כן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבהכן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבה
English Русский الموقع الفلسطيني
עקבו אחרינו בטוויטר הצטרפו אלינו בפייסבוק ערוץ יוזמת ז'נה ביוטיוב
שומרים על קשר

ז'נבה בשטח
היכנסו לצפות בסרטון מי אנחנו

סמינר יוזמת ז'נבה לפעילים פוליטיים בקיבוץ צובה

(25/12/2010)

סיכום סמינר פעילים פוליטיים

24-25.12.2010, קיבוץ צובה

יוזמת ז'נבה קיימה סמינר לפעילים פוליטיים צעירים, בו השתתפו צעירים, המשתייכים למפלגות מרצ, קדימה והעבודה. במהלך הסמינר התקיים סיור עם תא"ל (מיל.) אילן פז לאורך קו התפר עוטף ירושלים. הסיור כלל הסבר על מרקם החיים בין האוכלוסייה היהודית לפלסטינית במתווה התפר שבין מטרופולין ירושלים למטרופולין רמאללה, השיקולים לקביעת גדר ההפרדה לעומת תכניות למתווה שונה עבור הגדר ופירוט לגבי הצעת יוזמת ז'נבה לחלוקת ירושלים המזרחית ופתרון באגן הקדוש.לאחר הסיור הקשיבו המשתתפים למספר הרצאות, שהתקיימו במלון קיבוץ צובה, שהתמקדו בסוגיות שונות שמרכיבות את הסכסוך והניסיון ליישבו בהסכם.

להלן סיכום ההרצאות בסמינר:

1. גדי בלטיאנסקי, מנכ"ל יוזמת ז'נבה: יעדיה המדיניים של ישראל מול הפלסטינים

בלטיאנסקי דיבר על מספר פערים שגישור עליהם יוכל להביא את ישראל והפלסטינים לחתום על הסכם קבע: הפער הראשון הוא הפער בעמדות לגבי סוגיות הליבה, בעיקר סוגיות הפליטים, הגבולות, וירושלים. הפער ניתן לגישור, ולראייה יוזמת ז'נבה מציגה מתווה אפשרי להסדר כל סוגיות הסכסוך.

הפער השני הוא הפער בין המקום בו ישראל והפלסטינים נמצאים לבין המקום בו אנו רוצים להיות. הבעיה העיקרית אצל הפלסטינים היא הפיצול בין הגדה לרצועה ובין פתח לחמאס. אצל הישראלים הפער הוא בין הנכונות להגיע להסכם עם הפלסטינים לבין מציאות ההתנחלויות על פני השטח והמשך בנייתן והרחבתן. בלטיאנסקי טען כי עצם ההגעה להסכם תיצור דינאמיקה כזו שתקל על מימוש ההסכם גם בעזה, שכן דינאמיקה זו תוביל לפיצולים והתפלגויות בתוך חמאס. הפלסטינים טוענים כנגד מדיניות ישראל כי ישראל אינה יכולה לנהל מו"מ על תוואי שטח ובאותו הזמן לבנות באותו תוואי שטח. בסוף 2003 צריך היה לפנות עפ"י מתווה ז'נבה כ-97,000 מתנחלים ואילו היום באותן התנחלויות, שיתפנו לפי אותו מתווה הסדרי, חיים כ- 140,000 מתנחלים.

הפער השלישי הוא הפער שבין האמת לשקר. רבים בהנהגה הישראלית והפלסטינית חוטאים באומנות השקר. הפער הזה הולך ומעמיק ומגביר את הסיכוי שלא נגיע להסכם. מרוב זה שהשקר חלחל לתרבות הציבורית והפוליטית אז שכחו שגם אמירת האמת היא אופציה. משמעות השקר בהקשר של סיום הסכסוך עם הפלסטינים היא שפוליטיקאים, שמקבלים ותומכים בצורך להגיע בהקדם להסכם קבע עם הפלסטינים, ומקבלים את מה שמשתמע מכך מבחינה מדינית, אינם אומרים אמת לציבור בעיקר בשל שיקולים פוליטיים. בלטיאנסקי אמר כי יכולים לקחת חודשיים להשיג הסכם חתום לאחר שנתניהו יגיד שהוא ינהל מו"מ על בסיס מתווה של שתי מדינות לשני עמים שיתבסס על גבולות 1967 עם ירושלים כבירת שתי המדינות.

2. תא"ל (מיל.) שלמה ברום – סוגיית הביטחון

ברום הסביר כי יעדי העל של הסכם ישראלי – פלסטיני הם שהפלסטינים יקבלו את סוף הכיבוש ומדינה עצמאית וישראל תקבל הכרה בגבולותיה וביטחון. נתניהו העלה את הצורך של ישראל בפירוז המדינה הפלסטינית כבעיה, על אף שכבר יש הסכמה על כך. זו גם לא הייתה בעיה במו"מ שהתנהל בקמפ דייויד 2000.

בשנים האחרונות חל שינוי – לא במובן זה שקשה להגיע להסכם בסוגיית הביטחון, אלא בעליית ערכו של הנושא בציבוריות הישראלית. מרגע שארץ ישראל השלמה הפסיקה למלא את החלל בציבוריות הישראלית, והציבור מוכן לפשרה, עולה השאלה האם אפשר לחלק את הארץ, ואז עולה השאלה האם יש פרטנר.

המטרה שלנו בהסדרי הביטחון עם הפלסטינים איננה לשמר את מה שאנחנו עושים היום בגדה. מטרתנו היא שיהיה גורך פלסטיני שירצה ויוכל למנוע טרור. במסגרת הסכם דבר זה נעשה על ידי שורה של סעיפים ומחויבויות. יש סעיפים שמחייבים את הצד השני לשורה של מחויבויות. צריך לצור שורת מנגנונים שיגדילו את סיכויי יישום ההסכם. מנגנונים אלו הם למשל:

א. מנגנון שמבטיח כי לא יכול להיות מצב בו רק צד אחד מקיים את ההסכם. מכאן מגיע הצורך בפירוז המדינה הפלסטינית.

ב. הדרישה לפירוז המדינה הפלסטינית לא באה בשל חשש ישראלי לאיום על גבולותיה ובוודאי שלא על קיומה, אלא דרישה זו באה כי פירוז הפלסטינים יעשה אותם פגיעים למה שישראל יכולה לעשות. הפלסטינים לא באמת יכולים לאיים עלינו. הכוונה בפירוז היא שלמדינה זו לא יהיה צבא סדיר, אך יהיה לה נשק קל באמצעותו היא תוכל לשלוט על ביטחון הפנים שלה ולמנוע התארגנויות טרור. סעיף הביטחון ביוזמת ז'נבה ובעיקר בנספח הביטחון מפרטים שורה ארוכה של אמצעי לחימה שהפלסטינים לא יוכלו להחזיק, ושורה של כלי נשק שהם כן יוכלו להחזיק על מנת לשמור על ביטחון הפנים.

ברום נתן דוגמא למו"מ שהוביל להצעה של יוזמת ז'נבה בנושא הביטחון: הוא אמר שהישראלים רצו למנוע מהפלסטינים נשק נ"ט. פגישה עם צוות המו"מ הפלסטיני התקיימה כשבוע לאחר שהייתה התקלות על כוחות הרשות הפלסטינית עם כוח של "חמאס" בקלקיליה. כוח הרשות היה צריך לחדור למרתף בו התמקם כוח "חמאס", ובשביל עניין כזה, הפלסטינים טענו שהם זקוקים לנשק נ"ט. בנספח של יוזמת ז'נבה הוסכם כי הישראלים יאפשרו לכוח של צד שלישי להחזיק בנאמנות נשק כמו RPG וסוגי חומר נפץ, שהשימוש בהם יותר רק במקרה של צורך מחייב.

ג. פיקוח צד שלישי על ההסכם: ברום הביא את הדוגמא שמלחמת לבנון השנייה הסתיימה בדרישה ישראלית שתהיה החלטת או"מ שתביא לפריסה של יוניפי"ל מחוזק. הוא טען כי צד שלישי פותר הרבה בעיות שנובעות מחוסר באמון בין הצדדים. על פי יוזמת ז'נבה הכוח הבינלאומי צריך להיות בגודל של כשלושה גדודים ומרכזו צריך להיות בבקעת הירדן. (בהקשר זה נתן ברום את הדוגמא לכוח האמריקאי היושב בצד הדרום קוריאני של הגבול בין קוריאה הצפונית לדרומית. מטרת הכוח היא להוות סימן לקוריאה הצפונית כי אם היא תנסה לחדור לתוך קוריאה הדרומית ותיתקל בכוח האמריקאי, אז היא לא תצטרך להתמודד רק עם הכוח הקטן שם, אלא עם מדינת ארה"ב).

בעיר העתיקה בירושלים, עפ"י יוזמת ז'נבה, יהיה סידור בו אם צד אחד תופס גורם מפגע או חשוד של הצד השני, אז הוא מעביר אותו לידי הצד השני. האו"ם אינו הגורם המתאים להרכיב את הכוח של הצד השלישי, כי הוא גוף פוליטי. הכוח צריך להיות שייך לארגון בינלאומי כמו נאט"ו או מורכב ממדינה/ות עליהן סומכים.

ד. נוכחות מצומצמת ישראלית כחלק מהכוח הבינלאומי בבקעת הירדן ושני אתרי התרעה בבעל חצור ובהר עיבל שמטרתם איסוף מודיעין. ברום אמר כי שאיפת ישראל בנוגע למעברי הגבול צריכה להיות קיום יחסים תקינים בין המדינות. זה אינו דבר שצריך להכניס להסכם. ההסכם לא יכול להגביל את היכולת שלך להגן על עצמך. ברום אמר שהוא משוכנע כי הפלסטינים מבינים שהפליטים לא יחזרו לישראל מלבד מספר סמלי.

3. ד"ר אלון ליאל, לשעבר מנכ"ל משרד החוץ

ליאל הסביר כי הוא אינו רואה הסדר אפשרי בהינתן הכוחות הפוליטיים הקיימים. הפער מול הפלסטינים כיום אינו ניתן לגישור בטווח הזמן הקרוב ודבר נכון גם בסוגיה הסורית. ליאל העריך שב- 2011 לא יהיו שיחות והייאוש בקהילה הבינלאומית יגבר. זו נקודת המוצא. הוא העריך כי אם אכן לא תהיה התקדמות במו"מ ב- 2011 אז בסוף שנה זו תישאר ישראל בלי אף שגריר מוסלמי (כיום ישנו רק השגריר המצרי. השגרירויות הירדנית והטורקית קיימות, אך פועלות מזה זמן ללא השגרירים). לפני 10 שנים היו פה 10 שגרירים מוסלמים. עיקר עזיבת השגרירים הייתה בתחילת האינתיפאדה השנייה. משמעות הדבר היא שיש הדרה של ישראל מהמזה"ת. טורקיה עשתה חלק גדול מעבודת ההדרה הזו, בעיקר מול ירדן. המכה הטורקית היא מכה אדירה כי טורקיה הייתה בת ברית של ממש. מבחינת מערכת הביטחון אבדנה של טורקיה היא מכה גדולה. ממשלת ישראל פועלת לבנייה של חגורה בלקנית, בתקווה שזו תהווה מאין חלופה לאבדנה של טורקיה, והתלות של ישראל במדינות המזה"ת.

יחסי החוץ של ישראל נשענים בעיקר על ארה"ב ואירופה. אם בסוף 2011 לא תהיה תזוזה – מה יקרה? עוד נשיא כמו אובמה האמריקאים לא יבחרו. לא יבחרו עוד נשיא שיכול להתחבב על העולם המוסלמי. לא יהיה עוד נשיא שילחץ עלינו כמו הממשל שלו. ליאל העריך שארה"ב לא תתנגד לסנקציות על ההתנחלויות במועצת הביטחון. סנקציות כאלו יכולות לכלול חרמות על התוצרת של ההתנחלויות ואי מתן אישור לאנשים מההתנחלויות להיכנס למדינות מסוימות באירופה. באירופה אין קהילה יהודית חזקה, ומשם הצרות של ישראל יכולות להגיע ממדינות בודדות, בעיקר סקנדינביות. אירופה יכולה למשל לעצום עין כשמדינות מסוימות באיחוד ידברו עם "חמאס". גם אם תהיה שנה ללא קידום הסדר, לא יכול להיות לחץ בינלאומי שישנה את עמדת ישראל. אם נגיע בסוף השנה להכרה חד צדדית של הקהילה הבינלאומית במדינה הפלסטינית – זה לא אומר דבר על מה שקורה בגדה וברצועה. משמעות הדבר יכולה להיות רק העלאת הייצוג של הפלסטינים באו"מ.

ליאל טען כי לא יהיה פתרון לסכסוך אם הוא לא יהיה תוצרת הארץ. לישראל אין את בית החרושת הזה שמייצר את המוצר הזה שיביא לפתרון של שתי מדינות. האפשרות להשתלטות של ישראל או של אבו מאזן על עזה הולך ונחלש. ליאל גם שלל אפשרות של פתרון כפוי בין ישראל לפלסטינים. הגענו לנקודה שיש כזו מסה של התנחלויות ועוצמה פוליטית של הימין, ולא צפוי להגיע התוצר של חילופי שלטון. האידיאולוגיה של השמאל היא לובי שיכול להיות חזק או חלש, אבל היא לא יכולה להחליף את שלטון. אם לא יגיע הסכם מבחוץ ולא מתוך המדינה – מה יקרה? עוד שנה או שנתיים יהפכו את המצב לעוד יותר בלתי הפיך וזה אומר שישראל בונה מדינה אחת. השאלה היא איזו מדינה אחת אנחנו בונים. האם לכל מי שחי במדינה זו יהיו זכויות מלאות? בפועל ממשלת ישראל תיתן לפלסטינים מהשטחים זכויות כמו ביטוח לאומי וזכויות סוציאליות, אבל לא תיתן להם זכויות הצבעה ואז ישראל תהיה מדינת אפרטהייד. טענתו של ליאל היא שאם אכן לא מצליחים להגיע להסכם של שתי מדינות לשני עמים, אז צריך לבנות מדינה אחת באופן מסודר ומובנה, שכן לדעתו לשם אנחנו הולכים.

המנהיגות הישראלית אינה מסוגלת להכריע ולהוביל להסכם. המנהיגות הישראלית היא מדיניות מובלת. נתניהו – לשיטתו – תמרן את ארה"ב ואת הקהילה הבינלאומית בצורה מצוינת. לארה"ב אין היום את מיליארדי הדולרים הנדרשים לתמוך בפינוי ההתנחלויות.סוריה מחליפה את איראן בטורקיה. טורקיה מתחילה לבנות ברית הגנה עם סוריה. ההתרבות המוסלמית באירופה אינה כזו מכוננת כפי שמנסים להציג אותה. הנושא של זכויות האדם מאד מתחזק באירופה ובכלל בעולם החופשי. ליאל הסביר כי גם נסיגה חד צדדית תוביל למדינה אחת, כי ישראל למעשה תמשיך לשלוט במעטפת הגבולות של הפלסטינים.

4. עו"ד מיכל סליטרניק – סוגיית הפליטים

כל הצדדים מחשיבים את סוגיית הפליטים לאבן נגף במו"מ ויש אף הרואים בה כבלתי פתירה. יוזמת ז'נבה הוכיחה כי יש מתווה לפתרון הבעיה. בתקשורת הישראלית כמעט ולא דנים בסוגיה הזו וזו אחת הסיבות לחסרים בהבנתה. במהלך מלחמת העצמאות הפכה כ- 80% מהאוכלוסייה הערבית לפליטים בעזה, בגדה המערבית, ובמדינות ערב השונות, בעיקר בירדן. ההערכות המקובלות מדברות על כ- 720,000 פליטים. זו הערכה שמשרד החוץ הבריטי קיבל כבר בסוף המלחמה. ישראל טענה שמדובר על כחצי מיליון ואילו הפלסטינים דיברו על מספרים שנעים בין 700 אלף למעל למיליון פליטים ישירות מהמלחמה.

סליטרניק הסבירה כי אי אפשר להגדיר סיבה אחת להיווצרות בעיית הפליטים. בכל כפר ועיר היו נסיבות שונות ליצירת הפליטות. ברוב המקומות לא העלו בכוח את הערבים על משאיות, כלומר העזיבות היו לפני הגעת צה"ל לכפר והן ניזונו מפחד שהתבסס על אירועי מלחמה ברחבי הארץ. הגל העיקרי של היציאה לפליטות היה באפריל ומאי 1948. כיום ברור שלא הייתה תכנית של טיהור אתני, אבל יש עדויות לכך שאנשים בהנהגת היישוב כמו יוסף וייץ ראו את מצב העזיבה לחיוב ופעלו לעודד זאת. מדיניות ממשלת ישראל לא התירה לפליטים לשוב, והיו מעטים בלבד שהצליחו לשוב כמסתננים או שחזרו ברשות, בעיקר בהקשר של איחוד משפחות. מה קרה עם הפליטים לאורך השנים? הוקמה סוכנות סעד עבור הפליטים הפלסטינים שהוחלפה כעבור כמה שנים בסוכנות אונר"א, שתפקידה להקל ולסייע לפליטים. אונר"א קיבלה החלטה שפליט הוא פליט מקורי או שהוא צאצא של פליט. הגדרה זו שונה מההגדרה הבינלאומית הטוענת שפליט הוא רק הפליט עצמו, ולא צאצאיו. באונר"א רשומים כ- 4.7 מיליון פליטים שהקהילה הבינלאומית מכירה בהם כפליטים. אונר"א פועלת רק בלבנון, סוריה, בגדה המערבית, בעזה ובירדן. מספר זה כולל גם פליטים שאוזרחו. בירדן חיים 2 מיליון פליטים, בעזה יש 1.1 מיליון פליטים, 800 אלף פליטים בגדה המערבית, 475 אלף פליטים בסוריה וכ- 200 אלף פליטים בלבנון. שליש מהפליטים מתגוררים במחנות פליטים. העמדה הפלסטינית טוענת לזכות שיבה למקומות מגוריהם של הפליטים לפני המלחמה.

אין עמדה פלסטינית אחת ויחידה לגבי פירוש המושג "זכות השיבה". יש כאלו שמדברים על המושג מבחינה משפטית ויש כאלו שמוסיפים לכך זכות מוסרית. השאלה היותר רחבה היא "שיבה לאן?". הפלסטינים נותנים לכך מספר פרשנויות: א. כל פליט חוזר לביתו. ב. שיבה לשטח של מדינת ישראל. ג. שיבה לישראל או לפלסטין העתידית. ד. שיבה לחיים אזרחיים נורמליים. הפלסטינים מבססים את טענתם בעיקר על החלטת העצרת הכללית 194. חיזוק לעמדה הפלסטינית ניתן למצוא באשרור שניתן לה על ידי החלטות או"מ רבות שנתקבלו מ- 1949 ועד היום. חיזוק לעמדה הישראלית אפשר למצוא בכך שהחלטות העצרת הכללית נעדרות תוקף בינלאומי מחייב. כן קיימות אמנות בינלאומיות בעלות תוקף מחייב מבחינת החוק הבינלאומי.

מבחינת הנכונות הפלסטינית למצוא פשרה בנושא קיים הבדל בין הדרישה הפלסטינית להכרה עקרונית בזכות לשוב לבין מימושה של זכות זו. בצד הישראלי אין עדיין נכונות לממש זכות זו. סקר פלסטיני אחד מקיף נערך בקרב הפליטים בשטחים ובפזורה הפלסטינית בשנת 2003. תוצאות הסקר העלו כי רק 9% מהפליטים היו בוחרים לממש את שיבתם למדינת ישראל, לו יכלו לבחור לעשות כן. מימוש מוגבל של קליטת פליטים במדינת ישראל מבוסס על מתווה קלינטון. זו אינה המצאה של יוזמת ז'נבה. גם קלינטון התבסס על הבנות עקרוניות שנדונו בין ישראלים לפלסטינים. המודל של יוזמת ז'נבה מבוסס פחות או יותר על כך. ביוזמת ז'נבה לא מוזכר המונח "זכות שיבה", אך כן כתוב שההסכם מהווה את יישומה של החלטה 194. הצעת פתרון בעיית הפליטים של יוזמת ז'נבה מתבססת על מתן 5 אפשרויות בחירה לכל פליט ועל מנגנון של פיצוי על ידי קרן פיצויים בינלאומית. האפשרויות שיעמדו לרשות כל פליט הן: א. המדינה הפלסטינית. ב. שטחים שישראל תעביר לפלסטינים כחלק מחילופי שטחים. ג. מעבר למדינות שלישיות. ד. אזרוח במדינות המארחות. ה. קליטה במדינת ישראל בכפוף למספרים שמדינת ישראל תקבע. במשאים ומתנים דיברו הפלסטינים על מספרים שבין 100 אלף לכמה מאות אלפים של פליטים שתותר שיבתם לישראל, ואילו הישראלים מדברים על אפשרות קליטה של עשרות אלפים בלבד. ההנהגה הפלסטינית אינה מצפה למימוש מלא של שיבה למדינת ישראל. ההנהגה הישראלית מבינה שתצטרך להיות שיבה מוגבלת.

5. עו"ד טליה ששון – סוגיית ההתנחלויות

בפתח דבריה עדכנה ששון כי היא ומיכל סליטרניק היו שותפות לצוות שגיבש מתווה לפתרון סוגיית נכסי הנפקדים לאחר חתימה על הסכם שלום. כלומר, נושא הפליטים הפנימיים ייושב בכפוף להשגת הסכם קבע עם הפלסטינים.

החלטת החלוקה של האו"מ 181 מהווה הכרה בעקרון שתי מדינות לשני עמים. כשישה חודשים לאחר קבלת החלטה 181 הוכרז על עצמאותה של ישראל. הגבולות בהם שלטה ישראל בסוף המלחמה שונים מהגבולות של החלטה 181. השלב הבא בעיצוב הגבולות היה בהסכמי שביתת הנשק ב- 1949 (הסכמי רודוס), ולאחר מכן הגבולות שונו משמעותית לאחר מלחמת ששת הימים. חצי האי סיני הוחזר וב- 1981 הכילה ישראל את החוק הישראלי על רמת הגולן. ישראל גם הכילה את החוק הישראלי על ירושלים המזרחית. בשטחים הפלסטינים חל הדין הבינלאומי לפיו חלים דיני הכיבוש והאחראי על השטח הוא מפקד הצבא באיו"ש. מפקד האזור הוא גם הכנסת וגם הממשלה (בהתאם לתחיקת ביטחון שנוגעת לתחומים האזרחי והצבאי). מפקד האזור רואה בעצמו כמושל בשטח. הוא ממלא את התפקידים של הריבון אך הממשל בשטח הוא זמני. אף מדינה בעולם לא מכירה בזכותה של ישראל על רמת הגולן, ירושלים המזרחית, רצועת עזה והגדה המערבית. לפי אמנת ז'נבה בסעיף 49 אסור לישראל להעביר אזרחים שלה לשטח הכבוש. בית המשפט העליון בישראל אף פעם לא קבע שלישראל יש זכות לבנות התנחלויות בגדה המערבית. המאחזים אינם חוקיים גם לשיטתה של ישראל. כמו כן, אין חקיקה בישראל שהכניסה את המאחזים להגדרה נפרדת מהתנחלויות. בית המשפט אומר שישוב חוקי צריך להכיל כמה מרכיבים, ביניהם צריכה להיות החלטת ממשלה על הקמתו, קרקע עליה מותר לו לקום ותכנית בניין מפורטת. הממשלה הקצאתה להתנחלויות קטנות שטח בסדר גודל של עיר גדולה בישראל. בדרך זו ישראל לא בנתה אף התנחלות חדשה מאז 1990 בערך. היא פשוט בנתה בתוך מתווה השטח הגדול של התנחלויות קיימות. ששון טענה כי לגבי השטחים יש לישראל רק שתי ברירות: עליה להחליט אם היא נשארת בהם או מפנה אותם. בפועל ישראל משלה את עצמה כי יש מצב אחר.

חילופי אזרחים אינם אפשריים מפני שכדי להתקיים הם צריכים להיות בהסכמה בין מדינות וזו אחת הסיבות לכך שהצעתו של ליברמן אינה מתאפשרת. אי אפשר להכריח תושבים – אזרחים ישראלים לעבור לריבונות הרשות הפלסטינית.

6. עיסאם עקל – הזירה הפלסטינית

עיסאם עקל, ראש התאחדות השלטון המקומי ברשות הפלסטינית, הרצה בפני המשתתפים על מרכיבים בחיי היום יום הפלסטינים, ועל התקווה להגיע להסכם עם ישראל במסגרתו תקום מדינה פלסטינית שתחיה בשלום לצד מדינת ישראל. הוא אמר שהצהרת העצמאות הפלסטינית מ- 1988 כבר היוותה הכרה בעקרון שתי מדינות לשני עמים. הכרה במדינת ישראל נתנו הפלסטינים ב"הסכם הצהרת העקרונות" (הסכם אוסלו א') ב- 1993. לטענתו הסכם זה מהווה הכרה פלסטינית במדינת ישראל, ולכן אין הפלסטינים מתכוונים להכיר בנפרד בישראל כמדינה יהודית.

בסיום הסמינר התקיים דיון עם המשתתפים במסגרתו התקיים משוב לגבי הסמינר ונדונו רעיונות לפעילויות המשך ולקידום המסרים של יוזמת ז'נבה.