטים. עוד פעם, אין בכוונתי להכביד על הממשלה הזאת, אבל נדמה לי, שהניסוח הזה של יוזמת השלום הערבית לא רק אפשרי. אני אומר רק ברמז, גם הממשלה הנוכחית, ואני אומר את זה לשבחה, ואני אומר את זה לא רק לשבחה, אלא אני שמח שהיא עומדת על כך, היא מדברת על מפת הדרכים. רבותי, מי שקרא את הפריאמבולה של מפת הדרכים וודאי קרא שמה שההקדמה למפת הדרכים מציינת כאחת מהתשתיות להסכם שלום בינינו לבין הפלסטינים את יוזמת השלום הערבית. ז"א לא רק הממשלה שאני כיהנתי בה ולא רק הממשלה של אריאל שרון, אלא גם הממשלה הנוכחית אומרת, אמרה לפחות אחרי הביקור הראשון אצל אובמה, שלפחות הבטחנו את קיומה של מפת הדרכים. מפת הדרכים מדברת על יוזמת השלום הערבית. במסגרת יוזמת השלום הזאת יכולנו להגיע לפתרון סביר של בעיית הפליטים, כאשר, אני מדגיש מראש, לא יהיה בסופו של דבר בתחומי מדינת ישראל. אבל אני אמרתי לאבו מאזן, יש מספר מינימלי שכדי להכיר מבחינתנו בסבל שעבר על האוכלוסיה הזאת, ואפילו בידיעה שאני לא דורש הדדיות, כי אין לי שום עניין לשלוח יהודי אחד למדינה מוסלמית, אנחנו נהיה מוכנים לקלוט בתוך גבולה של מדינת ישראל, לא על בסיס של איחוד משפחות ולא על בסיס של החלטות האו"מ אלא על בסיס הומניטרי ואינדיווידואלי מספר מסוים של פליטים פלסטינים שיכנס לישראל בתווך של חמש שנים ובלבד שעצם ההסכמה הזו, שתוגדר במספרים מדויקים מידי שנה, והמספרים היו הרבה יותר נמוכים מאלה שדובר עליהם, אלה לא היו לא 50 אלף ולא 40 אלף ולא 30 אלף ואפילו לא 20 אלף. אבל אני לא רוצה לומר כרגע כי זה לא חשוב. זה ידונו בזה. זה יהיה כרוך בהתחייבות שייכתב בה על ידי הרשות המוסמכת של העם הפלסטיני: סוף הסכסוך ואין תביעות יותר. זאת הנקודה הרביעית. זה הוצע לפלסטינים במתכונת הזאת. במסגרת הזאת כחלק מקבלת המסגרת של יוזמת השלום הערבית. אגב בנושא הפליטים אני רוצה להוסיף דבר אחד, ואולי אתם לא יודעים כי הוא מעולם לא פורסם, נשיא ארה"ב או ממשלת ארה"ב נאמר כך, ממשלת ארה"ב, אם היינו מגיעים להסכם, במתכונת הזאת שדיברתי עליה ממשלת ארה"ב הייתה מוכנה לקלוט באופן מיידי 100 אלף פליטים פלסטינים כאזרחים בתוך ארה"ב. אני חושב שיש לזה משמעות עצומה. טוב, לא טוב, נעים לשמוע, לא נעים לשמוע, אילו שהיו מוכנים לא להסתפק רק בפיצויים שגם הם היו חלק מהמתכונת הזאת, אלא היו רוצים לזוז, אם הם היו צריכים לבחור בין לזוז למקומות שהם גרו בהם פעם או לבחור לעבור לארה"ב, אני חושב שרובנו היו יודעים להעריך מה הייתה הבחירה שלהם. גם הנציגים הפלסטינים המובהקים ביותר שניהלו איתי את המו"מ אמרו שהכי חשוב זה להקים קרן בינלאומית משום שלא מדובר באנשים שעזבו את מדינת ישראל למרות שיכלו להישאר בה כדי לעבור לארה"ב אלא מדובר באנשים שהסבא של הסבא שלו אולי לפני 50, 60 או 70 שנה גר בישראל והוא מעולם לא גר בה מעולם לא חי בה ואם הייתה מוצעת לו הברירה בנתונים האלה אז זה מצב אחר לגמרי. אני מעריך כך וכך גם העריכו האנשים שנשאו ונתנו איתי במסגרת הדיונים שקיימנו. היה נושא חמישי והוא צרכי הביטחון של ישראל. אני לא מונה את הנושאים לפי סדר חשיבותם. מבחינת ישראל נושאי הביטחון הם החשובים ביותר. מערכת הביטחון שלנו גיבשה הצעה שמבוססת על 8 נקודות, שהיו שותפים לה כל השרים הרלוונטיים כולל שר הביטחון. אני בטוח ששר הביטחון רוצה בביטחון מדינת ישראל. מעולם לא חשבתי אחרת. והדברים הללו הוצגו לנשיא בוש. גם ביולי 2008 וגם בנובמבר 2008 הנשיא בוש אמר לי חד משמעית "אני מקבל את 8 הנקודות הללו ואני אדאג ש- 8 הנקודות הללו גם יעברו לממשל הבא לכשהממשל הבא יקבל את האחריות על ניהול ענייני המדינה". הייתה הסכמה ו- 8 הנקודות הללו כללו את כל הנושאים שאנחנו חשבנו שחשובים לביטחון מדינת ישראל. ושלפי דעתי, הפלסטינים בפועל, אני לא יכול לומר שהיה סיכום סופי בינינו לבין הפלסטינים, אז אני יכול להגיד רק שהפלסטינים ידעו מהן 8 הנקודות הללו ולפי מיטב ידיעתו לא הייתה להם מחלוקת עם אף אחת מהן. ובמסגרת 8 הנקודות הללו היה גם פתרון לבעיית הגבול בין ירדן לבין המדינה הפלסטינית. פתרון שהיה כרוך בהסכמה יותר רחבה שבשיחות שקיימתי עם מנהיגים נוספים הייתה לגביה הסכמה. כך שכל חמש הנקודות שהן נקודות הליבה, הוצעו על ידינו, הוגשו על ידינו, הוצגו בצירוף מפה מפורטת בה היה ציון מדויק של הפתרונות שיבטיחו את רציפותה של המדינה הפלסטינית, כולל בין שני חלקיה, רצועת עזה והגדה המערבית. כולל כל הפתרונות בירושלים, עם הכבישים ועם המנהרות, ועם הדרכים העיליות וכל מה שהיה כרוך בזה. אמרתי לכם, ההצעה הזאת הוצעה ב- 13 בספטמבר 2008. היום אני שומע מצד הגורמים הפלסטינים הקובעים שהם בעצם תומכים בזה אבל ברגע המכריע שאפשר היה לא רק לתת תשובה, אלא הייתי אומר לשנות את מפת העולם, כי ברור לכם שאם הייתה הסכמה אז, השלום עם סוריה, שניהלנו אז מו"מ, התיזה, המיתוס הזה במדינת ישראל שאי אפשר לנהל מו"מ מקביל גם על יהודה ושומרון וגם על רמת הגולן, זה מיתוס שאין לו שחר. אם לא רוצים, אי אפשר, אם רוצים, אפשר. אנחנו ניהלנו מו"מ כזה. אם הייתה הסכמה פה, אני חושב שההסכמה פה הייתה בלתי נמנעת. העולם היה משתנה. המזרח התיכון היה משתנה. הפרספקטיבות שלנו היו משתנות. יש רק דבר אחד שאמרתי בעבר ואני חייב לבוא ולומר היום: אם מישהו יבוא ויאמר – אם ככה אנחנו שגינו, אנחנו אשמים – בשום פנים ואופן לא. אם אין הסדר, אני חושב שאין מנוס מלומר שאין הסדר, כי הסדר כזה לא הושג כשאפשר היה להשיג אותו, משום שהצד הפלסטיני לא היה מוכן לעשות את הצעד האחד הזה שאפשר לומר שאנחנו עשינו. אני בדקתי עם כמה מהאנשים היותר מובהקים של תפישת העולם שאנחנו מדברים עליה. שאלתי: האם אתם חושבים שאפשר היה להציע עוד משהו שהיה יכול לעשות את ההבדל? באיזון הנכון של הדברים, כלומר מנקודת המבט של מה אפשר להעביר בישראל, בציבור הישראלי, לא בכנסת כזו או כנסת אחרת, לא בממשלה כזו או בממשלה אחרת, אלא בציבור הישראלי ובין מה שהיה אפשר וצריך כדי לשכנע את הפלסטינים כדי להגיע להסכם, אז הנציגים המובהקים האלו אמרו שההצעה הזאת היא הצעה שצריכה הייתה להביא להסכם. עכשיו אני רוצה לומר משהו שלכאורה היה צריך לומר אותו בהתחלה. תראו, שמעתי בכל החודשים האחרונים את כל הוויכוחים על הנושא של ההקפאה של הבנייה של ההקפאה של הבנייה וזה...ואז אמרו: יש נוסחת אולמרט" כאילו היו הבנות בתקופתי בנושא הבנייה. אני רוצה לומר ככה: לא היו הבנות. לא היו הבנות. היו עמדות. שני דברים שונים. אני שאלתי את האמריקאים וגם את הפלסטינים: מה אתם רוצים עכשיו שנעשה? שאנחנו נתחיל לקיים את ההתחייבות שנתנו, שנתנו, ונתנו התחייבות שלא קיימנו עד היום להוריד את כל המאחזים הבלתי חוקיים. אין שום בעיה. אנחנו נעסוק בזה. אני הוכחתי שאני מוכן להיכנס לעימותים לא פשוטים בתקופה של לפני הבחירות שהיא הייתה תקופה לא פשוטה, אנחנו הבאנו לפינוי עמונה באירוע שלא היה הכי נעים ולא היה הכי מועיל פוליטית. זה היה פינוי כמו שבמקומות אחרים שבהם פינו והרסו אז המציאות השתנתה. אבל זאת בדיוק הייתה השאלה: האם זה מה שהיה צריך להתרכז בו, דבר שבהכרח היה הופך לקרב יום יומי, שהיה מטלטל את החברה הישראלית בטלטלות שהיו סוחפות את החברה הישראלית בטלטלות רגשיות ולאומיות בכוון של עימות פנימי, או שכדאי לבוא ולעסוק בליבת העניין. ונגיע להסכם בליבת העניין. ואם נגיע להסכם בליבת העניין, ממילא הבעיות הללו תהיה משניות. הן תהיינה, אבל ניתן יהיה לפתור אותן כשתהיה הסכמה לאומית כוללת. ואמרתי לאמריקאים, שלא יהיה ספק קל שבקלים, אני לא רוצה להשלות אתכם, אם תקחו את google earth עכשיו ותבדקו אותו בעוד שנה תראו שהמצב על פני השטח השתנה. זה לא יהיה אותו הדבר. אמרנו את זה גם לאמריקאים וגם לפלסטינים. לא אלה הסכימו ולא אלה הסכימו, אבל שניהם הבינו שהם צריכים להשלים עם האסטרטגיה שאומרת שצריכים לדון במהות במקום לעסוק בעוד אוהל פה או בעוד מאחז קטן שם. כלומר, אם מישהו בא לטעון שהייתה הסכמה – אני לא אוכל לטעון שהייתה הסכמה. אם מישהו בא לטעון שהייתה השלמה, שלא הפכה להיות העיקר, ולא שימשה אמצעי לניגוח, או עימות או חיכוך, או להימנעות מהידברות על ידי צד זה או צד אחר. אז זאת הייתה המציאות. במציאות הזאת לא נבנו כל כך הרבה בתים. יושבים פה החבר'ה של שלום עכשיו. ראיתי אחדים. הם ידעו לספור את הדברים האלו. ובצלם ואחרים. ידעו לספור...אולי נבנו, אולי נבנו בפועל 200 – 300 יחידות דיור. לא יותר מזה. אישרו בהר חומה, בפסגת זאת, במקומות כאלה שברור לכל אחד שהם יישארו חלק ממדינת ישראל. אישרו בנייה...בתהליכים הרגילים של תהליכי האישור של וועדות התכנון של מדינת ישראל כולכם יודעים שבין קבלת החלטה על ההודעה שמקבלים תכנית לבין אישורה עד בנייה עוברות הרבה יותר שנים מאורך חייה של ממשלה ממוצעת במדינת ישראל. כך שבלי שום קשר לשאלה המדינית, זה לא קרה. אבל זה לא חשוב. הסכמה לא הייתה, השלמה כן הייתה. במסגרת ההשלמה הזאת, היו כל מיני הבנות שקטות. הבנות, לא הסכמות. הבנות של מה שצריך לקרות. עכשיו, השאלה המכרעת היא זאת: האם אנחנו רוצים לעסוק בסוגיות שהן, לפי דעתי, שוליות ביחס לדבר הראשי או שאנחנו רוצים לעסוק בליבת העניין. אני חושב, אני מאמין, שהקהילייה הבינלאומית, הממשל האמריקאי, וגם הפלסטיני, השלים עם המציאות הזו, שהיא לא הייתה לטעמו, הם לא אהבו לשמוע שמכינים עוד תכנית לבניית יחידות דיור בבית"ר או בגבעת זאב, הם לא אהבו את זה והם גם אמרו שהם לא מסכימים עם זה, אבל הם ידעו שמולם יושבת ממשלה שמוכנה להציע הרבה מעל ל- 90% מכל השטח. ומוכנה להציע שכונות בירושלים בחלוקה הזאת שדיברתי עליה, ומוכנה להציע פתרון גם באגן הקדוש, ופתרון שיספק גם לגבי האוכלוסיה הפלסטינית שמוגדרת כאוכלוסיית הפליטים וגם בכל מה שקשור לנושא של דרישות הביטחון של ישראל מבלי שהן תפגענה בסממני הריבונות שהמדינה הפלסטינית כל כך רגישה לקיומן לכשהיא תקום. רבותי, על סדר היום יש הצעת שלום, יש הצעת שלום ישראלית, אני חושב שהצעה זו יכולה להביא להסכם שלום תוך תקופה קצרה בינינו לבין הפלסטינים. העובדה שממשלת ישראל הסכימה להיכנס למו"מ ישיר, גם אם היא כרוכה בלא מעט מכאובים לממשלה הזו, מעידה על אומץ ואולי על תחילתה של הבנה כי אין מנוס מאשר להגיע לכך וכל שאני יכול לאחל לממשלה לתחילתה של שנה זו הוא שעד סיומה היא גם תגיע להסכם, שאם היא תגיע אליו, אז את פרטיו העיקריים נדמה לי ששמעתם הערב. תודה רבה לכם.

"בנאום שלו הוא הציג בעצם את תכניתם, שהיא תוכניתו, שהיא יוזמת ז'נבה" - התקשורת מסקרת את נאום אולמרט בכנס יוזמת ז'נבה

נאומו של אולמרט בכנס יוזמת ז'נבה בנושא התהליך המדיני שהתקיים ב- 19.9.2010 זכה להתעניינות רבה מצד התקשורת. הנאום עצמו שודר בשידור חי בערוץ 2, ולאחר מכן קטעי וידאו מהנאום שודרו בכל ערוצי הטלוויזיה והרדיו, בעיתונות היומית, בכלי התקשורת החרדים ובכלי התקשורת בשפה הרוסית כמו גם בתקשורת הזרה. הידיעות התייחסו לתכנית המדינית שהציג אולמרט ולדמיון שלה לתכנית יוזמת ז'נבה, לחשיפה שלו בנושא הפליטים (מוכנות ארה"ב לקלוט כמאה אלף פליטים במסגרת הסדר עתידי) וגם לספרו החדש החושף מידע אודות בכירים בפוליטיקה.

להלן מקבץ ידיעות המתייחסות להיבטים המדיניים של נאום אולמרט:

מתוך כתבתו של שלום ירושלמי, זמן ירושלים, 22.9:

"...עכשיו יש לאולמרט חברים חדשים. כאשר נכנס לאולם במוזיאון הוא נפל על צווארם של יוסי ביילין, ח"כ חיים אורון, רון פונדק מהסכמי אוסלו וכל שאר אנשי השמאל, שפעם היו מבחינתו אנשים שוליים. בנאום שלו הוא הציג בעצם את תכניתם, שהיא תוכניתו, שהיא יוזמת ז'נבה. בואו נעיף מבט על התכנית המדינית של אולמרט שאותה הוא מציג בפרוטרוט.

נסיגה לקווי 67 פירושה פינוי של 300 אלף מתנחלים, שחיים היום ב- 121 התנחלויות ומאחזים מעבר לקו הירוק, לא כולל את ירושלים. אם מגיעים להסכמים בנוגע לגושים הגדולים ומעניקים לפלסטינים שטחים ישראלים בתמורה אפשר לצמצם את מספר המפונים. יוזמת ז'נבה, אגב, מדברת על השארת מעלה אדומים, גבעת זאב, היישובים בגוש עציון, ומתחם שקד חיננית, אבל אריאל עם התיאטרון שלה תחזור לפלסטינים... ".

שלום ירושלמי מתראיין לתכנית "מהיום למחר" בערוץ הראשון, 19.9

"אני רוצה להגיד לך שמעבר לכל, ההופעה שלו היתה היום ב... דוד ויצטום : ביוזמת ז'נבה. שלום ירושלמי : בארוע של הסכם ז'נבה, של יוזמת ז'נבה, היתה הופעה מרתקת, גם מבחינה מדינית דרך אגב, היו לו שם כמה גילויים מדהימים, מדהימים. זאת אומרת, אחד הדברים ש, כשהוא אומר שהוא הגיע לסיכום עם האמריקנים, דוד ויצטום : על הפליטים. שלום ירושלמי : א- היום הוא מתייצב בצד השמאלי ביותר של המפה, הוא בעצם איש יוזמת ז'נבה, לא סתם הוא הופיע שם. אבל מבחינת הגילוי הזה ש-100 אלף פליטים, האמריקנים הסכימו לקלוט ולתת להם אזרחות אמריקאית... דוד ויצטום : והפלסטינים אומרים שלא סוכם איתם אלא רק עם האמריקנים, כמובן. אבל גם זה... שלום ירושלמי : אני רוצה לשמוע את האמריקני, זאת אומרת את האמריקני שיבוא ויגיד שהוא מוכן לקבל 100 אלף ערבים שבאים ממחנות הפליטים ומקבלים אזרחות, בתוך ארצות הברית, במצב של היום. נראה לי די מופלא".

מתוך כתבתו של יוסי ורטר בעיתון הארץ, יום שישי, 24.9:

סיכום ביניים של המערכה הראשונה, עד לפרקים הבאים: אולמרט מבסוט מסדר היום שייצר סביב ברק. הוא בוודאי פחות שבע רצון מהדיון שנפתח סביבו: שוב הוטח בו שהוא יהיר, נרגן, פולמוסן, מהיר חימה, שש אלי קרב, שלפן ופזיז גם בעניינים ביטחוניים (אף שהוא לא עבר שום עבירת צנזורה במה שאמר). אלו התכונות שאהבנו לשנוא אצלו במשך השנים. היום, כשהוא עומד למשפט בשורה של עבירות קשות, לא בטוח שמופע הירי לכל עבר שהוא סיפק לנו בחג משרת אותו.

תיאוריה הפוכה גורסת כי אולמרט מנסה לקרוץ למערכת המשפטית בכך שהוא מבליט את שמאלנותו, את נכונותו מרחיקת הלכת להגיע להסדר שלום. "נתתי 200 רחובות בירושלים... ויתרתי על הריבונות באגן הקדוש... אני ראש הממשלה הראשון שהכיר בבעיית הפליטים", הוא אמר בהרצאה בכינוס של "יוזמת ז'נווה". האיש רוצה להיות אתרוג.

חנוך דאום בטורו בידיעות אחרונות מיום שישי, 24.9 - מתקשה לקבל שהסכם ז'נבה זוכה לתמיכה רחבה:

"צריך להודות כי היה קצת מוזר לראותו (אולמרט) בתפקיד נואם הכבוד בכנס של יוזמת ז'נבה. הוא עמד שם והסביר לחבורת שמאלנים משתאים שכבר הגיע להבנה עם האמריקאים על זכות השיבה והקהל ובראשו יוסי ביילין מחא כפיים בהתפעלות".

מתוך כתבתו של עקיבא אלדר, הארץ, 22.9: שיעור באזרחות:

תגיד, סבא, מי זה האיש בחולצה הכחולה שמדבר בטלוויזיה?

זה אהוד אולמרט, לא מזמן הוא היה ראש הממשלה שלנו.

ומה זה השלט "כן להסכם" שרואים על הקיר, מאחורי אולמרט?

זו הסיסמה של ארגון בשם "יוזמת ז'נבה", שתומך בהסכם שלום עם הפלסטינים.

אז אולמרט בעד השלום?

כן, הוא אפילו אומר שאם ברק לא היה מפיל אותו, הוא היה עושה שלום עם הפלסטינים.

וואלה חדשות, 19.9:

רה"מ לשעבר חשף בכנס של "יוזמת ז'נבה" כי ממשל בוש הביע נכונות להעניק אזרחות אמריקאית ל-100 אלף פליטים במסגרת הסדר קבע עם הרשות. אולמרט גם הצהיר כי אין מנוס מחלוקת י-ם

מאת פנחס וולף

"ממשלת ארצות הברית הייתה מוכנה לקלוט באופן מיידי 100,000 פליטים פלסטינים כאזרחים בתוך ארצות הברית אם היינו מגיעים להסכם". כך חשף אמש (ראשון) ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, בנאום שנשא בכנס של "יוזמת ז'נבה" שנערך בתל אביב. "אני חושב שיש לזה משמעות עצומה", אמר אולמרט. "אני חושב שכולנו יודעים להעריך מה הייתה הבחירה שלהם".

בנוגע לתביעת השיבה של הפלסטינים, אמר ראש הממשלה לשעבר: "אני משוכנע שבקונטסקט הכולל ההיסטורי, לא יכול להיות שבעיית הפליטים תיפתר בתחומיה של מדינת ישראל. אני חושב שאין גורם רציני בעולם שחושב אחרת. במהלך דיונים מדיניים שניהלתי עם גורמים בכל העולם, לא היה אחד שחשב שפתרון בעיית הפליטים צריך להיות בתוך תחומי מדינת ישראל".

אולמרט קרא לראש הממשלה בנימין נתניהו לקבל הכרעות אמיצות במסגרת המו"מ עם הרשות הפלסטינית - ובכללן חלוקת ירושלים. "אני חושב שבמסגרת הפתרון הטריטוריאלי אין מנוס מאשר לאמץ את הנוסחה העקרונית שהעלה בשעתו הנשיא קלינטון, לפיה כל השכונות היהודיות, כולל אלה שנבנו אחרי 67 בירושלים, יהיו בריבונות ישראלית, וכל השכונות הלא יהודיות יהיו בריבונות פלסטינית".

לדברי ראש הממשלה לשעבר, "אנחנו חייבים להגיע במהרה להסכמה עם הפלסטינים על כך שהפתרון הטריטוריאלי יהיה מבוסס על גבולות 67. אני לא רוצה להיכנס לוויכוח לגבי האחוז של חילופי השטחים. לי יש אחוז מדויק שאני חושב שאיתו אפשר לסכם את הדיון, והפער בינו לבין מה שהפלסטינים חושבים הוא קטן אפילו יותר ממה שחשבו כשהצעתי להם את הצעותיי. אנחנו ממש על הסף בנקודה הזו, לפחות כמו שאני מכיר היום את ההנהגה הפלסטינית".

"ממשל אובמה אינו עוין"

באשר לטענות, לפיהן הממשל האמריקאי הנוכחי הוא אנטי ישראלי אמר אולמרט: "אני לא חושב שהממשל האמריקאי הנוכחי עוין אותנו", אמר ראש הממשלה לשעבר. "אני חושב שמדובר בממשל אוהד, ואני חושב שזה לא אינטרס שלנו להציג את ממשל אובמה כממשל עוין. על בוש יש הסכמה אוניברסלית שמעולם לא ישב בבית הלבן נשיא כל כך אוהד לישראל כמוהו".

לדברי אולמרט, "הנשיא בוש, גדול ידידנו, בעמדותיו לגבי ההסכם עם הפלסטינים, אין הבדל עם עמדותיו של אובמה. למה אחד אויב ואחד אוהב? למה אחד אוהב ואחד ידיד? אין שום בסיס להבחנה הזו, ואני אומר לכם את זה כידיד ברמה האישית-אינטימית של הנשיא בוש. עמדותיו עולות בקנה אחד עם מה שממשלת ישראל בראשותי הציעה לפלסטינים, ומה שלדעתי, הממשל של אובמה היה מאושר אם הדברים היו מוצעים היום על ידי ממשלת ישראל".

ראש הממשלה לשעבר גם נדרש לסוגייה של הקפאת הבנייה בהתנחלויות. "שמעתי בכל החודשים האחרונים ויכוחים על הנושא של הקפאת הבנייה", אמר אולמרט. "אנשים אמרו שקיימת נוסחת אולמרט. קודם כל אני רוצה לומר - לא היו הבנות, היו עובדות. אני שאלתי את האמריקאים והפלסטינים, מה אתם רוצים שנעשה? שנתחיל לקיים את ההתחייבות שנתנו, לפנות את כל המאחזים הלא חוקיים? אין שום בעיה".

אולמרט הוסיף: "אני הוכחתי שאני מוכן להיכנס למאבקים לא נעימים, גם פוליטית, עם פינוי עמונה. אבל האם זה מה שצריך להתרכז בו או שיש להתרכז בליבת העניין, ולהגיע להסכם בליבת העניין, שאז ממילא הבעיות הללו תהינה משניות. אמרתי לאמריקאים: אני לא רוצה להשלות אתכם. אם תקחו את גוגל ארת' עכשיו, ותבדקו עוד שנה, תראו שהמצב בשטח השתנה. אמרנו את זה גם לאמריקאים וגם לפלסטינים. לא אלה הסכימו ולא אלה הסכימו, אבל שניהם המשיכו עם האסטרטגיה שאומרת בואו נעסוק במהות במקום בזה. הסכמה לא הייתה, השלמה כן הייתה".

מתוך ynet, 20.9:

דברי ראש הממשלה לשעבר בכנס של יוזמת ז'נבה זוכים למענה חריף מצד מתנגדיו מקדימה.

רוני סופרח"כ עתניאל שנלר (קדימה) יוצא הבוקר (יום ב') בהתקפה חריפה על דברי ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, חבר מפלגתו, וטוען שראשי המפלגה צריכים להתייצב במרכז המפה ולא לצד אנשי יוזמת ז'נבה. אמש השתתף אולמרט בכנס של יוזמת ז'נבה ודיבר בעד פתרון שתי מדינות על בסיס גבולות 67' וחלוקת ירושלים.

שנלר, תושב ההתנחלות מעלה מכמש, קורא ליו"ר קדימה, ציפי לבני, לכנס את מוסדותיה ולקבוע את העמדות המדיניות של המפלגה. "הצעת אולמרט לחלוקת ירושלים, ויתור על ריבונות בעיר העתיקה ובהר הבית, חזרה לגבולות 67' וקבלת עשרות אלפי פליטים לגור ביפו חיפה ובאר שבע היא תוכנית השמאל הקיצוני. קדימה היא מפלגת מרכז ועל מנהיגיה להתנער מהצהרותיו של אולמרט. לא נחזור על מתווה אולמרט והצהרותיו".

ח"כ דליה איציק, המשמשת כיו"ר סיעת קדימה בכנסת, אומרת בתגובה לתביעת שנלר לכינוס מוסדות המפלגה: "ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט נאלץ ליזום מהלך מדיני כדי להבטיח את האינטרסים של ישראל. הרעיון בבסיסה של היוזמה מקובל גם על ראש הממשלה הזה ומהותו שתי מדינות לשני עמים שיבטיחו את הרוב היהודי הדמוקרטי בישראל. אולמרט הוכיח שבלא יוזמה מדינית של ישראל, המצב עלול להיות גרוע פי אלף. ישראל עלולה לשלם על כך מחיר שלם בזירה הבינלאומית. יוזמת אולמרט מבורכת ואין להטיל בה דופי".

אולמרט התייחס בהרחבה בכנס יוזמת ז'נבה למתווה ההסכם הרצוי, בין היתר לסוגיית ירושלים: "השליטה באגן הקדוש תהיה בנאמנות בינלאומית של חמישה צדדים. אם נגיע להסכמה על זה, העולם ירעד מהתרגשות. זה יהיה דבר דרמטי, וזה ישפיע בצורה שאיננו יכולים לשער. אם לא ננקוט בדרך שהצגתי, אין סיכוי להסכם. בפגישה האחרונה עם אבו מאזן, הצגתי בפניו תוכנית כולל מפות...הייתי ראש העיר במשך 10 שנים. אני לא חושב שמישהו נלחם על אחדותה יותר ממני".

לדברי אולמרט, "הטקטיקה במשא ומתן לא חשובה. חשוב מה אנחנו רוצים, וצריך לומר את הדברים. חייבים להגיע להסכמה שהפיתרון יהיה על גבולות 67'. לא אכנס לשאלת חילופי השטחים. אני מקווה שזה יעמוד בקרוב על שולחן המשא ומתן", הוסיף אולמרט.

מתוך רדיו קול ברמה, 20.9:

ב'קדימה' סוערות הרוחות בעקבות הוידוי של ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, על הויתורים מרחיקי הלכת שהתכוון לעשות כלפי הפלשתינים. עם עוד פרטים על קו הטלפון כתבנו לענייני מפלגות יניב מאירי. צהריים טובים. יניב מאירי: צהריים טובים, סערה בקדימה ובכלל בעולם הפוליטי בישראל, והכל בגלל כמה התבטאויות של אולמרט שמציבות אותו בהחלט בצד השמאלי של המפה, ואולי אפילו בשמאל הרדיקלי. הכל החל כשראש הממשלה לשעבר התייחס אמש בהרחבה בכנס של יוזמת ז'נבה, יש לומר, לאיך שהוא רואה את פתרון הסכסוך בינינו לבין הפלשתינים. עד היום לא שמענו את זה ממנו אז הנה שימו לב, כשהוא מדבר על ירושלים אומר אהוד אולמרט, השליטה באגן הקדוש תהיה בנאמנות בינלאומית של חמישה צדדים, אם נגיע להסכמה על זה, העולם ירעד מהתרגשות, כך אולמרט, זה יהיה דבר דרמטי וזה ישפיע בצורה שאיננו יכולים לשער. ולמי שפספס, האגן הקדוש כולל גם את הכותל המערבי. אולמרט גם מגלה שבפגישתו האחרונה עם אבו-מאזן הוא הציג בפניו תכניות כולל מפות, הייתי ראש עיר במשך עשר שנים הוא אומר, אני לא חושב שמישהו נלחם על אחדותה יותר ממני, כך הדברים של זה שהחזיק בהגה המדינה עד לפני זמן לא רב. עוד מפניניו של ראש הממשלה שעמד בראש מפלגה ששיווקה את עצמה כמרכז, הפתרון צריך להיות גבולות 67' ואפילו במצבים מסויימים החזרת פליטים פלשתינים לכאן, לתוך הארץ, לתוך הקו הירוק. כצפוי עוררו דבריו של אהוד אולמרט סערה, חבר הכנסת עתניאל שנלר מקדימה יוצא הבוקר בהתקפה חריפה על דבריו, הוא טוען שראשי המפלגה צריכים להתייצב במרכז המפה ולא לצד אנשי יוזמת ז'נבה, שנלר אפילו קורא ליושבת ראש קדימה ציפי לבני לכנס בדחיפות את מוסדות המפלגה ולקבוע את העמדות המדיניות בבירור, כדי שיהיה ברור שקדימה היא מפלגת מרכז ולא מפלגת שמאל. לעומתו, חברת הכנסת דליה איציק שמשמשת כיושבת ראש הסיעה בכנסת, יש להדגיש, היא אומרת שראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט נאלץ ליזום מהלך מדיני כדי להבטיח את האינטרסים של ישראל, הרעיון בבסיסה של יוזמת ז'נבה מקובל גם על ראש הממשלה הזה, אומרת חברת הכנסת איציק, ומהותו שתי מדינות לשני עמים. וליתר ביטחון היא מדגישה, יוזמת אולמרט מבורכת ואין להטיל בה דופי. עכשיו נראה איך ציפי לבני תגיב לעניין הזה, מכיוון שאם היא לא תגיב, זה יתפרש כאיזשהיא הסכמה. אם זה יקרה, אם היא לא תגיב, סופית אתם יכולים לסמן לכם את מפלגת קדימה בצד המאוד שמאלי של המפה הפוליטית בישראל. עד כאן, צהריים טובים.

עידן קוולר ורון פונדק מתראיינים בתכנית הבוקר של ערוץ 2, 20.9:

אברי גלעד : אז כאמור, לידך יושב הד"ר רון פונדק, העיקר שרצינו לדבר באמת, עולה עכשיו שוב העניין המכונה, זכות השיבה, או טענת השיבה או בקשת השיבה, או דמיון השיבה, איך שנרצה לקרוא לזה. ואומר אולמרט, שהאמריקאים הסכימו לקבל 100 אלף פליטים פלסטינים. א' - זה נכון? ד"ר רון פונדק : תראה, אני ישבתי גם אתמול שמה, ושלי זאת לא היתה הפתעה עצם העובדה הזו. ההפתעה היתה שהוא אמר את זה, וההפתעה היתה שהאמריקאים חזרו ב-2008 באמת על ההצעה הזו. אני מכיר את ההצעה הזו, עוד מ-2000 שנות... סוף ה-90' תחילת ה-2000, האמריקאים כבר הציעו את ההצעה הזו, בכל מיני ערוצים שקטים, סביב המו"מ שקלינטון ניסה להוביל בשנת 2000 עם אהוד ברק. ואני יודע שהצעה כזו מונחת. אגב, הם לא היחידים. אני לא רוצה ללכת על סקופ נוסף, ואני מניח שאני לא אקבל אותם כותרות כמו אהוד אולמרט, כי אני לא הולך לחבוט בברק. אבל הם לא היחידים שהציעו 100 אלף, יש עוד מדינה בעולם שהציעה גם כן 100 אלף כחלק מהפתרון. ואם אתם מכירים גם את יוזמת ז'נבה, אז יוזמת ז'נבה בסה"כ גם רומזת על זה, כי אומרת שישראל בסופו של דבר, תתחייב לקבל את הממוצע העולמי. זאת אומרת, אם אלה יקבלו 100 אלף, אלה 100 אלף, אלה יקבלו 10, אלה יקבלו 50, ז'נבה אומרת בסופו של דבר, אנחנו ישראל נצטרך לקחת את הממוצע, ולהיות גם חלק מזה. מה שהוביל אותנו

אברי גלעד : אם נצטרך לקחת איזה מליון מה נעשה?

ד"ר רון פונדק : אז אנחנו אכן נהיה בבעיה, ועדיין ממוצע בין מליון לבין 10 איש, זה מוריד את זה דיי נמוך. אבל . ב-48', 49 היתה מלחמה פה. מלחמה מאוד לא נעימה, והיו בישראל שקמה, היו בערך 600 אלף יהודים, זה מה שהיינו אז ב-48', 49. היו פה בערך מיליון 400 ערבים, סדר גודל. המלחמה נגמרה, ומתוך המליון 400 ערבים, 700 אלף איש הפכו לפליטים. עכשיו 700 אלף איש זה אנשים כמונו. זאת אומרת, רובם ככולם 99 פסיק 9 זה אנשים כמונו, שהמלחמה האכילה אותם חרא, סליחה. והם ברחו, או שאנחנו נכנסנו, או שאנחנו הברחנו, כמה שאנחנו גירשנו אותם. חלקם שמנו על משאיות לטראלי והסענו, אוקי. ורצו לחזור, אנשים רצו לחזור הביתה. חלקם אגב, חשבונות הבנק שלהם, עדיין ישראל יושבת עליהם. זאת אומרת, יש הרבה פלסטינאים שישראל עדיין יושבת היום למעלה מ-60 שנה על חשבון הבנק שלהם, ולא נותנים להם אותו חזרה. וזה טרגדיה נוראה על בני אדם. ואנחנו יודעים את זה, וגם אנחנו היינו פליטים בחיים, היהודים. אברי גלעד : חלפו 60 שנה. ד"ר רון פונדק : חלפו 60 שנה, ואמר אהוד אולמרט דבר מאוד מאוד מעניין. אני חושב שזה הדבר האמיתי. הוא אמר, וזה אותי אני מוכרח לומר, דיי ריגש. הוא אמר, עברו 60 שנה, אף ראש ממשלה ישראלי, חוץ מאהוד אולמרט ברגע מסויים, ענה ואמר : גם אנחנו הישראלים יש לנו אמפטיה אליהם. אנחנו מבינים את הכאב שלכם, אנחנו אולי לא אשמים, אולי אנחנו אשמים באופן חלקי, אבל הטרגדיה אברי גלעד : מה אנחנו יכולים לתת עינב גלילי : אבל הטרגדיה, היום... ד"ר רון פונדק : מה הבעיה, אנחנו כישראלים, אנחנו אטומים. והמסר שלי לאנושות היום

עינב גלילי : אבל זה הרי לא מסתכם באמפטיה. מדובר היום ב-700 אלף האלה, הם היום מליונים כמה, 3 וחצי מליון? ד"ר רון פונדק : יש ויכוח, 3 וחצי ל-5, בואי נגיד 4 מליון. עינב גלילי : עכשיו האמריקאים יקבלו 100 אלף, והאוסטרלים יקבלו 100 אלף, זה הרי מספרים זניחים. ד"ר רון פונדק : לא, לא, אבל רובם עינב גלילי : אז איך זה ייגמר? ד"ר רון פונדק : עינב, רובם כבר חיים חיים טובים. אנחנו עינב גלילי : רק יש כמה מאות אלפים בלבנון, שחיים חיים לא טובים בכלל. ד"ר רון פונדק : בדיוק אותם, הם צריכים לפתור. בלבנון המספר, הם מדברים על 400 אלף. המספר האמיתי הוא בערך 180-200. מתוכם יש עוד נגיד 100-150 שצריכים פתרון. והם אלה שאפשר לתת להם את האופציה של אמריקה, ואוסטרליה. ואולי יבואו 10,000 או 50,000, גם אם ירצו לישראל, הרי אנחנו בסה"כ ניפטר מ-200 אלף פלסטינאים בירושלים, נגיד שנהיה הומניטרים, הם לא יבואו אגב, הם אומרים שהם לא יבואו. הרשות הפלסטינאית תקבל חלק, יפתרו את הבעיה, אבל אני אומר הגישה היא גישה של פתרון. היא לא גישה שאומרת אתם לא קיימים, ולא אכפת לנו מכם. עינב גלילי : אתה חושב שאמפטיה היא כוח שיכול להניע תהליך שהוא בתוך החדר. אבל אנחנו מדברים ד"ר רון פונדק : בצורה מהותית. עינב גלילי : על צרות כל כך עמוקות, זה כל כך משנה האמפטיה. ד"ר רון פונדק : אני השתתפתי בהמון מו"מ, גם פורמלי וגם לא פורמליים. אבל לאמפטיה יש תפקיד גדול בחיים, אגב גם בחיים האישיים. עינב גלילי : זה ברור. אברי גלעד : גם היום? ד"ר רון פונדק : גם היום כן. אני אומר בלי להתפרק משום נכס שלנו, ובלי לומר שאנחנו אחלה חיים, יש אחלה תושבים וכל דבר, לא. אבל יש דרכים והדרך היא להסתכל על המציאות כמו שהיא. להביט גם בהיסטוריה וגם בעתיד, ולהבין שאנחנו צריכים להתקדם קדימה. סליחה על הרצינות. עינב גלילי : טוב. אברי גלעד : לא, לא. הרצינות היא לחוקנו. תודה רבה. תודה רבה. אז רגע, בעצם מה ישראל עד היום מוכנה? ד"ר רון פונדק : ישראל אברי גלעד : 20 אלף לקבל, ופיצויים נכון? ד"ר רון פונדק : הוא אמר פחות מ-20 אלף, והסתובבו גם מספרים שדיברו על יותר. מדובר הרי לפרוס את זה על ל-10, 15 שנה. זאת אומרת, מדובר על משהו כמו 10 אלפים לשנה, או 1,000 לשנה, תלוי איך מסתכלים על המספרים האלה. אברי גלעד : סמלי, סמלי. ד"ר רון פונדק : וכמובן, פיצויים, פיצויים, פיצויים. תראו אנחנו עשינו עבודה מאוד מאוד כבדה, יחד עם הפלסטינאים והאמריקאים, ואנחנו אומרים שהעולם כולו יצטרך לשים בכדי לפתור את הכל, את השיקום ואת הפיצוי ואת כל הדברים האלה, לשאוף לרכוש שאנחנו ישראל יושבת עליו. סדר גודל של בין 55 ל-85 מיליארד עינב גלילי : אבל למה שהעולם ירצה להכיר בסמלם של פליטים

מתוך מאמרו של רן אדליסט, וואלה:

הרבה כוונות טובות, הרבה רעש ולכלוך מסביב

אולמרט הציג תכנית מדינית שפויה, כולל חלוקה טריטוריאלית סבירה, טיפול נכון באגן הקדוש בירושלים, הסדר מניח את הדעת (הישראלית) בעניין זכות השיבה - אלא שכמו כל פוליטיקאי ערום הוא האשים את הפלסטינים באי קבלתה. האמת היא שונה, אולמרט אכן הציג בפני אבו מאזן תכנית אמיצה (תכנית ברק-קלינטון משנת 2000) אבל סירב לתת לו נייר כתוב או מפה. כאשר אבו מאזן עמד להסכים לדון בהצעות (הכל בע"פ) במסגרת ועדה פלסטינית פורמלית כבר היה אולמרט ברווז צולע בדרכו לבית המשפט. ואולמרט כמו אולמרט בלהיטותו ללכלך על ברק ולהאדיר את נתניהו (תמיד טוב שראש ממשלה לצידך כאשר אתה תקוע במבוך המשפטי - ראה מכתב נתניהו להנגבי) הוא תומך נלהב במדיניות ראש הממשלה אפילו שאין לו מושג מהי. אפילו שמדיניות ברק הנוכחית מתנגשת בזו של נתניהו. בקיצור, אולמרט היה ונשאר פרחח פוליטי. תוריד ממנו את העטיפות של ביילין ותמצא את המעטפות של טלנסקי.